עובדים שעות נוספות היתר כללי להעבדה בשעות נוספות במפעלים

תלושי שכר, לרבות דוחות נוכחות בגין עבדות התובע בחברת מעוף משאבי אנוש בע"מ. הצוו נידרש גם נגד החברה.

להליך זה בין הצדדים קדם הליך נוסף –צ"ו 33072-04-16- בו הגיש התובע נגד הנתבע תביעה להמצאת מסמכים ובין היתר: תלושי שכר, דוחות נוכחות ופנקס חופשה שנתית.

עוד נטען, כי התובע לא עבד שעות נוספות, שכן שעות העבודה כפופות לשעות העבודה במפעל בו הוצבההתובע.

הלכה פסוקה היא, כי כאשר ניתן צו לגילוי מסמכים, שנקבע שהם רלבאנטיים למחלוקת שבין הצדדים, יש להמנע ממתן צו גורף ורחב, ויש לפרט את הנתונים הדרושים (דב"ע נא/160-3 בנק הפועלים בע"מ - אליהו מרגלית, פד"ע כג 384; דב"ע נב/118-3 עיזבון יצחק וייס ז"ל - הוצאת מודיעין בע"מ, פד"ע כה 429; דב"ע נד/16-4 בנק איגוד לישראל בע"מ - ההסתדרות הכללית, פד"ע כז 255).

...

מכאן שהבקשה נדחית רשימת כלי הרכב, כולל מספרי רישוי, אשר נרשמו על שם התובע, או על שם מי מבני משפחתו לבקשתו של התובע, בעטיים של קיום הליכי אכיפת חובות נגדו ולחילופין להצהיר על שמות בני משפחתו של התובע ומספרי תעודות זהותם, לצורך פניה למשרד הרישוי או התחבורה.

לאור האמור- הבקשה נדחית.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת באופן חלקי כדלקמן: ניתן בזה צו גילוי ועיון במסמכים ספציפיים, לפיו על התובע לגלות בתוך 14 ימים את תלושי השכר שקיבל בתקופת עבודתו בחברת מעוף משאבי אנוש בע"מ ותלושי השכר תחת שם הנתבע שהוגשו למועצה מקומית מג'ד אלכרום לצורך הגשת בקשה להנחה בארנונה במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבע.

תורנות בשבת – עבודה ביום המנוחה השבועית הנתבעת היא מוסד רפואי ולכן, חל ההיתר הכללי להעבדה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטפול בזקנים או בילדים.

טענות התובעים באשר לאפשרות לנכות שעות עבודה בשל מנוחה לאחר תורנויות בימי חול: בנקודה זו מסתייג ב"כ התובעים מן המסקנה המשפטית שבפסק דין דכין וטוען כי כאשר יש תבנית חודשית קבועה עקב דרישת המעסיק שמביאה לכך שאדם עובד בחישוב חודשי מעל שעות משרה מלאה, לא ניתן יהיה לפגוע בשכר היסוד החודשי שלו, גם כאשר שעות היסוד שלו הן פחותות משעור המשרה המלאה (ויתרת השעות הן שעות נוספות).

...

אך למעשה, התוצאה היא – לגישתו: "לא הגונה ומקפחת את התובעים". זאת, כאשר "למעשה מדובר באילוץ שיצר המעסיק לצרכיו, שכן לכאורה, אין כל מניעה בפני המעסיק לחלק את המשמרת כך שעובד יעבוד רק שעות רגילות בכל משמרת, ומשיקולי יעילות וחסכון, בחרה להעסיק את התובעים בשעות נוספות מרובות ואין לאפשר מצב בו היא מרוויחה מכך והתובעים יוצאים בהפסד. לגבי ההבחנה בין תבנית עבודה לפי דרישת המעסיק או לפי בחירת העובד ניתן ללמוד גזירה שווה מפסיקת בית הדין הארצי לעבודה לתשלום דמי חג לעובד שעבד בחג המותנה בכך שהדרישה לעבודה בחג הייתה של המעסיק ולא מבחירתו של העובד (עע (ארצי) 300360/98 נחום צמח – ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, 30.4.02) הקובע כי זכותו של העובד שעבד בחג לקבל דמי חג תלויה בשאלה האם עבד בחג עקב אילוצי המעסיק או מבחירתו". אין אנו מקבלות את ההקבלה שעושה ב"כ התובעים בין תשלום עבור דמי חגים לבין ענייננו.

לסיכום לאור האמור לעיל, אנו קובעות כדלקמן: התובעים זכאים לתשלום גמול שעות נוספות בגין שעות התורנות מתחילת העבודה עד לשינוי בחודש אוגוסט 2012; הפחתת שכר הבסיס שביצעה הנתבעת בגין יום מנוחה לאחר תורנות בשבת, לאחר חודש אוגוסט 2012, אינה כדין.

אם לא תהיה התנגדות מטעם ב"כ הנתבעת תוך 30 ימים מקבלת התחשיב, תשלם הנתבעת לתובעים, תוך 30 ימים מיום קבלת התחשיב, את הסכום כאמור, כשהוא משוערך ליום התשלום.

במועדים הרלוואנטיים לתביעה עמד עדיין בתוקפו "ההיתר הכללי להעבדה בשעות נוספות במפעלים שבהם עובדים שבוע עבודה בן חמישה ימים" מיום 30.5.1989.

...

       סוף דבר הוכח כי קיימות מחלוקות עובדתית בנוגע לזכאות המבקש לשעות נוספות מעבר לרכיב שעות נוספות גלובליות ששולם לו. המבקש לא הוכיח שקיימת עילת תביעה משותפת לכלל חברי הקבוצה, בנוגע לשעות נוספות.

לאור האמור, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, נדחית.

      בשים לב למהות ההליכים, הבקשות שהוגשו והדיונים שהתקיימו ובשים לב לסכום התביעה ולעובדה שהבקשה נדחתה, אנו קובעים כי המבקש יישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

ההיתר הרלבנטי לתקופה מושא העירעור הוא ההיתר כללי להעבדה בשעות נוספות במפעלים שבהם עובדים שבוע עבודה בן 5 ימים מיום 30.5.89, אשר כשמו ניתן במקביל לקיצור שבוע העבודה מששה ימים לחמישה ימים.

...

דין הערעור המופנה כנגד הקביעה כי זכאי העובד לגמול מנוחה שבועית עבור עבודתו במוצאי שבת, חרף כך שבגין עבודתו ביום שישי בערב ניתנה לו מנוחת פיצוי וכן שולם לו גמול מנוחה שבועית - להידחות.

זאת, נוכח הנסיבות הספציפיות של מקרה זה, ומהטעמים המפורטים בסעיף 93 לעיל.

לא מצאנו לחייב את המעסיקה בתשלום הוצאות ליתר המתייצבים בהליך בשים לב להיות השאלה שהתעוררה ראויה לליבון.

באופן ספציפי, היא נסבה על הארכת תוקפו של ההיתר הכללי להעבדה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטפול בזקנים ובילדים (הוראת שעה), התשע"ג-2012 (להלן: ההיתר הכללי) שהוצא על-ידי שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (להלן: שר העבודה והרווחה) מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: חוק שעות עבודה ומנוחה).

בשלב המקדמי של ההליך, דחה בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב-יפו (השופט (כתוארו אז) ד' ספיבק, ונציגי ציבור העובדים נ' נוריאל ו-ר' ורדי) את טענות הסף הנוגעות לסמכותו לידון בטענות התובעים באשר לחוקיות ההיתר הכללי והתיקון לו. בית הדין האיזורי לעבודה קבע כי בהתאם להלכה הפסוקה, מסורה לו הסמכות לידון בטענות התוקפות מעשים מינהליים כאשר הן מועלות במסגרת של "תקיפה עקיפה". באופן ספציפי, נקבע כי המעשה המינהלי שנתקף הוא ההיתר הכללי שהוצא מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה אשר נמצא "בליבת תחום התמחותו" של בית הדין לעבודה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינו בטענות הצדדים מצאנו כי דין העתירה להידחות על הסף.

לא מצאנו בסיס להבחנה מהותית בין המקרה שבפנינו לבין פסק הדין שניתן בעתירה הקודמת.

למותר לציין, כי איננו נוקטים כל עמדה לגוף הדברים, וככל שהעותרת תבחר לפנות לבית הדין האזורי לעבודה, מכלול טענותיה שמורות לה. סוף דבר: העתירה נדחית על הסף.