בשל איחורים חוזרים ונשנים בתשלום שכרו של התובע ויחסי עבודה קשים, ולאחר מתן התראות רבות מטעם התובע כי אם הדבר לא יתוקן לא יוכל להמשיך לעבוד אצל הנתבעת, לא נותרה בידו ברירה אלא להתפטר.
התובע טען כי משלא נותרה בידו ברירה התפטר מהנתבעת לאחר איחורים חוזרים ונשנים בתשלום שכר עבודתו ומשהתריע בכתב ובעל פה כי אם הדבר לא ייפסק, יאלץ להתפטר מעבודתו על כן , זכאי הוא לתשלום פצויי פיטורים.
...
השאלות שבמחלוקת הדרושות הכרעה-
האם זכאי התובע לפיצוי בגין עריכת תלושי שכר שלא כדין ובניגוד להוראות חוק הגנת השכר תשי"ח-1958 (להלן - חוק הגנת השכר)?
האם זכאי התובע לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד?
האם זכאי התובע לדמי הבראה, חופשה והפרשות פנסיוניות?
האם זכאי התובע להשלמת פיצויי פיטורים?
דיון והכרעה
לאחר ששקלנו את מכלול טענות הצדדים ומסמכי התיק, הכרעתנו הינה כי דין התביעה להידחות ברובה, כפי שיפורט בהרחבה להלן.
בשל חשיבות מסירת הודעה כאמור לתובע, אשר הייתה יכולה לייתר חלק מן המחלוקות בין הצדדים, ומשכשלה הנתבעת במילוי חובתה זו ובשים לב לתקופת העבודה בה עבד התובע בנתבעת מצאנו לחייבה בסך של 2,000 ₪ בגין רכיב זה.
אם כן, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,000 ₪ בגין רכיב זה.
השכר הקובע
כפי שפורט בהרחבה לעיל, לתובע לא ניתנה 'הודעה לעובד' ולא הוצג הסכם אשר נחתם בין הצדדים.
בנוסף, ברי כי אין די בהצגת המחאה שאינה מתוארכת על סך 3,000 ₪ , כדי להוכיח את טענות הנתבעת בעניין זה.
לאור האמור לעיל, טענת הנתבעת בעניין זה, נדחית אף היא.
סוף דבר
תביעת התובע נדחית ברובה.
הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, כמפורט להלן:
בגין עריכת תלושי שכר שלא כדין סך של 15,000 ₪.