עונש מאסר על אינוס בנסיבות מחמירות

ביום 30.11.2015, נגזרו על המערערים העונשים כמפורט להלן: מערער 1 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בנכוי ימי מעצרו מיום 19.12.2013 ועד יום 23.12.2013; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים מיום שיחרורו מהמאסר, כל עבירת מין או אלימות שהיא פשע או ניסיון לעבור עבירה כאמור; 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים מיום שיחרורו מהמאסר, עבירה של פגיעה בפרטיות; כמו כן, חויב המערער 1 בתשלום פיצויים למתלוננת בסך 25,000 ₪.

בעקבות המתואר באישום הראשון, יוחסו למערער 1 עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות וסיוע למעשה סדום; המערער 2 הואשם בסיוע לאינוס בנסיבות מחמירות, במעשים מגונים, ובפגיעה בפרטיות; למערער 5 יוחסו עבירות של מעשה סדום, מעשים מגונים, וסיוע לאינוס בנסיבות מחמירות; הנאשם 6 הואשם במעשים מגונים, ובסיוע לאינוס בנסיבות מחמירות; הנאשם 7 הואשם במעשה סדום, ובסיוע למעשים מגונים בנסיבות מחמירות; לנאשם 8 יוחסה עבירה אחת של מעשה סדום.

...

לאחר בחינת כלל השיקולים, הגעתי למסקנה כי ניתן, בנסיבות העניין, להקל, במידת מה, בעונש המאסר בכדי לפתוח למערער 1 פתח של תקווה, אשר יוביל, כך אנו מקווים, לשינוי אורחותיו ודפוסי התנהגותו.

נזכיר, כי בית משפט קמא גזר על המערער 3 – 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ועל המערער 4 – 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, כאשר הפער העונשי בין השניים הוסבר בכך שהמערער 4 החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת, והיה היחיד מבין הנאשמים שעשה כן. אף כאן, הגעתי למסקנה כי ניתן להפחית, במידת מה, בעונש המאסר לריצוי בפועל, מתוך מתן משקל יתר להיותם של שני המערערים כבני 14 שנים במועד ביצוע המעשים; לקבלת האחריות על מעשיהם; ולהשתלבותם בתהליך הטיפולי, כמפורט בתסקיריהם.

לסיכום, אמליץ לחבריי לדחות את ערעורו של המערער 2 ולקבל חלקית את ערעוריהם של המערערים 4,3,1 ו-5, כך שעונשי המאסר לריצוי בפועל שיושתו עליהם יהיו כדלקמן: מערער 1 – 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל (במקום 24 חודשים) בניכוי ימי מעצרו.

המדובר באינוס על-ידי שלושה זרים שתקפו בחורה צעירה בלילה, לאחר שחברו יחדיו כדי להיתעלל במתלוננת; המעשים נעשו בכוח; במשך זמן לא קצר; ולכך יש לצרף את ניסיונותיה החוזרים ונשנים של המתלוננת לברוח, את תחנוניה על נפשה, ואת השלב האחרון "המצמרר" שבו נמלטה המתלוננת לכביש כשהיא לבושה בחזייה וגופייה בלבד, "עד שכמעט נדרסה על ידי משאית נוסעת". בית משפט קמא הבהיר כי אילמלא הסדר הטיעון היה מקום לגזור על המערערים עונש מאסר לתקופה ממושכת הרבה יותר, ובנסיבות אלה אין כל מקום להטיל עונש מתחת לרף שאליו כיוונה התביעה במסגרת הסדר הטיעון.

שני המערערים ביצעו עבירת אינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 345(ב)(5) ביחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין, שעונשה הוא 20 שנות מאסר.

...

בהינתן פסיקה זו, לא שוכנעתי כי היה מקום לוויתורה של המשיבה על דרישת הפיצויים למתלוננת, ולא הובהר לנו אם "וויתור" זה נעשה בהסכמתה.

לאחר בחינת הסוגיה על כל צדדיה, ולא בלי היסוס, החלטתי להמליץ לחבריי לקבל את הערעור בעניין הפיצויים, ולבטל חלק זה של גזר הדין.

למותר הוא לציין כי זכויותיה של המתלוננת לתבוע את נזקיה כתוצאה ממעשיהם של המערערים, שמורות לה. לסיכום, אציע לחבריי לדחות את הערעור לעניין עונש המאסר שהושת על המערערים, ולקבלו, ככל שהדבר נוגע לרכיב הפיצויים שבגזר הדין, אותו אציע לבטל.

בתאריך 08.07.2003 בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא א' אמינוף והשופטים ז' הווארי ונ' מוניץ) ב-ת"פ 1040/02 הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום: אינוס בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, חטיפה לשם חבלה או עבירת מין, תקיפה לשם ביצוע פשע, כליאת שוא, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות ועבירות תעבורה הכרוכות במעשיו.

בתאריך 04.11.2003 בית המשפט המחוזי הנכבד גזר את עונשו של המבקש והשית עליו את העונשים הבאים: 14 שנות מאסר בפועל, הפעלת שנת מאסר על תנאי שעמדה כנגד המבקש בגין הרשעה קודמת – באופן מיצטבר, הטלת 36 חודשי מאסר על-תנאי, פסילת רישיון לתקופה של שנתיים מתום תקופת מאסרו ופצוי למתלוננת בסך 15,000 ש"ח. בתאריך 04.08.2004 בית משפט זה (כב' השופטים ד' בייניש (כתוארה אז), מ' נאור (כתוארה אז) וי' עדיאל) דחה ב-ע"פ 10968/03 את עירעורו של המבקש על הכרעת הדין וגזר הדין וקיבל את ערעורה של המשיבה על קולת העונש, באופן שעונשו של המבקש הועמד על 20 שנות מאסר בפועל.

...

זאת ועוד: אני סבור כי הרשעתו של המבקש מבוססת היטב ומעוגנת בחומר הראיות ובממצאים הרפואיים מעבר לספק סביר; אין בטענתו שבפניי כדי לשנות זאת.

מעבר לכך, סבורני כי הבקשה שלפני היא ניסיון נוסף מצד המבקש להעלות טענות שנדונו ונדחו לגופן בהתדיינויות קודמות שנערכו בעניינו, ובפרט בבקשותיו הקודמות למשפט חוזר.

נוכח כל האמור – הבקשה נדחית.

עוד הושת על המערער עונש מאסר על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור כל עבירה בה הורשע או עבירת מין או אלימות מסוג פשע; וכן פיצוי למתלוננת בסך 70,000 ש"ח. העירעור הוגש מלכתחילה גם על הכרעת הדין.

הובהר, שהרשעה בעבירת אינוס ללא נסיבות מחמירות "לא רק מקילה עם הנאשם אלא גם ניתנה לו האפשרות להיתגונן ביחס אליה". בגזר דינו קבע בית המשפט המחוזי כי יש לראות את מכלול האירועים שפורטו בכתב האישום כ"ארוע אחד" לעניין קביעת מיתחם הענישה, שכן מעשי המערער מהוים "דפוס חוזר" של היתנהלותו כלפי המתלוננת.

בגזירת עונשו של המערער בתוך המיתחם שקל בית המשפט לחומרא את עברו הפלילי, הכולל שתי הרשעות קודמות, האחת בגין עבירות של תקיפה ותקיפת בת זוג, שבוצעו בשנת 1997, והשניה בגין עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, שבוצעו בשנת 2013, אשר בעטיה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה של 6 חודשים (ת"פ 52331-12-13).

...

לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים במלואם בדיון שנערך לפנינו, הודיע המערער כי הוא אינו עומד עוד על הערעור על הכרעת הדין, ולפיכך הוא נדחה בפסק דיננו החלקי מיום 20.5.2020.

דיון והכרעה לאחר שעיינו בנימוקי הערעור ושמענו את טענות הצדדים בדיון שנערך לפנינו, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

בנסיבות אלו, אני סבור כי העונש שהוטל על המערער מגלם כראוי את החומרה שיש לייחס לעבירות בהן הורשע, ואין מקום להתערב ולהקל בעונש זה, על כל מרכיביו.

הערעור נדחה אפוא.

לאותו נאשם היתה היסטוריה של היתמכרות לסמים ונטען, כי העבירה הנ"ל בוצעה על רקע היתמכרותו זו. על אף שמאז ביצוע אותה עבירה החל הנאשם בהליך שקום וגמילה משמעותיים, החליט ביהמ"ש להשית עליו עונש מאסר בפועל (של 15 עשר חודשים) זאת לא רק בשל חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, אלא גם בשל עברו הפלילי המכביד בגינו הופעל נגדו גם עונש מאסר על תנאי בן 12 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו.

לנאשם היה עבר פלילי מכביד ולמעשה תוך כדי הדיון בעבירה הנ"ל נגזר דינו בתיק אחר ל-9 שנות מאסר בגין עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לבצוע שוד בנסיבות מחמירות ומעשים מגונים.

...

גם הנאשם ביקש לומר דברו וטען: "אני מחכה לתוצאות של כל הדיון הזה כי בכוונתי להמשיך בלימודים שלי בעתיד ותקוותי שאני לא אהיה מורשע ולהיכנס למשטרה" (ע' 9 ש' 25-26).

סופו של דבר, האיזון הראוי בין כל שיקולי הענישה שפורטו לעיל, בין האינטרס הפרטי לבין האינטרס הציבורי במקרה דנן, יושג לדידי בהטלת עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות על הנאשם בצירוף מאסר מותנה לתקופה ממושכת.

לאור כל האמור, אני דנה את הנאשם כדלקמן: מאסר 2 חודשים שירוצה בעבודות שירות בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות שירות.