מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עומסי תנועה אינם עילה לסירוב להיתר בניה

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

לאחר סיום עבודתו, הגיש התובע תביעה זו נגד החברה ונגד בעל המניות בה, מר מוחמד ג'עאביס (להלן: "מוחמד"), לפצוי בשל אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה, פצויי פיטורים, פיצוי לדוגמה לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר, פדיון חופשה, פיצוי בשל אי ביצוע הפרשות לפנסיה (חלק עובד וחלק מעביד), דמי הבראה, גמול עבודה בשעות נוספות, פיצוי בשל פיטורים ללא שימוע, פיצוי בשל אי הפרשה לקרן הישתלמות בהתאם לצוו ההרחבה בענף הבניה, חלף הודעה מוקדמת והפרשי שכר לחודש מאי 2021.
בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים כל חבות של מוחמד, בהעדר כל עילה לחיובו האישי בחיובי החברה.
ואולם, הנתבעים העלו טענות קזוז בסכומים העולים על הסכומים שמגיעים לתובע, וכן עתרו, בגדר התביעה שכנגד, לחייב את התובע בפצוי בשל אי מסירת הודעה מוקדמת להתפטרות, לפצוי בגין עלות גרירת משאית והשבתתה עקב עבירת תנועה שהתובע ביצע בה, פיצוי בגין העסקת נהג מחליף ובטול זמן הקשור בטיפול בכך, השבת שכר ודמי הבראה ששולמו ביתר וכן השבת מקדמות ששולמו לתובע על חשבון זכותו לפצויי פיטורים בסך כולל של 50,000 ₪.
ביום 4.5.21 התובע נתפס על ידי משטרת ישראל נוהג על משאית החברה כשהיא עמוסה במשא שמשקלו 45,050 ק"ג, סכום העולה ב-41% מן המותר לפי תקנות התעבורה.
בית הדין סבור שיש תימוכין לגירסת הנתבעים בעדותו של עלי ג'עאביס בחקירתו הנגדית, שבה מסר העד שהתובע היה עובד "קשה" והדבר התבטא בין היתר בכך שבשעה 15:30 הוא היה "סוגר את הטלפון" כדי לא לקבל הנחיות לבצע "נגלה" נוספת.
חלף הפרשות לפנסיה טענות החברה לפיהן התובע סרב להצטרף לביטוח פנסיוני משום שלא הסכים להפריש את חלקו בהפרשות לפנסיה – לא הוכחה וממילא לא מעמידה הגנה מפני תביעה לפצוי חלף הפרשות לפנסיה.
...
התוצאה התביעה נגד מוחמד נדחית.
התביעה נגד החברה מתקבלת חלקית.
התביעה שכנגד נדחית.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

במסגרת הערר טענה העותרת בתמצית כי במבנה קיימות 4 יחידות דיור בנוסף לשתי יחידות מחסן והוא כלוא בסביבת מגורים אשר אינה מאפשרת תיכנון כולל; כי תמ"א 38 חלה על המבנה הן משום שלפי התכנית החלה ניתן להקים בו מבנה בן 4 קומות והן משום שהקונסטרוקטור מטעם הועדה אישר כי המבנה אינו עומד בתקן 413; עוד נטען כי המועד הקובע לבחינת תחולת התמ"א הוא מועד מתן ההחלטה הראשונה שאישרה את הבקשה; נטען כי לא קיימים שיקולים כבדי משקל המצדיקים סרוב לבקשה למימוש זכויות תמ"א 38 אשר נדרשים לפי הפסיקה; נוסף על כך נטען כי אין להשמע למתנגדים המתגוררים בבניינים שחלקם נהנו מתמריצי תמ"א 38 וחלקם מתגוררים בבניין הכולל מעלית והתנגדויותיהם נדחו בעבר על ידי הוועדה המקומית; נטען כי הוועדה המקומית היתעלמה מכך שהבקשה נקלטה כבר בשנת 2013, לא הסבירה מדוע סטתה מהחלטותיה הקודמות והחלטתה האחרונה נובעת משינויים פרנסונאליים; עוד נטען כי אין להחיל את תכנית האב הן משום שהיא אושרה לאחר שהבקשה המקורית להיתר אושרה, הן משום שהיא כוללת תנאי גמישות אשר יש להחיל במקרה זה והן משום שממילא נידרשת הועדה לבדוק כל בקשה באופן פרטני; זאת ועוד, נטען כי ממילא לא ניתן לסטות מהתמריצים בהתאם לתמ"א 38 במסגרת מדיניות אלא רק בתכנית; כן נטען כי הועדה מושתקת מלטעון שלאור המדיניות החדשה קיימת מיגבלה לאשר את התכנית, משלא העלתה טיעון זה במסגרת הדיון בערר משנת 2018, שם הוסכם לבטל החלטת הועדה המקומית לצורך פירסומה; באשר להסדרי התנועה נטען כי בהתאם לסעיף 158א'3 לחוק התיכנון והבנייה אין להתנות היתר לבצוע פרויקט חזוק בהסדרת מקומות חניה.
נוסף על כך נטען, בתמיכה לטענות העותרת ולפיהן במישור התיכנוני והתשתיתי אין כל בעיה באישור הבקשה, כי פעם אחר פעם אישרה הועדה המקומית בנייתן של מספר רב של יחידות דיור בנכס, החל מ-38 יחידות דיור ועד 18 יחידות דיור, כאשר השוני לא נבע משינוי גישה תכנונית או עומס תשתיות, אלא מחישוב זכויות מתמטי בלבד של זכויות בניה על פי התכניות החלות על הנכס ובהתאמה למספר היחידות ההתחלתי הקיים בנכס.
כך ולעניין זה נקבע בבג"ץ 8077/14 עריית יוקנעם נ' המועצה הארצית לתיכנון ולבניה (22.12.2015) כי העדפה של חוות דעת מקצועית אחת על פני רעותה על ידי מוסדות התיכנון אינה מקימה עילה להתערבות בית המשפט ובמיוחד כך עת עסקינן בהכרעה בסוגיות מקצועיות מובהקות שבהן נהנית הרשות מהידע המקצועי, מהמומחיות ומהניסיון הרלוואנטיים לקבלת ההחלטה (שם, פסקות 59-58; בג"ץ 6269/12 הנהגת ההורים הארצית נ' שר החינוך (29.4.2015), פסקה 16).
...
בהינתן שבסיכומו של דבר אומצה ההמלצה המפורטת, המנומקת והמקצועית של אדריכלית הוועדה, גם ככל שבמסגרת הדיון בוועדה נקטו חלק מהדוברים במילים שראוי היה שלא להשתמש בהן, אינני סבורה כי מדובר בפגם היורד לשורשם של דברים שיש בו בכדי להוביל לבטלות ההחלטה.
כיוון שכך, הרי שממילא לא הרימה העותרת את הנטל ולו הראשוני להראות כי מדובר באותה בקשה שכבר נדונה ובהתאמה דין טענתה זו - דחייה.
סוף דבר; לאור האמור והמפורט – העתירה נדחית.

בהליך דנג"ץ (דנג"ץ) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

בעוד שלגבי הקרקע קבע הדיין עמוס כי לדידו אין להכיר בקיומו של שתוף, לגבי המבנה ציין הדיין עמוס כי "אפשר שיש 'שותפות מוחלשת'" ולכן המבקשת זכאית ל-20% משוויו "שהרי מדובר בדירה שנבנתה במהלך חיי הנישואים ותוך שתוף של האשה במהלך הבנייה כאשר ייתכן שהיא אף השקיעה מבחינה כספית". לפיכך, כך הדיין עמוס, "יש מקום להחיל בהקשר זה את חוק יחסי ממון אף שלא הוגדרה כוונת שתוף ספציפי". הדיין נהרי הצטרף בתחילה למסקנתו של הדיין עמוס, והוסיף כי לשיטתו "על בית הדין לנהוג באמות מידה מחמירות להוכחות כוונת שתוף הבנויה על הפסיקה האזרחית, קל וחומר כאשר מצטרפת למקרה עילת בגידה שבודאי אי אפשר לומר שיש אומדנה לכוונת שתוף מצד [המשיב] הנבגד על ידי [המבקשת]". הדיין נהרי ביצע היקש מדיני המתנה, והדגיש כי "הילכת שתוף בנויה על אומדנה של כוונת בן זוג לתת מתנה למישנהו מחצית מנכס הרשום על שמו במסגרת מערכת הנישואין. כוונה זו לשתף את בן הזוג בנכס – לא עדיף דינה מכוונת נותן מתנה". עוד מוסיף הדיין נהרי שגם אילו הייתה מוכחת כוונת שתוף בעניינינו, הרי שפגיעה חמורה במירקם הנישואין עולה כדי היתנהגות מחפירה המצדיקה חזרה מכוונת השתוף.
מנגד הוגשה, ביום 6.7.2020, בקשת הצטרפות מטעם תנועת "בוחרים במשפחה", וביום 26.7.2020 הוגשה בקשת הצטרפות דומה מטעם תנועת "תורת המדינה". מְבַקְשות אלו הצטרפו לעמדת המשיב וכן לעמדת היועץ לשיפוט הרבני, והוסיפו כי לגישתן יש מקום לצמצם את היקפה של הילכת השתוף הספציפי ולקבוע כי שקולי אשמה מינית הם שיקולים רלוואנטיים לעניין הוכחת השתוף שמתגבש מכוח ההלכה.
בית הדין האיזורי שקל לצורך כך את השפוץ שבוצע בנכס ואת הקפו; את התקופה הארוכה שבה התגוררו בני הזוג בבית; את העובדה שהבית ניבנה "בעת החיים המשותפים ע"י שני הצדדים, ויתכן ביוזמת שניהם ובסיוע משותף בפן הלוגיסטי"; ואת אוירת השתוף שנקבע כי שררה בין בני הזוג באשר לבית המגורים, בין היתר, על בסיס הצהרותיו של המשיב במסגרת בג"ץ 4602/13 (ראו בפיסקה 5 לעיל).
החלתה של חזקת השתוף לצידו של איזון המשאבים לפי חוק יחסי ממון ביטלה, למעשה, את אפשרותו של בן הזוג התכסיסן, המחזיק ברוב נכסי הנישואין, לדחות את חלוקתם השוויונית על ידי סרוב להתגרש ועל ידי כך להפעיל לחץ כלכלי פסול על בת זוגו על מנת לנשלה מחלק מזכויותיה בנכסים.
לדעת חברי, השופט נ' סולברג, אין עילה לקיים דיון נוסף, משום שלא נפסקה הלכה חדשה בפסק הדין נשוא הדיון הנוסף.
...
לדעתי, מקרה זה איננו מגלה עילה להתערבות בגדרי עתירה לדיון נוסף ודין העתירה להידחות.
גם בית הדין האזורי הגיע למסקנה כי הוכח שיתוף ספציפי בדירת בני הזוג.
גם מלומדי משפט הגיעו למסקנה כי פסק דינו של בית הדין הגדול לא התיימר לקבוע ממצא עובדתי נקודתי, אלא מדובר בפסיקה הקובעת ברירת מחדל גורפת, שלפיה הענקת רכוש של בן-זוג לרעהו, מותנית בכך שמקבל המתנה ישמור על נאמנות מינית כלפי בן-זוגו עד לסיום הנישואין (שחר ליפשיץ "שיפוט מוסרי של התנהגות מינית בנישואים: אוטונומיה ו'משילות' בעקבות בג"ץ 4602/13" עיוני משפט מג 5, 14, 28-17, 38-37 (2020) (להלן: ליפשיץ).

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2021 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בהילכת המקרוטראומה ניתן פירוש רחב למושג "תאונה", באופן שיאפשר החלתו גם על סדרה של אירועים תאונתיים זעירים, שכל אחד מהם הסב נזק זעיר, עד שהצטברות נזקים אלה הביאו לנזק ממשי הפוגע בכושר עבודתו של המבוטח (ראו עב"ל(ארצי) 17464-03-16 אברהם פיס – המוסד לביטוח לאומי (6.2.2019) וכל המובאות שם); עב"ל(ארצי) 38256-06 סטיב חילו- המוסד לביטוח לאומי (21.3.16(; (עב"ל(ארצי) 25457-06-18 ויקטור עמוס – המוסד לביטוח לאומי (5.2.2019)).
תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות אילו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו אך עדיין יש להראות כי התנועות חוזרות ונשנות "בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" (עב"ל(ארצי) עופר יהודאי – המוסד לביטוח לאומי (30.12.2007)).
יחד עם זאת נקבע שבמקרה של עבודה מגוונת שבה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח, מתקיימת תשתית מספיקה לעילת המקרוטראומה " (עב"ל(ארצי) 90/06 אמנון כובש – המוסד לביטוח לאומי (17.8.2006)).
דיון והכרעה – טענת היתיישנות: סעיף 391 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי לבית הדין הסמכות הייחודית לידון ולפסוק, בין היתר, "בכל תובענה...של מבוטח או של מי שהיה מבוטח, של הנתבע לשלם דמי ביטוח או של הטוען שהוא מבוטח, נגד המוסד בכל ענין הנוגע לביטוח לפי חוק זה". תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל-1969 קובעת כי תובענה לבית הדין תוגש תוך שניים עשר חודשים מיום מסירת הודעת הנתבע לתובע.
חלק מהם הסכימו להמציא לו מכתב בו יפורט אופן עבודתו אצלם – אך סירבו לחתום על תצהיר (ס' 11 לתגובת התובע מיום 22.2.2021).
עבודת החציבה נעשית בשלד לאחר שבנייתו הסתיימה (עמ' 3 ש' 28 לפרוטוקול) וכן באדמה (עמ' 4 ש' 3 – 5 לפרוטוקול) התובע העיד כי עבודת החציבה נעשית עם הקונגו (עמ' 3 ש' 30 לפרוטוקול) כל הזמן (עמ' 4 ש' 7 לפרוטוקול).
...
חרף זאת מצא בית הדין הארצי לנכון לקבל את הערעור ולהאריך המועד להגשת תביעתה.
בענייננו, מששוכנענו כי האיחור בהגשת התביעה כאן נבע מהגשת ערעור על החלטת הדחיה של הנתבע (נספח א-1 ו-א-2 לכתב התביעה) ומאיסוף ראיות לתמוך בתביעה (ראו הסיפא לנספח ו' לכתב התביעה) ומששוכנענו, כפי שיפורט בהמשך, כי התובע הניח תשתית עובדתית לתביעתו, אנו מורים על הארכת המועד להגשת תביעתו בבית הדין ודוחים את טענת ההתיישנות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

מטעם זה נקבע כי "אין להתיר לתובע לתקן את כתב תביעתו באופן אשר עולה כדי הוספת עילת תביעה חדשה, ככל שבעת הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה עילה זו היתיישנה" (רע"א 4371/19 מכבי שירותי בריאות נ' פלוני (8.9.2019); להלן – עניין מכבי שירות בריאות).
ואולם, לא הוכח שהאופן בו הוגש ההיתר היה כזה שחייב את הועדה לסרב לאשרו, היינו שהיא התרשלה בחובת הפיקוח.
בעיניין זה נוהג כידוע מבחן האלמלא, הבוחן את השאלה אם התוצאה הייתה נמנעת אילמלא המעשה או המחדל של הנתבע (עמוס הרמן, דיני נזיקין (מהדורה שניה, 2020), בעמ' 153; להלן – הרמן).
ואולם, אף בנושא זה נחלצו הנתבעות לעזרתו עת אישר יועץ התנועה חמזה כי "החניה שאנו מדברים עליה היא אפילו לא ברמה 3 ואני משיב כי לצערי היא ניבנתה בלי להיתחשב במצב הקיים. ברמה ירודה. אפילו לא 3. זה 2 חניות. לחניה אחת הרוחב הוא מספיק. שניים זה בעיה" (בעמ' 32, בש' 5).
כמו כן, חמזה טען בעדותו שבעת התיכנון לא התחשבו כלל ברוחב המעבר וניכר שיועץ תנועה לא בחן את הדברים שאחרת לא היה מתכנן כך חניה לשני רכבים (בעמ' 32, בש' 32).
...
כפי שצוין לעיל, עדותו של חמזה מקובלת עלי, הן מבחינת היכולת ליתן בה אמון והן מבחינת המקצועיות שהפגין.
ואולם, הראנו לעיל שממילא דין התביעה להידחות בשל נימוקים אחרים ורבים, כך שלא נדרש דיון בנושא זה. התוצאה התוצאה היא שהתביעה נדחית כנגד כל הנתבעות.
לאור כך אני מחייב את התובע לשלם לנתבעות 1,2 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 11,700 ₪ (כולל מע"מ) ואילו לנתבעת 3 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ (כולל מע"מ).
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו