לסיכום – ההוראות מכח סעיפים 33 עד 34 לחוק, אינן חלות על הנתבעת בעניינינו, ומכאן יש לדחות טענת התובעת שעל פיה קמה לה עילת השבה של כל הכספים שהנתבעת גרמה לתובעת להוציא, מכח אחריות הנתבעת לבצוע עוולת הפרת חובה חקוקה, מכח הסעיפים הנ"ל.
סמכות התאגיד לפעול מחוץ לתחומו:
בסעיף 35 לחוק תאגידי מים וביוב "חיבור נכס שמחוץ לתחום" נקבע, כי חברה רשאית להרשות לבעל או למחזיק נכס שמחוץ לתחומה לחבר ביוב שבנכסו עם מערכת הביוב של החברה בתנאים שיוסכם עליהם עימה ועם החברה או הרשות המקומית, שבתחומה נמצא הנכס.
בהקשר זה נקבע בה"פ (מחוזי-נצרת) 38001-11-16 סלים לחאם יזמות ובניה בע"מ נ' תאגיד הרי נצרת - מפעלי מים וביוב בע"מ ואח' (7.8.2018) (להלן: "עניין לחאם"), ויפים הדברים לענייננו:
"השיקולים שעמדו בבסיס דרישתו של התאגיד בעיניין מיקום מדי המים הדירתיים - הורדת פחת המים, חשש מפגיעה במדי המים ונגישות למדי המים לצורך קריאה ותחזוקה, נמצאים בתוך מיתחם שיקול הדעת המקצועי שניתן לו בהתאם לדין. סבורני כי לא נפל פגם או חוסר סבירות בהחלטת תאגיד המים המצדיקים היתערבות בשקול הדעת המסור לו על-פי דין. בכגון דא אין דרכו של בית המשפט להחליט במקומו של התאגיד במיוחד בעניינים מקצועיים הנמצאים בתחום סמכותו. בהתאם להלכה הפסוקה, בית המשפט אינו מחליט במקום הרשות בעניינים מקצועיים שבתחום סמכותה וכך נפסק בבג"ץ 6274/11 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' שר האוצר, פסקה 11 (26.11.2012):
...
לסיכום – לא קיימת כל עילה מוצדקת להתערבות בית המשפט בהחלטת המקצועית שניתנה על ידי הנתבעת בנוגע לבחירת נקודת החיבור.
לאור כל האמור לעיל דין התביעה להידחות.
סוף דבר
דין התביעה להידחות.