עונש לנאשם שהורשע בנסיון התפרצות לדירת מגורים

רקע כללי והשתלשלות ההליכים המשפטיים: הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן – שניתנה במסגרת הסדר טיעון דיוני, ללא הסכמות לעניין העונש – בבצוע עבירה של ניסיון התפרצות למקום המשמש למגורי אדם בכוונה לבצע גניבה או פשע, לפי הוראות סעיף 406(ב) יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין).

על פי האמור בעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 09.10.16 בשעה 23:00 לערך, ניסה הנאשם להתפרץ לדירת המגורים של פלונית (להלן – המתלוננת) ברחוב בן עטר בתל אביב.

לעניין מדיניות הענישה הנהוגה הפניתה ב"כ המאשימה לכך שבפסיקה עניפה נקבע כי מיתחם העונש ההולם, לעבירה של התפרצות למקום מגורים, עומד בין 12 חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל.

...

מתחם זה מתאים גם לענייננו ולפיכך אני קובע את מתחם העונש ההולם דכאן בין 6 חודשי מאסר בפועל לבין 12 חודשי מאסר בפועל.

מכלול הנסיבות והשיקולים שפורטו לעיל מלמד כי במקרה זה נסיבות הקולה עולות במשקלן על נסיבות החומרה, באופן שיש לגזור את עונשו של הנאשם ברף התחתון של מתחם העונש ההולם; וכך אני קובע.

סוף דבר: אשר על כן – ובהתחשב בשיקולים לכף חומרה ולכף קולה, אשר פורטו לעיל – אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: (א) 6 חודשי מאסר בפועל.

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב כמפורט להלן: ברע"פ 4352/13 פלוני נ' מדינת ישראל (1.9.13), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם, אשר הורשע בבצוע עבירת התפרצות לדירת מגורים.

בית-משפט השלום גזר על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל, חלקם בחופף וחלקם במצטבר לעונש אותו ריצה באותה עת. בית-המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה והחמיר את עונשו של הנאשם ל-15 חודשי מאסר בפועל במצטבר לעונש אותו ריצה הנאשם באותה עת. בע"פ (מח' י-ם) 19885-07-11 ששון נ' מדינת ישראל (24.11.11), נדחה ערעורם הן של המדינה והן של הנאשם, אשר הורשע בעבירה של ניסיון התפרצות למקום מגורים לשם ביצוע גניבה או פשע, ונדון למאסר בפועל למשך 12 חודשים, יחד עם הפעלת מאסר מותנה, סה"כ 14 חודשים.

...

באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשמים עונש של צו של"צ בהיקף גבוה מההיקף שעליו המליץ שירות המבחן לצד וכן צו מבחן ועונשים נלווים.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים: צו של"צ בהיקף של 300 שעות על פי התוכנית שהכין שירות המבחן.

אני מורה על עיכוב ביצוע תחילת השל"צ למשך 45 ימים.

המאשימה עתרה במסגרת טיעוניה להטלת ענישה במיתחם שנע בין 10-20 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי מרתיע, קנס משמעותי, פסילת רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי תוך הדגשת העובדה שהמעורב הנוסף באירועים הורשע בעבירות של ניסיון להתפרצות דירת מגורים ונדון לעונש מאסר בפועל של 18 חודשים.

בעניינינו כאמור מדובר בנאשם אשר הורשע בעבירות סיוע להתפרצות לדירת מגורים, ניסיון גניבה, הסעת תושב זר השוהה שלא כדין בשטחי המדינה והחזקת מכשירי פריצה.

...

אני סבור שבאיזון המתבקש, יהיה זה נכון שלא לנכות את תקופת המעצר מעונש המאסר שיוטל על הנאשם בגין תיק זה, כך שבנסיבות העניין ירצה הנאשם עונש מאסר בעבודות שירות בהתאם למלוא התקופה שתוטל עליו על ידי בגזר דין זה. כן אתחשב בפרק הזמן בו היה הנאשם משוחרר בתנאים מגבילים בהם מעצר בית מלא כך שאטיל על הנאשם ענישה ברף התחתון של המתחם כלומר מאסר שירוצה בעבודות שירות לצד ענישה מרתיעה ומשמעותית הצופה פני עתיד, ופסילת רישיון הנהיגה.

התביעה לא עתרה במסגרת טיעוניה לחילוט רכב הנאשם ועל כן איני נדרש להכריע בסוגיה זו. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל אני מטיל בזאת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 7 חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות.

אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 2,000 ₪ הקנס יקוזז מסכום הפיקדון שנמצא בתיק מ"ת 1307-09-21 וזאת במידה ואכן הופקדו כספים אלה ע"י הנאשם, שאם לא כן יש לשלם את הקנס לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, החל מחלוף 3 ימים מרגע מתן גזר הדין ועד ליום 20/9/22 וזאת באחת מהדרכים הבאות: · בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il  (ניתן לשלם בפריסה של עד 18 תשלומים בהסדר קרדיט) או חפש בגוגל " תשלום גביית קנסות". · מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה)  – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000 (ניתן לפנות לנציגים לקבלת מידע במספרים הללו).

רקע הנאשם הורשע על פי הודאתו במספר עבירות של נסיון התפרצות לדירת מגורים ועבירה אחת של התפרצות לדירת מגורים.

מיתחם העונש רבות נאמר על רעתה של עבירת ההתפרצות לדירת מגורים ונזקיה.

...

למרות כל אלה לא מיציתי את הדין עם הנאשם, בשל העבודה שבסופו של דבר קיבל אחריות למעשיו, גם אם באיחור.

אף לאחר שהנאשם הזמין את אוחיון להכנס לדירה, נימנע אוחיון מנקיטה באלימות פיזית כלפי המתלוננת, בעוד שהנאשם שב והיכה את המתלוננת וכן חסם את פיה באמצעות פיסת בד. בהמשך לזאת, אין בידי לקבל את טענת ההגנה, לפיה יש לקבוע בעיניינו של הנאשם מיתחם עונש הולם זהה לזה שנקבע בעיניינו של אוחיון.

במסגרת זו הבאתי בחשבון את השיקולים הבאים; לחובת הנאשם עבר פלילי מכביד ביותר הכולל בחובו 13 הרשעות קודמות, לרבות בעבירות של ניסיון לרצח, התפרצות לדירה, החזקת סכין, עבירות בנשק, ניסיון שוד מזוין בחבורה, שוד מזוין בחבורה, חבלה בכוונה מחמירה, קשר לפשע, פציעה, תקיפת שוטר, עבירות סמים, סחיטה באיומים ועוד.

לא למותר להוסיף, כשיקול חומרה, כי אף שבמהלך ניהול ההוכחות, הציגו הנאשם ובנותיו את הנאשם כמי שאיננו מסוגל לבצע עבירות מן הסוג המיוחס לו בהליך דנן, לרבות בשל פציעה פיזית בעברו הרחוק המגבילה, לכאורה, את יכולתו לטפס ולהשתלשל מחלון, הרי שעיון במסמכים ת/139 מלמד שהנאשם הורשע בעבר, על בסיס הודאתו, בעבירות דומות ביותר לעבירות מושא תיק זה. כך, בתאריך 16.6.09, הורשע הנאשם בניסיון התפרצות, במסגרתו טיפס על סולם מאולתר לדירת מגורים וניסה להכנס לדירת מגורים דרך מרפסת ( ת"פ 4238/06 שלום רמלה ).

...

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות הקשורות למעשי העבירה ולמידת אשמו של הנאשם, לרבות הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, מידת הפגיעה בערך המוגן ומדיניות הענישה הראויה אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בגין מעשיו של הנאשם נע בין 7-11 שנות מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת.

בשקלול הנתונים שאינם נוגעים לנסיבות ביצוע העבירות, באתי לכלל מסקנה שיש לגזור את עונשו של הנאשם ברף הגבוה של מתחם העונש ההולם.

בנסיבות אלו, ובשים לב לרציונל הנלמד מנוסח התנאי בגזר הדין, אשר תכליתו הרתעת הנאשם מביצוע עבירה חוזרת לאחר יציאתו מהכלא, אני קובעת שהתנאי בר הפעלה.

נוכח טיבן החמור של העבירות, נוכח מאפייניו של הנאשם, נוכח עברו הפלילי המכביד והתנהלותו במהלך השנים, ונוכח אי לקיחת האחריות על המעשים שיוחסו לו, אינני מוצאת כי קיימים שיקולים התומכים בהפעלת עונש המאסר המותנה בחפיפה כלשהי לעונש המאסר שייגזר על הנאשם בתיק זה. נוכח כל האמור מעלה, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 10 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו של הנאשם.