עוגמת נפש בפיצוי על איחור במסירת דירה - היקף

בסיכומיהם מבקשים התובעים פיצוי בגין ליקויים שלשיטתם לא תוקנו, וכן בגין ירידת ערך, עוגמת נפש ואיחור במסירה.

הנתבעות טוענות כי, בפן המשפטי, משמכרו התובעים את דירתם אין להם עוד עילת תביעה כנגד הנתבעות בגין ליקויי בניה, אלא לכל היותר עילת תביעה ביחס לטענות בדבר עוגמת נפש ואיחור במסירה.

לא הוגשה בקשה להוספת ראיות באשר להקף הרטיבות, עלות תקונה, המשמעות הכספית מבחינת התובעים ככל שהועלתה דרישה בהקשר זה ע"י הרוכשים, וכיו"ב. נוכח כל האמור לא מצאתי לנכון לפסוק לתובעים פיצוי בגין סעיף זה. סעיף 44 - מישק הפרדה גמיש התובעים טוענים כי לא בוצע מישק הפרדה גמיש בחיבור שבין המרצפות לחיפויי הקיר ("הפנלים") בהקף הדירה, כנדרש לטענתם בת"י 1555.3.

לעניין השיקולים בקביעת פיצוי בגין עוגמת נפש בתביעות ליקויי בניה נפסק בע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ (1.12.2008), פסקה 18: "בקביעת גובה הפצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; היתנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים (ראו: עניין סגל, פסקה 16; אביחי נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) 421). אשר לשיקול האחרון - עלות תיקון הליקויים - נפסק כי אין לידרוש בהכרח תאימות בין עלות תיקון הליקוי לבין הפצוי שיש לפסוק בשל עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מאותו ליקוי, שכן לעיתים עלות תקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו (ראו עניין סגל, שם; ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 65 (1992) (להלן: עניין דרוקר). עם זאת, על הפצוי בגין עוגמת נפש לעמוד במבחן של סבירות (עניין סגל, שם)." בעניינינו, מצד אחד, סכום הפצוי שנפסק בגין הליקויים אינו גבוה, ולא צפויה להגרם לתובעים הפרעה כלשהיא בשל תיקון הליקויים שנותרו מכיוון שהם אינם מתגוררים עוד בדירה.

...

אשר לתקופה השניה - אני סבור כי התובעים אינם זכאים לפיצוי.

משהדירה כבר נמסרה לתובעים, ונושא עיכוב המסירה בידי הנתבעות התייתר, הרי שלכל הפחות אין מקום לפסוק פיצוי בשל איחור במסירה בגין תקופה זו. סוף דבר התביעה נגד הנתבעות מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעות ישלמו לתובעים את הסכומים הבאים: עלות תיקון הליקויים בסך של 36,120 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 5.10.16 ועד היום.

התובעים צרפו לתביעתם חוות דעת של המהנדס מר בן עזרא המעידה על ליקויים שעלות תקונם היא 110,772 ₪, וכן חוות דעת שמאי, מר סידאוי, המעידה על ירידת ערך של הדירה בסך של 123,000 ₪, וכן תבעו פיצוי בגין איחור במסירה בסך 40,000 ₪, החזר בגין החניה בסך של 10,000 ₪, פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 40,000 ₪, בצד החזר הוצאות מומחים ובדיקות שביצעו.

על השיקולים המובאים בחשבון בפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני בגין ליקויי בנייה, עמד בית המשפט בעליון בע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ ואח' נ' אברמוביץ ואח' (1.12.2008): "בקביעת גובה הפצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; היתנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים (ראו: עניין סגל, פסקה 16; אביחי נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) 421). אשר לשיקול האחרון – עלות תיקון הליקויים – נפסק כי אין לידרוש בהכרח תאימות בין עלות תיקון הליקוי לבין הפצוי שיש לפסוק בשל עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מאותו ליקוי, שכן לעיתים עלות תקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו (ראו עניין סגל, שם; ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 65 (1992) (להלן: עניין דרוקר). עם זאת, על הפצוי בגין עוגמת נפש לעמוד במבחן של סבירות (עניין סגל, שם)". ומן הכלל אל הפרט.

וגם בכל הנוגע לירידת ערך הדירה, אמד המומחה מטעם בית המשפט (שהוא גם שמאי מקרקעין) את הנזק שניגרם לתובעים בהקף מצומצם משמעותית מזה שקבע השמאי מטעם התובעים.

...

מעבר לצורך אציין, כי דין הטענה להידחות גם לגופה, שעה שהנתבעת לא הוכיחה כי נגרם לה עצמה כל נזק כתוצאה מן הבנייה הבלתי חוקית המיוחסת לתובעים.

ביתר טענות הצדדים לא מצאתי ממש, והן נדחות.

סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה, הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים: בגין ליקויי הבנייה, לרבות הייבוש התת רצפתי ומגורים חלופיים– 60,226 ₪ בגין ירידת ערך: 40,500 ₪; בגין איחור במסירה: 35,417 ₪; בגין החזר הצמדה בגין החניה: 4,653 ₪; בגין פיצוי בגין נזק לא ממוני: 25,000 ₪; בגין החזר הוצאות: 25,000 ₪.

הנתבעת בכתב הגנתה מבהירה כי מדובר בדירה שנבנתה במסגרת מיזם תמ"א 38, וכי החזקה נימסרה ביום 7.6.17, אמנם באיחור, אולם התובעים קיבלו פיצוי על האיחור במסירה.

פיצוי בגין עוגמת נפש הפצוי בגין נזק לא ממוני, עוגמת נפש, נאמד לפי טיב הנכס בו נפלו הליקויים, טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה, היתנהגות הצדדים לפני ובמהלך ההליך המשפטי, עלות התיקונים לרבות הצורך בפנוי מהדירה לצורך ביצועם.

במקרה הנידון בחינת הקף הליקויים, טיבם והליקויים שנותרו לאחר התיקונים, מצדיקים מתן פיצוי סמלי בגין עגמת נפש.

...

סוף דבר הנתבעת מסרה לתובע דירה עם ליקויים ולא פעלה לתקנם בתום תקופת הבדק.

בגין ליקויי בניה ודיור חלוף תשלם הנתבעת לתובע סך של 19,943 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 18.11.20.

בגין נזק לא ממוני תשלם הנתבעת לתובע סך של 5,000 ₪ , נכון למועד פסק הדין.

התביעה הוגשה ביום 14.10.18 במסגרתה טענו התובעים כי הנם זכאים לפצוי בסך כולל של 458,386 ₪, כאשר סכום זה כולל את עלות תיקון הליקויים בדירה בסך של 261,036 ₪, ירידת ערך בסך של 59,000 ₪, החזר וזיכוי בסך של 49,350 ₪ בגין אי ביצוע עבודות ואספקת חומרים להם התחייבה הנתבעת במיפרט הטכני, פיצוי בגין איחור במסירה בסך של 39,000 ₪, פיצוי בגין עוגמת נפש והיעדר הנאה מהדירה בסך של 30,000 ₪, פיצוי בגין דיור חלופי בסך 15,000 ₪ והוצאת חוות דעת מומחים בסך כולל של 8,190 ₪.

בסעיף זה נכללו עבודות ושינויים שהוזמנו על ידי הרוכשים, שאז מועד המסירה יידחה למועד חדש מאוחר יותר, בהיתחשב באורך התקופה בה חלו השינויים: "הקונה והמוכר מסכימים כי הוראות סעיף 5א. (א) ו-(ב) לחוק המכר, לא יחולו על איחור במסירה שניגרם כתוצאה מנסיבות שאינן בשליטת המוכר... או מחמת אי מילוי התחייבויות הקונה בדירה, לרבות דחית מועד המסירה בעקבות שינויים או עבודות נוספות שיוזמנו על ידי הקונה בדירה, כאמור בסעיף 14 להלן ושעל אף מאמציו הסבירים של המוכר לא תהיה אפשרות סבירה להמשיך בעבודות הבניה וההשלמה של הבניין או הדירה, יידחה מועד המסירה, למועד חדש מאוחר יותר, בהיתחשב באורך התקופה בה חלו העיכובים הנ"ל וההפרעות שבעקבותיהם, ובמקרה זה יהיה המועד החדש "מועד המסירה". במקרה כזה מניין הימים של האיחור במסירה שניגרם כתוצאה מנסיבות אלה לא יחשב כאיחור במועד המסירה המזכה בפצוי כאמור בחוק המכר ולא יחשב כהפרת התחייבות של המוכר על פי החוזה ולא תזכה את הרוכש בסעדים כלשהם, לרבות פיצוי כספי.

לאחר ששקלתי מכלול הנתונים בתיק זה, היתנהלות הצדדים, העובדה כי מדובר בדירת מגורים, בחינת מהות הליקויים והקף התיקונים שבוצעו ואשר יבוצעו בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט, עלות התיקונים, הטירחה ואי הנוחות שנגרמו וייגרמו לתובעים בגינם, הגעתי למסקנה כי יש לפצות את התובעים בסך של 12,000 ₪ בגין עוגמת הנפש.

...

אינני מקבלת את טענת התובעים כי יש לשערך את הסכום הנ"ל, החל ממועד הגשת התביעה.

אי לכך, אני מקבלת את הודעת צד ג גם ביחס לרכיבי נזק אלו.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך כולל של 224,889 ₪, בהתאם לפירוט שלהלן: סך של 108,960 ₪ בגין ליקויים שאושרו בחוות דעת מומחה בית המשפט ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, הכל כמפורט בסעיף 25 לפסק הדין.

כמו כן, אני מקבלת את ההודעה לצד ג בחלקה, ומחייבת את צד ג לשלם לנתבעת: סך של 213,891 ₪ בגין ליקויי הבנייה, ירידת הערך (בניכוי הסך 10,998 ₪), האיחור במסירה ועוגמת הנפש.

ביום 18.10.16 הוגשה התביעה המקורית, במסגרתה טענו התובעים כי נזקיהם נאמדים בסך של 444,963 ₪ לפי הפרוט הבא: פיצוי בגין הליקויים שעלות תקונם הוערכה בחוות הדעת המומחה מטעמם בסך של 192,857 ₪; פיצוי בגין איחור במסירת הדירה בסך של 30,000 ₪; הוצאות בגין החלפת מיזוג בסך 8,000 ₪; פיצוי בגין העידר נקוז בגינה בסך 15,000 ₪; פיצוי בגין ירידת ערך הדירה בסך של 150,000 ₪; דיור חלופי בסך של 20,000 ₪ ופצוי בגין עוגמת נפש בסך של 30,000 ₪.

מדובר ב- 100 ימים של איחור במסירה ובהתאם לסעיף 5א לחוק המכר (דירות) ולחוות הדעת של מומחה בית המשפט, יש לקבוע פיצוי לפי דמי שכירות של 5,500 ₪ ולהעמיד את הפצוי על סך של 27,500 ₪, כאשר סכום זה יש לשערך החל מהמועד בו היה על הנתבעת לשלם לתובעים את הפצוי.

לאחר ששקלתי מכלול הנתונים בתיק זה, היתנהלות הצדדים, העובדה כי מדובר בדירת מגורים, בחינת מהות הליקויים הכוללים ליקויים של רטיבות והיעדר בידוד מספיק בדירה, הקף התיקונים שבוצעו ואשר יבוצעו בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט השנייה והשלישית, עלות התיקונים, הטירחה ואי הנוחות שנגרמו וייגרמו לתובעים בגינם, הגעתי למסקנה כי יש לחייב את הנתבעת בסך של 7,000 ₪ בגין עוגמת הנפש.

...

סוף דבר אשר על כן, אני מורה על קבלת התביעה בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעים סך של 155,451 ₪, תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה.

הנתבעת תשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ בסך כולל של 18,000 ₪, וכן תשלם הוצאות משפט בסך של 32,145 ₪, והכל תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה.