ביום 15.5.2020 הגישה המשיבה (התובעת) בקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה, שעניינם תוקפו של הסכם החכירה, בטענה כי לנוכח פסק הדין בהליך הראשון, קם מעשה בית-דין בעיניין זה. כן טענה, כי מדובר בפסק-דין חלוט ולפיכך המבקשים מושתקים ומנועים מהעלאת טענות בעיניין הסכם החכירה.
בכלל זה בעיניין השאלה אם המשיבה זכאית רק לקבלת דמי השכירות, כטענת המבקשים, או שמא היא זכאית לכך שהמבקשים יפונו מן הנכס, כטענת המשיבה; טענת המבקשים בדבר אישורה של הפטריארכיה (שעתה המשיבה באה בנעליה) בדבר עמידת המבקשים בכל תנאי הסכם השכירות כלפי הפטריארכיה; הטענה בדבר משמעות הסכם החכירה, אשר לפי הנטען מונע מהמשיבה להיתכחש אליו וכן טענות בעיניין הקפו של ההסכם ובעניין ההסכמות הכלולות בו ועוד.
במסגרתה ביקשו להזמין ארבעה עדים: מר ניקולאיוס כריסטוס פפדימאס (להלן – מר פפדימאס), שהיה מי שחתם על הסכם החכירה ואשר לטענת המבקשים, עדותו דרושה בעיניין משמעות ההסכמות על-פי ההסכמים שנחתמו בין הפטריארכיה למבקשים; האחראי על מחלקת נכסים בפטריארכיה בתקופה הרלוואנטית, כדי שיעיד בעיניין הסכמי השכירות בין המבקשים לפטריארכיה, בעיניין תשלום דמי השכירות ובעניין תיקונים שנעשו בנכס; רפ"ק יוסי סמדר (להלן – רפ"ק סמדר), שנטען כי יוכל להעיד בעיניין פרשנות הסכם החכירה ובעניין היתנהלות הצדדים להסכם וכוונתם בעת חתימתו; אחראי בהנהלת בתי המשפט, אשר נטען כי יוכל להעיד בעיניין מסמכים אשר נטען כי הועברו אל המשיבה בנגוד לנהלים לאחר הוצאתם מתיקי הליכים שהמבקשים היו צד להם וכן יוכל להבהיר מספר עניינים הנוגעים לשאלת קבילות המסמכים ומשקלם.
כמו כן נקבע, כי הצהרת המשיבה שלפיה עילות התביעה, לרבות עילת הפינוי החלופית שהועלתה בכתב התביעה, נוצרו כולן לאחר הגשת כתב התביעה ולכן ברור כי עדות בדבר אופן ההתנהלות מכוח ההסכמים בעבר לא תקדם את בירור המחלוקת.
טענות נוספות שהעלו המבקשים היו כי ניסיון למנוע דיון עינייני ומהותי בשאלה העולה מההודעה לצד השלישי ומהמחלוקת בין הצדדים, סותרת את עקרון סופיות הדיון; לטענתם, הפטריארכיה (הצד השלישי) לא סתרה את הפרשנות של המבקשים להסכמים; המשיבה אינה יכולה לפרש את הסכם החכירה כרצונה ואף אינה יכולה לנקוט הליכים משפטיים הנוגדים את הוראותיו ואף עולים כדי הפרה יסודית של ההסכם; גם לאחר חילופי בעלי הדין (כניסת המשיבה בנעלי הפטריארכיה), לא ביקשה המשיבה לתקן או לשנות את כתב ההגנה להודעה לצד שלישי.
השני, פרק הזמן הרלוואנטי מההיבט העובדתי לצורך הדיון, הוא המועד שבו נוצרו עילות התביעה על פי כתב התביעה ולאחר הגשתו.
...
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בתיק בית המשפט קמא, בהליכים קשורים נוספים כפי שיפורטו בהמשך הדברים ובהחלטות שבעניינן הוגשה הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי בקשת רשות הערעור נעדרת סיכוי להתקבל.
משמעותן של אותן קביעות הן כי במסגרת ההליך בבית המשפט קמא נדרש בירור של המחלוקות בעניין זכות הדיירות המוגנת של המבקשים, אולם אין פירוש הדבר כי יש להיעתר לכלל בקשותיהם של המבקשים, לרבות בעניין זימון עדים.
מכל מקום וכאמור, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת לקבוע כי אין להיעתר לבקשה לזימון עד זה או אחר, אם נמצא כי עדותו אינה דרושה לשם הכרעה במחלוקות הטעונות הכרעה, כי אין בה כדי לתרום לאותן מחלוקות (ראו למשל: עניין לומדעת, פסקה 8), או כי העדות נוגעת לנושא שלגביו חל הכלל בדבר מעשה בית-דין, השתק או כל כיוצא בזה.
אף לא נמצא כי דחיית בקשתם לזימון עדים תשפיע באופן ממשי על זכויותיהם או שעלול להיגרם להם נזק של ממש, באופן המצדיק מתן רשות ערעור בשלב זה.
מכל הטעמים האמורים, בקשת רשות הערעור נדחית הן על הסף, מחמת האיחור בהגשתה, הן לגופה מהטעמים שהובאו לעיל.
