עונש מאסר לנהיגה בפסילה ונהיגה ללא רישיון

להדגמת עמדה זו של בית המשפט העליון אפנה לבש"פ 1753/07 פאדי אבו רקייה (להלן: פרשת אבו רקייה) שם בנסיבות של בריחה משוטרים, נהיגה בקלות ראש, בזמן פסילה וללא רישיון תקף (העורר בפרשה זו היה מורשה במקור לנהיגה אך רישיונו פקע והוא היה תחת פסילה) החליטו כל שלושת הערכאות שדנו בעיניינו כי יש הצדקה בנסיבות אלה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים וכך קבע בית המשפט העליון: "מסוכנותו של אדם נלמדת ממכלול הנסיבות האופפות את המקרה. בין היתר, נבחנים עברו הפלילי והרשעותיו הקודמות. המסוכנות העולה ממעשה העורר היא רבה ובהתנהגותו גילה, כי הוא חסר רסן, חסר עכבות וחסר מעצורים, מזלזל בחוק ובאוכפיו השוטרים." "אכן מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה אינו שכיח, אך בנסיבות המעשים המיוחסים לעורר, ובפרט חומרתם, יש בהם כדי להצדיק לטעמי את המשך מעצרו עד תום ההליכים נגדו. לא מצאתי כל דופי בהחלטתו המנומקת של בית המשפט המחוזי. הלכה היא כי השיקולים לעניין מעצר עד תום ההליכים נוגעים הן למעשים המיוחסים לנאשם והן לנסיבותיו האישיות העשויות ללמד על רמת מסוכנותו." בעמ"ת 16396-01-16 דגמש נגד מדינת ישראל קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט אינפלד) את הדברים הבאים: " הסניגור הצביע על כך שההרשעות הפליליות הן בעיקרן ישנות, והאחרונות הן משנת 2008, ועיקרן משנת 2006. על כך השיב התובע בצדק כי דוקא בתחום הנהיגה בפסילה ישנן הרשעות חדשות יותר, ובין השאר הוטל על העורר עונש מאסר בפועל בן 13 חודש וזאת אך לפני 3 שנים, בסוף שנת 2012. זאת, מעבר למאסר קודם שרוצה בעבודות שירות בגין נהיגה בזמן פסילה, מס' חודשים קודם לכן.

גם בית המשפט העליון נידרש לאחרונה לשאלת האמון שניתן לתת במשיבים אשר נוהגים רכב בזמן פסילה ואף שההלכה הנוהגת היא כפי שהדגיש במקרה זה ב"כ המשיב – המנעות ממעצר כאשר בתיקי תעבורה עסקינן, כך החליט בית המשפט העליון רק ביום 4.2.20 בבש"פ 1248/20 מיכאל שרו איפרח נגד מדינת ישראל שם נהג המשיב בפעם השנייה בזמן פסילה: "אכן, בעינייני תעבורה הכלל הוא שיחרור הנאשם לחלופת מעצר, להבדיל ממעצר עד תום ההליכים (ראו, למשל: בש"פ 2227/08 גריפאת נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.3.2008)); אולם, כמו בהרבה עניינים אחרים, גם כאן יש לבחון את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם הספציפי לציבור הנהגים והולכי רגל (ראו, למשל: בש"פ 2974/15 אשכנזי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 12 (‏20.5.2015)). במקרה דכאן, המבקש מהוה סכנה ממשית לציבור המשתמשים בכבישים – זאת ניתן ללמוד מעברו התעבורתי המכביד, אשר כולל, בין היתר, הרשעות בגין נהיגה בפסילה ונהיגה ללא רישיון. סכנה זו הולכת ומתעצמת לנוכח העובדה שהמבקש הפר את האמון שניתן בו בעבר: מחומר הראיות עולה, כי הוא ביצע את העבירות מושא כתב האישום הנוכחי כשמעל ראשו מרחף מאסר מותנה למשך 8 חודשים. בנסיבות אלו, הנני סבור – כפי שסברו הערכאות קמא – כי החלופות שהלה הציע אינן יכולות להגשים את מטרות מעצרו. גם בהליך השקום שהמבקש עובר אין כדי לשנות מקביעתי זאת בשים לב לצורך המיידי להגן על בטחון הנהגים והולכי הרגל. " גם בבש"פ 5493/21 שלמה גבאי נגד מדינת ישראל (להלן:פרשת גבאי) עסק בית המשפט העליון בשאלת האמון אותו ניתן או שלא ניתן לתת במי שלכאורה נהג רכב בזמן פסילה, וכך קבע: "אכן, מעצר עד תום ההליכים של נאשם בעבירות תעבורה הנו בגדר חריג, אולם נקבע לא אחת כי יש לבחון את מסוכנותו של הנאשם הקונקרטי לפי נסיבות העניין, וכי ככלל, יש לראות בנאשם הנוהג בזמן שרישיונו נפסל כמי שמהוה סכנה של ממש לציבור המשתמשים בכביש ואף מבטא במעשיו זילזול בהוראות החוק (ראו: בש"פ 2173/12 אל גניני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 8 (22.3.2012); בש"פ 2974/15 אשכנזי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 12 (20.5.2015)). נוסף לכך, כלל הוא כי לבית המשפט שמור שיקול הדעת האם להורות על הזמנת תסקיר מעצר (ראו: בש"פ 27/15 יונס נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 10 (15.1.2015)). כן נקבע כי הזמנת תסקיר מעצר מתאימה, ככלל, למקרים שבהם "לא ברור אם חלופת מעצר תסכון או שבית המשפט מתקשה לעמוד על קנקנה של החלופה הקונקרטית" (ראו: עניין יונס, בפיסקה 9), ונדמה כי הדברים יפים לענייננו, זאת, בין היתר, לנוכח עברו התעבורתי המכביד של המבקש, אשר נצבר לו חרף גילו הצעיר, וכן לאור היתנהגותו המסכנת חיי אדם, עת המשיך לנהוג בזמן פסילה ובמהירות מופרזת.

...

אני סבור כי רף מסוכנותו הספציפי של משיב זה בנסיבות לעיל גבוה, ולצורך שאלת איון מסוכנותו נדרשת זהירות רבה מאד, בין היתר על ידי קבלת תסקיר מעצר שיבחן אפשרות איון המסוכנות באיזוק אלקטרוני (כפי שקבע בית המשפט העליון בפרשה עם נסיבות דומות – ראה לעיל את פרשת גבאי).

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע קבע רק לאחרונה בעמ"ת 50648-01-19 מד"י נג ד אחמידי עזמי את הדברים הבאים: "לא מצאתי לקבל את ההנחה לפיה עצם הנהיגה בזמן פסילה פוסלת מני ובי, מתן אמון כי המשיב יקיים אחר תנאי שחרורו, הגם שבית המשפט מבין את הרציונל העומד מאחורי טיעון שכזה. ודוק, לא אחת בשעה שמדובר בנהיגה בזמן פסילה בפעם הראשונה ללא עבירות נלוות, ללא עבר תעבורתי, לא מוגשת בכלל בקשה למעצר, וגם כאשר מוגשת בקשה שכזו במקרים חמורים לאין ערוך מהמקרה שבפניי, בתי משפט מורים על שחרור. אלה כאלה, מלמדים כי אין לומר באופן קטגורי שנהיגה בזמן פסילה שוללת מתן אמון כי הנאשם לא יקיים אחרי תנאי שחרורו, ובכל מקרה נקבע בהתאם לנסיבות הנוגעות למיהות המעשה ומיהות העושה. " אשר על כן, אני קובע כי במקרה זה יגיש שירות המבחן למבוגרים תסקיר מעצר אשר יבחן את שאלת יכולתו של המשך מעצר בתנאי איזוק לאיין את מסוכנותו הספציפית של משיב זה. לעמדת שירות המבחן יינתן משקל רב בהחלטתי הסופית שכן על שירות המבחן לבחון בחינת עומק גם את הערבים המוצעים לפיקוח על המשיב מעבר להערכת מסוכנות למשיב עצמו ומתן תשובה לשאלת פוטנציאל הציות של המשיב לתנאי מעצר באיזוק.

נוסף על כך, המשיב נהג בפסילה וללא רישיון נהיגה בתוקף, ביודעו שהוא נוהג ללא כסוי בטוחי, ובעניין זה נאמר לא אחת, כי נוסף להפרת הערכים המוגנים שלעיל, הרי נהיגה בפסילה מקפלת בחובה סכנה כי בקרות תאונת דרכים יוטל הפצוי בגין ניזקי הגוף על הציבור - (רע"פ 2666/12 אמיר עטאללה נ' מדינת ישראל, פס' ז (23.4.12); רע"פ 3104/11 ‏נידאל פדילה נ' מדינת ישראל, פסקה ז' (4.5.2011); רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל, פס' ז' (24.1.11)).

נוכח עברו התעבורתי של המשיב הכולל עבירות דומות של נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף כאשר רישיונו פקע עוד בשנת 2009, וכן נסיבות ביצוע העבירות בתיק זה - נהיגת המשיב פעמיים בפסילה בטווח של 4 ימים, שעה שהוא פסול מלנהוג בשני תיקים שונים, כשאין לו רישיון נהיגה ופוליסת ביטוח בתוקף, תוך ששני עונשי מאסר מותנים מרחפים - היתנהגותו המעידה בבירור כי המשיב לא נרתע מהעונשים שהוטלו עליו עד כה ומזלזל בהחלטות שיפוטיות וברשויות אכיפת החוק, הרי עונש המאסר בפועל שגם ירוצה בעבודת שירות מקל באופן בולט ואף חורג באופן קצוני מרף הענישה בנסיבות דומות דבר המצדיק את התערבותה של ערכאת העירעור.

...

על כן, וכשאני נותן את דעתי לכלל לפיו ערכאת הערעור לא נוהגת למצות את הדין עם נאשם בקבלת ערעור המדינה - (ע"פ 8381/17 ‏מדינת ישראל נ' איכילוב (24.4.18), אני סבור כי נכון שעונש המאסר בפועל יוותר על כנו על חודשים (חרף היותו מקל מאוד בנסיבות תיק זה) ועונש הפסילה בפועל יעמוד על 18 חודשים (תחת 13 חודשים), והתערבותי תהיה במסגרת הפעלת המאסרים על תנאי.

אי לכך, הנני מותיר את העונש השוטל על המערער על חודשיים ואני מורה על הפעלת עונשי מאסר מותנים בני תשעה חודשים ושבעה חודשים שהוטלו על המשיב וזאת באופן חופף בינם לבין עצמם ואת התוצאה (תשעה חודשים) באופן מצטבר לעונש שהוטל על המערער על ידי בית משפט קמא.

לאור האמור לעיל, אני סבור כי יש לקבל את הערעור כדלקמן: עונש הפסילה בפועל יעמוד על 18 חודשים (במקום 13 חודשים), תוך הפעלת שני עונשי הפסילה האחד למשך 5 חודשים בתיק פל"א 3318-08-17 והשני למשך 6 חודשים בתיק פל"א 1714-04-15 וזאת באופן מצטבר.

לשיטת המאשימה, מיתחם הענישה המקובלת בעבירות של נהיגה בפסילה, יחד עם מיתחם הענישה המקובלת בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה (בלתי מורשה) מציב מיתחם משותף הכולל מאסר בפועל בין 3-12 חודשים, פסילה בפועל (מלקבל ר.נ.) לתקופה שבין 24 ל- 36 חודשים, עונשי מאסר ופסילה מותנים נוספים, וכן קנס.

...

נהפוך הוא אני סבור כי הובהר לנאשם בתיק הקודם כי חלף שליחתו למאסר בפועל כמתבקש מחומרת העבירות, בחר ביהמ"ש לתת לו לנאשם הזדמנות נוספת לבקשתו ולא שלח אותו למאסר בפועל.

מנגד, התרשמתי גם מנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם כפי שהטיב להציג הסנגור ואף הובא בפני במסגרת חוו"ד הממונה משב"ס. לאור כל האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 4 חודשים ו-15 ימים.

למען הסר ספק אני מורה על שחרורו של הנאשם היום ולאלתר ממעצרו, מאחר וההליכים הסתיימו במתן גזר הדין היום וכן הנאשם רצה את מלוא 45 ימי המאסר מאחורי סורג ובריח.

לחובת הנאשם שני עונשים מאסר על תנאי האחד בגין עבירת רכוש מאסר על תנאי של 3 חודשים וכן עונש מאסר על תנאי בגין עבירה של נהיגה בפסילה או עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, בן 6 חודשים בר הפעלה .

...

אני מורה על הפעלת מאסר על תנאי של 3 חודשים מת"פ 16566-07-21 – מותב זה, מיום 13.12.21 וזאת במצטבר לעונש שהושת על הנאשם .

אני מורה על הפעלת עונש של מאסר על תנאי בן 6 חודשים מתת"ע 2701-03-21 כבוד השופט אור לרנר בית המשפט השלום לתעבורה בחיפה וזאת במצטבר לעונש שהושת על הנאשם בגין אירוע התעבורה.

אני מורה על הפעלת פסילה על תנאי של 4 חודשים מתיק 2701-03-21 כבוד השופט אור לרנר בית המשפט השלום לתעבורה וזאת באופן חופף לפסילה שהוטלה על הנאשם בתיק זה. אני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור על אחת או יותר מהעבירות שעליהן הורשע במסגרת תיק זה, או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה, או עבירה של נהיגה פוחזת ויורשע בה. אני מחייבת את הנאשם בפיצוי כספי למתלוננת בכתב אישום צירוף 1 עדת תביעה 2 וזאת בסכום של 2,000 ₪ אשר ישולם בתוך 90 ימים.

לעניין מדיניות הענישה הנוהגת, בחינת גזרי דין בעבירות דומות מעלה שבתי המשפט נוהגים להטיל מאסרים מותנים לצד קנסות.

בתחום התעבורה צבר הנאשם לחובתו 56 הרשעות קודמות לרבות בעבירות של נהיגה בפסילה ונהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף.

...

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, ולאחר שקלול מכלול הנסיבות והשיקולים הרלוונטיים, אני סבור שמתחם העונש ההולם את המעשה נע בין מאסר על תנאי ועד מאסר קצר בעבודות שירות שלצדו אחד או יותר מהעונשים הנלווים: מאסר על תנאי, קנס, התחייבות, ופיצוי.

משנתתי דעתי לכלל הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ומתוך כוונה מיוחדת לתמוך בשיקומו של הנאשם ובדרכו החדשה, הגעתי לכלל מסקנה שיש למקם את עונשו ברף התחתון של מתחם העונש ההולם ולגזור עליו מאסר על תנאי וצו מבחן.

סוף דבר לאחר ששקלתי את כלל השיקולים הרלוונטיים ואת טיעוני הצדדים, החלטתי לגזור על הנאשם עונש כדלקמן: מאסר בן שלושה חודשים שאותו לא יישא הנאשם אלא אם יעבור בתוך שנתיים מהיום עבירת רכוש ויורשע בה בתוך התקופה או לאחריה.