תלונת שוא עלולה לסכן את חירותו של אדם תמים, וביתר שאת תלונה על אינוס, עבירה חמורה מסוג פשע שהעונש בצדה עומד על 16 שנים, אשר כרוכה גם בתיוג כעבריין מין ופגיעה בשמו הטוב של אדם, עוד לפני שהתבררה אשמתו.
על פי עובדות כתב האישום, לאחר שנודע לנאשמת שהיא עתידה לעלות לועדת הערכה אשר תכריע בנוגע להמשך שרותה כשוטרת, טענה היא בכזב כי מפקדה הטריד אותה מינית.
בשים לב להמלצת שירות המבחן בדבר סכויי שיקומה, נימנע בית המשפט מלהטיל על הנאשמת מאסר שירוצה על דרך של עבודות שירות, וגזר עליה את העונשים הבאים: צו של"צ בהקף של 180 שעות; מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים; פיצוי המתלונן בסכום של 5,000 ש"ח.
עפ"ג (י-ם) 38524-08-22 פלונית נ' מדינת ישראל (301.23) – הנאשמת תקפה את בן זוגה ובהמשך לכך הגישה תלונה כוזבת במישטרה על תקיפה ואיומים של בן הזוג כלפיה בהציגה גם סימני חבלות על גופה שטענה כי נגרמו לה מהתקיפה.
בסיום כתב: "אני יכול להעיד על עצמי שמאד קשה לי לחזור להיות הבחור שהייתי לפני שנתיים וחצי, העלילה השקרית הזו רסקה את חיי בכל המובנים. אני מרגיש שהגוף שלי סובל פיזית והנפש שלי פצועה וסוערת".
מטעם המאשימה הוגשה חוות דעת פסיכו-דיאגנוסטית שנערכה על ידי ד"ר נעמי כהן, פסיכולוגית קלינית, מנהלת "מכון מרחבים" (טלת/1), על רקע תביעה אזרחית שהגיש עמית נגד הנאשמת עוד בחייו.
...
לאחר שנדרשתי למכלול השיקולים הרלוונטיים, אני סבורה כי הקלות הבלתי נסבלת לבדות סיפור ולהאשים אדם חף מפשע בביצוע עבירה כה חמורה מחייבת ענישה מרתיעה ומוחשית ולא ניתן להשלים עם עתירת ההגנה לקבוע מתחם ענישה שתחתיתו בעונש צופה פני עתיד.
לפיכך, מצאתי כי לאמץ את עתירת המאשימה, שהיא הוגנת וראויה בנסיבות העניין, ואני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל לצד רכיבי ענישה נוספים.
לפיכך, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים:
מאסר בפועל למשך 5 חודשים.
