מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

עונש מאסר לנאשם בקובלנה פלילית

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2018 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בהמשך, לאחר שהדיון בקובלנה נדחה שוב לאור היתנגדות נחרצת מצד ב"כ הנאשם לקשור את הדברים כפי שבקשו הקובלים, שלח עו"ד המפל מכתב נוסף, אל ראש מפלג תביעות, בו ציין, בין היתר, כי "כל ראציונל ההסדר היה כפול שיעמוד בהסדר האזרחי ויורשע בהליך פלילי על מנת שיושת עליו, לנוכח חומרת היתנהלותו, עונש מאסר על תנאי במקרה הטוב..." (נ/8).
...
בפסק דין זה, הורחבה תחולת ההגנה גם למקרים בהם הרשות פעלה באופן רשלני, המבסס את המסקנה כי קיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות.
בנסיבות כוללות אלה, ובהתחשב באופי הפגמים, אין מנוס מביטול כתב האישום, אף בשל הגנה מן הצדק במובנה הרחב, ולא רק בהתייחס להגנת הסיכון הכפול בלבד.
לפיכך, אני מורה על ביטול כתב האישום.

בהליך קובלנה פלילית (ק"פ) שהוגש בשנת 2019 בשלום רמלה נפסק כדקלמן:

אני מקבל את הטענה המקדמית, מן הנימוקים הבאים: סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, קובע כדלקמן: "המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחרותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו – מאסר 3 שנים".  על מנת לקבוע אם תוכנם של ביטוי או אמירה עולים כדי איום, נידרש בית המשפט לבחון, אם יש בדברים כדי להטיל אימה בלבו של אדם רגיל מן היישוב, בנסיבותיו של האדם שנגדו הופנה האיום ואם תוכן האמירה מתייחס לפעולה שאינה כדין.
וביחס לכך יפה הדיון של בית-המשפט המחוזי, כפי שמצא ביטוי בהחלטת בית-המשפט העליון ביחס לכתב-אישום הדין בעבירת איומים – קל וחומר כאשר דנים בקובלנה: רעפ 6478/18 מדינת ישראל נגד אורי אור קמארי, תק-על 2019(1), 3302: "המשיב הציג תשתית סטטיסטית ממנה ניתן ללמוד על מדיניות ענישה "שיטתית ועקבית" של רשויות התביעה בעבירות איומים, כשהן מבוצעות ללא עבירות נלווית, שלפיה מרבית תיקי החקירה נסגרים בעילה של חוסר עניין לציבור, ורק במיעוטם של המקרים הוגשו כתבי אישום, בפרט במקרה של נאשמים נעדרי עבר פלילי.
...
אני מקבל את הטענה המקדמית, מן הנימוקים הבאים: סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, קובע כדלקמן: "המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו – מאסר 3 שנים".  על מנת לקבוע אם תוכנם של ביטוי או אמירה עולים כדי איום, נדרש בית המשפט לבחון, אם יש בדברים כדי להטיל אימה בליבו של אדם רגיל מן היישוב, בנסיבותיו של האדם שנגדו הופנה האיום ואם תוכן האמירה מתייחס לפעולה שאינה כדין.
כשלעצמי, אני סבורה כי הפרשנות הראויה היא זו שמבוססת על הגישה המשולבת שתוארה לעיל (השוו: פלר, בעמ' 419-412).
לאמיתו של דבר אני סבורה כי אין בגישה זו חידוש של ממש.
על כן, אני מורה על ביטול כתב-הקובלנה.

בהליך ערעור על קובלנה פלילית ע"י הנאשם (עק"נ) שהוגש בשנת 2014 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בהקשר זה הפנה ב"כ הנאשמים להוראות סעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב- 1982 (להלן: החסד"פ), וטען כי לא ניתן להגיש קובלנה כאשר נטען כי העבריין נשא נשק חם או קר. עוד נטען בהקשר זה כי בית משפט קמא נעדר סמכות עניינית לידון בקובלנה כאשר נטען ששני נאשמים תקפו אותו בצוותא וגרמו לו לחבלות חמורות.
ס' 380 (תקיפה הגורמת חבלה ממשית) קובע כי: "התוקף חברו וגורם לו בכך חבלה של ממש, דינו - מאסר שלוש שנים". לכאורה, אין כל "בעיה" בהרשעת הנאשמים בעבירות אלה, הנכללות בתוספת השנייה לחסד"פ. ואולם, שני סעיפים אלה קשורים לסעיף נוסף והוא ס' 382(א) לחוק העונשין הקובע כך: "נעברה עבירה לפי סעיפים 379 או 380 כשהיו נוכחים שניים או יותר שחברו יחד לבצוע המעשה בידי אחד או אחדים מהם, דינו של כל אחד מהם - כפל העונש הקבוע לעבירה." חזרה לפסקאות 13 ו 14 לעיל, בהן הובאו הקטעים הרלוואנטיים מתוך כתב הקובלנה; מתוך עיקר הראיות עליהן הסתמך הקובל ומתוך עדותו של האחרון, מוליכה למסקנה כי לכל אורך הדרך טען הקובל כי הוא הותקף על ידי שני הנאשמים ועל ידי אחרים.
...
מעבר לנדרש נציין, כי באם היו טענות הנאשמים נדחות והכרעת הדין הייתה עומדת על כנה, הרי שטענת הקובל בנוגע לאי קבלת פלט ההרשעות הקודמות של הנאשמים בטרם הטיעונים לעונש הייתה – על פני הדברים - מתקבלת.
ס' 70 לחסד"פ קובע כי: "הוראות חוק זה הנוגעות לכתב אישום יחולו על קובלנה, בשינויים לפי הענין; בכל מקום שמדובר בכתב אישום גם קובלנה במשמע, ובכל מקום שמדובר בתובע גם קובל במשמע, אם אין כוונה אחרת משתמעת." ס' 187 (א) לחסד"פ קובע כי: "הרשיע בית המשפט את הנאשם, יביא התובע לענין העונש ראיות בדבר הרשעותיו הקודמות של הנאשם . . .". משכך, סבורים אנו כי בית המשפט היה מוסמך ליתן צו למשטרת ישראל להמציא את פלט ההרשעות הקודמות של הנאשמים.
סוף דבר, אנו מורים על ביטול פסק דינו של בית המשפט קמא ומאליו יוצא – על זיכוי הנאשמים.

בהליך קובלנה פלילית (ק"פ) שהוגש בשנת 2014 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

סעיף 17 לחוק התעמולה קובע עונש של שישה חודשי מאסר או קנס בגין הפרת הוראה זו. לפיכך, טוענות הנאשמות, לא ניתן לקבוע עבירה נוספת בחוק אחר בגין אותו מעשה, שכן ישנה חפיפה בתקופות הזמן בהן חלים שני האיסורים.
הבחינה תיעשה תוך שקילת כלל הערכים העומדים ביסודו של ההליך הפלילי והגשמת האיזון הראוי ביניהם: "ההכרעה בשאלה, אם המקרה שלפני בית המשפט מצדיק את החלתה של הגנה מן הצדק, אמורה לשקף איזון נאות בין מכלול הערכים, העקרונות והאינטרסים השונים הכרוכים בקיומו של ההליך הפלילי. מן העבר האחד, ניצבים האינטרסים התומכים בהמשך קיומו של ההליך, ובהם: העמדת עבריינים לדין ומיצוי הדין עימהם; הוצאת האמת לאור; קיומם של מנגנוני גמול, הרתעה, וענישה; שמירה על בטחון הציבור; והגנה על זכויותיו של הקורבן הנפגע. ומן העבר השני, ניצבים האינטרסים השוללים, במקרה הקונקרטי, את המשך קיומו של ההליך, ובהם: הגנה על זכויות היסוד של הנאשם; פסילת מהלכיה הנפסדים של הרשות והרתעתה מפני נקיטת מהלכים דומים בעתיד; שמירה על טוהר ההליך השפוטי; ושמירת אמון הציבור בבית-המשפט" (בע"פ 4855/02 מ"י נ' ד"ר איתמר בורוביץ, בפס' 21 לפסק הדין) (פורסם בנבו 31.3.05) ההיבט המעשי הנאשמות סבורות כי אין לנהל את הקובלנה מפאת היתנהלותו הנפסדת של הקובל המונע ממניעים פוליטיים, ומשום כך יש לבטל את כתב הקובלנה באמצעות דוקטרינת "הגנה מן הצדק". את טיעון זה שואבות הנאשמות מהתמקדותו הראשונית של הקובל בתלונותיו בראיון עם הסופר גרוסמן ששודר בתכנית.
...
במקרה הנדון שוכנעתי, כי אין מדובר במקרה קל ערך של הפרת חוק הבחירות, העולה כדי זוטי דברים ומחייב את זיכוי הנאשמות מסיבה זו, שכן לנאשמות מעמד רם באפשרות עיצוב דעת הקהל הציבורית.
בשקילת האינטרס הציבורי מחד ובראי הסנקציה שהוטלה על נאשמת 2 מאידך, וכן בהתחשב במידת הפגיעה שהוסבה לקובל בד בבד עם העובדה שלא נראה, וממילא גם לא נטען, כי הנאשמות פעלו בזדון בבחירתן את תוכן התשדיר ערב הבחירות, אני סבורה כי ניהול ההליך הפלילי במקרה הנדון יהא בו כדי לפגוע בתחושת הצדק וההגינות באופן המצדיק את ביטול כתב הקובלנה.
לאור האמור, אני מורה על מחיקת כתב הקובלנה מכוח דוקטרינת ההגנה מן הצדק.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2014 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

לחובת הנאשם עבר פלילי מכביד בעבירות דומות, הוא ריצה שני מאסרים בפועל ונגדו תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה על תקיפה קודמת של מתלונן זה. לשיטתה, חלוף הזמן לא עומד לזכותו של הנאשם, שכן הוא לא שיתף פעולה עם גורמי האכיפה ולא צירף תיקים נוספים שתלויים ועומדים נגדו.
בנוסף, ביקשה המאשימה להטיל על הנאשם מאסר על תנאי וכן פיצוי ראוי למתלונן בגין הנזק שניגרם לו. ב"כ הנאשם ביקש שלא לקבל את עמדת המאשימה וטען, כי יש לגזור את עונשו של הנאשם בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של הארוע ולא רק לפי סוג העבירה והנזק, בשל הרקע של סיכסוך השכנים המר בין מישפחת הנאשם למשפחת המתלונן.
על רקע זה הוגשה גם קובלנה פלילית נגד הנאשם.
...
עונש לריצוי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, מסב נזק ופגיעה לכל מורשע.
מכל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי הנאשם עבר תהליך של חרטה, לקיחת אחריות ועזיבת מעגל האלימות והעבריינות, באופן המצדיק מתן הזדמנות לריצוי מאסר שירוצה בעבודות שירות.
נוכח כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו