הנתבע טוען כי גם אם נכון שהביציות המופרות הן הסיכוי היחיד של התובעת להולדת ילד המשויך אליה גנטית, אין בכך כדי לשנות את העובדה שהצדדים נפרדו לפני שנים, המשיכו בחייהם ומדובר בכפיה ובאונס לצפות מהנתבע להסכים שיוולד ילד שיהיה משויך אליו גנטית, וכי הדבר אינו שונה מכפיית אשה להרות וללדת תנוק שנתהווה ממעשה אונס.
"הזכות להורות הנה זכות אנושית יסודית לה זכאי כל אדם...".
ר' ע"א 451/88 , פלונים נ' מדינת ישראל, (22.1.1990) עמ' 337.
ליבת הזכות של התובעת להורות היא אחת מהזכויות העצומות שיש לו לאדם, לכל איש ואשה ועל ביהמ"ש להזהר כאשר הוא עלול לפגוע בזכות זו.
לא מצאתי להגביל את התובעת בענין אופן מימוש הזכות וזאת נוכח חשיבות ומשמעות הדברים והווייתם הקיומית עבור התובעת וכפי שהיטיבו לתאר זאת באי כוחה בסיכומים מטעמה אותם פתחה בשירה של רחל המשוררת "עקרה".
תחושותיה של התובעת אינן זרות לעולם המשפטי והאנושי בו אנו פועלים ולענין זה מצאתי להביא את דבריה של כב' השופטת ד. ברק ארז במאמרה הנ"ל בעקבות פרשת נחמני.
כמו"כ מצאתי להבהיר, כי הסדרת צו הורות לאחר הלידה רק ביחס לתובעת, אף היא תאפשר לנתבע שלא להרשם כאביהם של הקטינים ולא לשמש כהורה לילדים אלו, שאינו מעוניין להיות להם הורה, וכל זיקה בינו ובין העוברים תנותק לאחר לידתם.
...
מכל האמור, המסקנה המתחייבת היא כי הסכמתו של הנתבע בעצם מעשה ההפריה, שעה שידע כי לתובעת יש ויהיו אך ורק שלוש ביציות וזהו נתיב ההורות היחיד עבורה, יחולו הכללים של השתק ההבטחה הטמונה במעשיו של הנתבע, והתחייבותו ומעשיו יהוו הסכמה סופית שלא ניתן לחזור ממנה.
חזרה מהסכמה זו הינה חריגה מהכללים שנקבעו בפסה"ד בענין נחמני תוך התעלמות הנתבע מפגיעה בליבת הזכות להורות של התובעת ואין לאפשר זאת.
ניסיון הנתבע בתצהיר עדותו הראשית ובסיכומיו לתאר את עצמו כמי שחש עצמו כ"פרה חולבת" בעת שהוציא בעצמו, ידנית, זרע מגופו, הוא נסיון נפסד ואינני מקבלת גירסה זו שכן איננה מתיישבת עם האדישות שניסה לתאר ביחס למצב הדברים בשנת 2015.
אני סבורה, כי הנתבע מנסה להטעות את בית המשפט כאשר הוא מציג גרסתו זו. אני לא מאמינה לו שהתלבט בזמן אמת.
חוק החוזים מלמדנו, כי חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות, בענייננו אומד דעתו של הנתבע מובן וכתוב בצורה ברורה, וסבורתני כי הסיפא לסע' 3 להסכם המיוחד שבין הצדדים נסוגה מפני יתר הוראות ההסכם המיוחד ומשמעויותיו, הן בהסכם עצמו שבין הצדדים ובן בפועל בחייה של התובעת אשר הלכה אחרי הבטחותיו של הנתבע שמומשו באמצעות הפריית זרעו בשלוש הביציות היחידות שגופה החולה הצליח לייצר, ואין ולא תהיה לה דרך לצעוד בנתיב ההורות אלא אם יתאפשר לה לעשות שימוש בעוברים שנוצרו מפעולה זו.
בהמשך לכל האמור לעיל, ומתוך כל שבא בפני, אני מוצאת כי הסכמתו של הנתבע להפרות את ביציות התובעת בזרעו, היתה הסכמה בלתי חוזרת, תוך שהוכח בהליך שבפניי, שהנתבע אף הביא בחשבון, כי התובעת תהא הורה יחידני לעוברים שייוולדו מהפריה זו.
לא מצאתי כי הנתבע סבל מליקוי נפשי רגשי או קוגניטיבי כלשהו שהגביל את יכולתו לברר, לשאול ולחקור בדבר המשמעות הבלתי הפיכה של פעולתו.
אולם מצאתי עצמי מעבר לאמור גם בתהליך של בחינת עולם הערכים של מערכת המשפט האנושית בכלל ומערכת המשפט הישראלית בפרט ומסקנתי היא כי ערכי המערכת נובעים ונוגעים בליבת החיים.
