עומס עבודה חריג כתב הגנה הגנה אפשרית מפני תביעה

בין היתר, טוענת הנתבעת כי ב"כ התובע היתנהלה חוסר תום לב משמצוי בטיפולה הליך אחר כנגד הנתבעת שהוגש על ידי אחיו של התובע (סע"ש 31230-04-14) (להלן: "ההליך הנוסף") ועל אף שבו כן מסרה כתבי בית הדין, לא טירחה לעשות כן בהליך זה. הנתבעת סבורה כי יש להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק ומהטעם שלא ניתן לה יומה בבית הדין להיתגונן מפני התביעה.

לגירסתו, כתב ההגנה בהליך זה "נשכח" ולא הוגש על ידי הנתבעת בשל עומס עבודה חריג אצל ב"כ הנתבעת ואין לה אלא להלין על עצמה.

ההצדקה לנקיטה בהליך חריג כזה בנויה על ההנחה כי לבעל הדין שכנגד ניתנה מלוא ההזדמנות להתייחס לתביעה שהוגשה נגדו ולהתגונן בפניה, וכי אם לא ראה לנכון למצות את זכותו להיתגונן, אין לתת בידו את הכח להכשיל את ההליך הדיוני והוא חשוף, על כן, לקבלת פסק דין נגדו על פי התביעה ובהיעדר הגנה.

עוד ראו לעניין זה גם ברע"א, 7173/11, קוי אשראי לישראל שירותים פינאנסיים  משלימים בע"מ (בפרוק) נ' United Kingsway Ltd, דינים עליון 2012 (10) 1209, (31.1.2012) לפיו: "אכן, ניהול ההליך השפוטי תוך מתן אפשרות לשני הצדדים לשטוח את טענותיהם בפני בית המשפט לגופם של דברים, הוא לעולם המהלך המועדף ואילו סיום ההליך בלא לקיים דיון לעיצומו של עניין, למשל על דרך של מתן פסק דין בהיעדר הגנה, הוא מהלך דיוני יוצא דופן "המביא עמו הכרעה שיפוטית לגופה של תביעה במעמד צד אחד, ובלא שנשמע הצד האחר" (רע"א 1473/00 ס.ט.ס. אלקטרוניקה בינלאומית בע"מ נ' BLOMBERG - WERKE GMBH, פיסקה 3(ד) ([פורסם בנבו], 1.8.2000)).

...

לאחר שעיינתי ושקלתי את טענות הצדדים בבקשה ובתגובה לה ולנוכח ההלכה הפסוקה, מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה.

" (דגש שלי – ש.ש.) נוכח כל האמור ובהתאם לפסיקה, בטל פסק הדין שניתן ביום 17.6.14.

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים סע"ש 49000-02-20 19 אוגוסט 2020 לפני: כב' השופטת שרה שדיאור התובע: חליל חליל אדבאבסה הנתבע: יואב עמוס החלטה

אך טען כי כתב התביעה מופרך ,רכיביו לא מבוססים וכי נסיבות סיום עבודת התובע הסבו לו נזק ויש להבטיח הוצאותיו.

טרם הוגש כתב הגנה והנתבע ביקש לעכבו, לפיכך אין בפני את גרסת ההגנה במלואה רק את הנטען בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה.

חיובו של תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של נתבע, מהוה חריג לכלל הקובע את זכות הגישה לערכאות, ועוגן בחקיקה במסגרת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984: "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". תקנה זו נועדה להגן על נתבע בתביעת סרק- מפני העדר אפשרות לגבות את חיסרון הכיס שייגרם לו עם דחיית התובענה.

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושקלתי טיעוני הצדדים להלן החלטתי ונימוקיה.

ברע"א 2310/10, לידיה והבה אבו קבע ואח' נ' מדינת ישראל ואח' נקבע: "על פי הוראת תקנה 519(א) המצוטטת לעיל, מוקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע. לצורך כך, נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו של הנתבע שלא לצאת בחיסרון כיס אם תידחה התובענה ויפסקו הוצאות לטובתו, ובין הפגיעה האפשרית בזכות הגישה לערכאות של התובע, אשר תביעתו עשויה להידחות על פי הוראת תקנה 519(ב), ככל שלא יוכל לשאת בתשלום הערובה (ראו: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פיסקה 7 ([פורסם בנבו], 13.7.2008); רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פיסקה 9 ([פורסם בנבו], 11.2.2009); גורן, בעמ' 751-750). במסגרת בחינת בקשה להטלת ערובה יבחן בית המשפט את כלל השיקולים הצריכים לעניין כגון סיכוייו ומורכבותו של ההליך, שיהוי בהגשת התובענה ומקום מגוריו ומצבו הכלכלי של התובע. בהקשר זה הלכה היא, כי אם מתגורר התובע מחוץ לתחום השיפוט (ותושבי האזור נחשבים בעניין זה כמי שמתגוררים מחוץ לתחום השיפוט; ראו רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח(5) 865, 869 (2004) (להלן: עניין איברהים)), ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בישראל, יטה בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו על פי תקנה 519 (ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, מד(1) 647 (1990); רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ, פיסקה 2 ([פורסם בנבו], 17.4.2001); רע"א 8206/08 אלבשיתי נ' מדינת ישראל, פיסקה 3 ([פורסם בנבו], 6.5.2009); רע"א 1007/08 עזבון המנוח עלי ג'אליה נ' מדינת ישראל, פיסקה 5 ([פורסם בנבו], 31.1.2010)). עם זאת, היותו של התובע תושב חוץ איננה הטעם היחיד לצוות עליו להפקיד ערובה, ועל בית המשפט לשקול שיקולים רלוונטיים נוספים ולדון בכל מקרה על פי נסיבותיו (ראו: עניין איברהים, שם; גורן, בעמ' 751). (דגש שליש ש.ש.)

אי לכך, טוענת המבקשת כי אי המצאה מכוונת של בקשה בכתב, ושלילת האפשרות להתייחס אליה, מחייבת את ביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה.

באשר לטענת ב"כ המבקשת לעומס עבודה חריג, טוענת התובעת כי נימוק זה אינו מהוה צידוק מספיק למחדל של אי הגשת תגובה במועד, וממילא אין חולק כי ב"כ המבקשת היה מועד למועד ההגשה אך בכך זאת לא ביקש ארכה.

באשר לסכויי הצלחת המבקשת בהגנתה מפני התביעה, הלכה היא כי על מבקש הביטול להצביע על הגנה אפשרית, ועל כך שביטול פסק הדין יצמיח לו תועלת, כך ששמיעת עמדתו אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה.

...

סוף דבר אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני מבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה בתאריך 23.7.2019.

(ג) הנני קובע התיק לקדם משפט ליום 4.11.2019 בשעה 09:00.

לאור התוצאה אליה הגעתי, הנני מחייב את התובעת לשלם למשיבה (נהריה – כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ) הוצאות הבקשה (כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ) בסכום כולל של 5,850 ₪.

בית משפט השלום בכפר סבא ת"ט 27364-03-22 זנזורי נ' שפריר תיק חצוני: 5126751221 בפני כבוד הרשמת הבכירה רעות זיו תובע/משיב עמוס זנזורי נתבע/מבקש רחמים שפריר החלטה

בבחינה אם ליתן רשות להיתגונן יש לבדוק אם קיימת הגנה אפשרית מפני טענות כתב התביעה ואפילו תהיה זו הגנה בדוחק, כך ראו , בין היתר, ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם בנבו): "[...] התביעה בסדר דין מקוצר הנה חריג להליכי התביעה הרגילים ובמסגרתו עשוי בית המשפט להכריע בתביעה, כולה או חלקה, על סמך האמור בכתב התביעה ובבקשה לרשות להיתגונן, כמו גם על בסיס הדיון המתייחס לבקשה זו בלבד. בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להיתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו [ ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עריית חולון, פ"ד נב (1) 390, 400 (1999); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 675 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) (להלן – זוסמן)]. החובה המוטלת על הנתבע במסגרת בקשת הרשות להיתגונן הנה לאשר את טענתו בתצהיר; משעשה כן, על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו הנה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תנתן לנתבע רשות להיתגונן [ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41, 46 (2004)]. כך הוא אף אם הטענה אותה מעלה הנתבע הנה טענה בעל פה כנגד מיסמך בכתב [ראו: ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פ"מ מו (4) 193, 196 (1992); זוסמן, בעמוד 678]. מכאן, שבירור בקשת הרשות להיתגונן לא ישמש תחליף לדיון בתביעה גופה והוא לא יכול לבוא במקום משפט בתיק...". ביום 7/11/22 היתקיים דיון בו נחקר המבקש על תצהירו.

המבקש הוסיף וטען כי נוכח כל הליקויים בעיניין הרעש שנותר בעינו, אי ביצוע העבודות כמו גם אי החלפת החלונות לפי המפרט ושינויים בסוג רשתות היתושים מדובר בכשלון תמורה ועומדת למבקש זכות קזוז שאינו יכול לאמוד אותה.

...

תנאים אלה סוכמו בפסיקת בית-משפט זה לאמור: "[...] לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו... כשם שלא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא 'הגנת בדים' (ע"א 594/85 [1], בעמ' 722)". חרף סימני השאלה והתהיות שנותרו מחקירת המבקש, בעיקר לליקויים הנטענים כמו גם זכות הקיזוז העומדת לו לכאורה, ובשים לב לטענותיו לעניין ההסכמות המקוריות לעניין ההתקנה, מקום בו אישר כי חתום על ההסכם, אין בידי לקבוע בשלב זה שמדובר בהגנת בדים המצדיקה דחיית התנגדות.

בנסיבות האמורות ולאחר איזון בין שיקולי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שיש בנסיבות המקרה דנן להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה מצד המבקש בהתאם לתקנה 20(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

אשר על כן, אני מורה על מתן רשות להתגונן כפוף להפקדה כספית בסך 28,000 ₪, וזאת עד ליום 19/1/23.

אולם אין מדובר בטענה אשר מהוה "הגנה אוטומאטית" מפני טענות בדבר עיכוב במסירת דירה, עדיין על הנתבעת להוכיח את התקיימות הנסיבות אשר הביאו לעיכוב, את הקשר הסיבתי בין נסיבות אלה לעיכוב אשר נגרם בפועל וכן את הצעדים הסבירים בהם נקטה לשם מניעת העיכוב, ביטולו או צימצומו.

אי השלמת בדיקת הפרויקט על ידי חברת החשמל לטענת הנתבעת (ס' 6.3 לתצהיר נציג הנתבעת מר אורן שריקי), "חל עיכוב בעבודתה של חברת החשמל בחיבור הפרויקט לרשת החשמל, בדיקה והשמשת חדרי טרנספורציה, בעיקר עקב מחסור גדול בכוח אדם ועומס עבודה חריג עקב מגיפת הקורונה". גם טענה זו של הנתבעת דינה להדחות ומכמה טעמים: ראשית, גם טענה זו לא הוכחה כלל, אף לא בבדל ראיה.

וכן ראי: "עיכוב בבצוע עבודות פיתוח, המבוצעות על ידי צד ג' שאיננו הקבלן, כגון רשות מקומית ו/או משרד השיכון, הוא סיכון ברור לכל קבלן אשר קובע את מועד המסירה בעת מכירת הדירה תוך שיקלול הליך הבנייה, תקופת הבנייה ובודאי התקופה הדרושה לרשות המקומית ו/או למשרד השיכון לסיים את כלל עבודות הפיתוח. עיכוב בבצוע עבודות אלו, הוא סיכון אשר כל קבלן נוטל אותו על עצמו בין במפורש ובין במשתמע; אף מבחן הצדק והמדיניות המשפטית הראויה, מצדיק להטיל את הסיכון על הקבלן אשר יש לו את היכולות לזרז את ביצוע העבודות, לרבות מכוח המערכת החוזית שיש לו מול גורמים אלה, ואפשרות החזרה אל מול גורמים אלה בתביעה מה שאין לרוכש הדירה. בשל כל אלה, אני סבור כי מסקנתו וקביעתו של בית משפט קמא הדוחה נימוק זה מקובלת עלי, ונכונה עובדתית ומשפטית." ע"א (מחוזי חי') 39097-01-21‏ נגר כדורי נ' יוסף רייטבורט (12.08.2021): אוסיף, כי ביום 24.5.2021 התפרסמה עמדת הממונה על חוק המכר אשר עסקה ביישום סעיף 5א(ג) לחוק ובנסיבות לאיחור שאינן בשליטת המוכר ובתקופת מגיפת הקורונה.

גם טענתו נוספות אשר בא זכרן בכתב ההגנה ובתצהירו של אורן שריקי דוגמאת עיכוב אשר נוצר נוכח מצב ביטחוני בעייתי, עיכוב בתיפקוד ועדת התיכנון והבניה ועוד – כל אלה כאמור לא נתמכו בכל בדל ראיה ומכל מקום, אין מדובר בעיכובים אשר הנם לא צפויים בנסיבות העניין.

...

אי השלמת בדיקת הפרויקט על ידי חברת החשמל לטענת הנתבעת (ס' 6.3 לתצהיר נציג הנתבעת מר אורן שריקי), "חל עיכוב בעבודתה של חברת החשמל בחיבור הפרויקט לרשת החשמל, בדיקה והשמשת חדרי טרנספורציה, בעיקר עקב מחסור גדול בכוח אדם ועומס עבודה חריג עקב מגפת הקורונה". גם טענה זו של הנתבעת דינה להידחות ומכמה טעמים: ראשית, גם טענה זו לא הוכחה כלל, אף לא בבדל ראיה.

מכל האמור לעיל, מצאתי לדחות את טענת הנתבעת בנקודה זו מהטעם כי לא הוכחה ואף אם היתה מוכחת – לא היה בטענה זו בכדי להוות הגנה מפני תשלום הפיצויים לפי חוק המכר.

נוכח האמור לעיל, אני קובעת כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי לא מוטלת עליה החובה לפצות את התובעים בגין האיחור במסירת הדירה לנתבעים בגין מלא תקופת העיכוב – תשעה חודשים, וזאת בהתאם להסדר המפורט בס' 5א לחוק המכר, כפי שעמד בתוקפו ביום חתימת ההסכם.

אין בידי לקבל טענת התובעים בנקודה זו. למודעות אשר הוגשו מטעמם אין כל ערך ראייתי, לא מבחינת מאפייני הדירות המפורסמות ככאלה המשותפים לדירה נשוא התובענה אשר בפני ולא מבחינת שיעור דמי שכירות הדירה, שכן כל משכיר פוטנציאלי קובע את דמי השכירות המתבקשים על ידו בהתאם לפרמטרים סובייקטיביים שונים.

החוזה מחייב את התובעים ולא שמעתי כל טיעון המצדיק פטירת התובע כאמור מהתחייבות חוזית זו. סוף דבר נוכח כל אשר פורט לעיל, אני מורה לנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בגין תשעת חודשי העיכוב בהתאם להוראות ס' 5א לחוק המכר, כאשר התשלום החודשי יעמוד על 3000 ₪.