עובד שעבד במקביל במקום עבודה אחר במהלך מיזם הייטק

אכן, שכרו של המנוח בחברת אנגוג היה גבוה משמעתית ואף חריג בגובהו ביחס לשכרו בחברות ההייטק הקודמות בהן עבד ועדיין, מינהלי אנגוג בחרו לגייס את המנוח לעבודה אצלם בשכר גבוה יותר נוכח כישוריו ויכולותיו, ותו לא. מבחינתם, התובע קבל את שכרו החודשי בזכות ואף הוכיח את עצמו בתקופת עבודתו אצלם.

מעבר לכך, גם אם המנוח סיים את עבודתו במקומות העבודה הקודמים שלא ביוזמתו, עדיין הוא הישתלב במקומות העבודה החדשים מיידית וכך גם היה בעת קבלתו לעבודה בחברת אנגוג בשכר גבוה הרבה יותר כחודש לאחר שפוטר מהחברה הקודמת בה עבד.

המנוחה מאד אהבה את עבודתה והייתה מושקעת בה, ראתה בה שליחות, והתובעת 2 טענה התצהירה, כי אילמלא פטירתה בתאונה, הייתה ממשיכה לעבוד ולהתקדם במשך שנים רבות וכמה שרק היו נותנים לה. במועד התאונה הייתה המנוחה כבר לקראת סוף שנה א' ללימודים לתואר שני בתושב"ע במכללת הרצוג, והתובעת 2 הצהירה כי היא יודעת שהמנוחה נהנתה מאד מלימודי התואר השני וגם דחפה אחרים ממקום העבודה שלה ללמוד ולהתקדם.

כאמור לעיל, על פי עדויות יורשי המנוחה, בני הזוג המנוחים התמודדו עם סיטואציה קשה של טפול בששת ילדיהם במקביל לעבודות התובעניות של שניהם, בתקופת עבודתו של התובע בחברת אנגוג.

...

דיון והכרעה- לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נסיבות התאונה הקשה והתוצאה הטרגית והאיומה, ובהתחשב בקבלות שצורפו בגין מצבות כל בני המשפחה לתצהירי יורשי המנוחה במסגרת ראיותיהם, אני פוסק פיצוי גלובלי על דרך האומדנה בגין הוצאות קבורה ואבל בסך של 15,000 ₪ ליורשי המנוח ז"ל ובסך של 15,000 ₪ ליורשי המנוחה ז"ל. בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת 2 בת.א 49276-12-19 את הוצאותיה בגין הטיסות לארץ בסך של 17,050 ₪ מאחר ולא שוכנעתי לקבל את טענת הנתבעת כי יתכן והטיסות היו נחוצות גם לצרכים אחרים, כאשר הנתבעת גם לא חקרה את התובעת 2 ישירות בעניין זה. הפסד הכנסות בשנים האבודות יורשי המנוח הגישו את הסכם העסקה של המנוח עם חברת אנגוג בע"מ (להלן:"אנגוג"), החברה בה עבד המנוח החל מיום 9.4.18 ועד מותו המצער וכן את תלושי שכר של המנוח בחברת אנגוג.

לסיום התביעה מתקבלת.

התובעים יורשי המנוחה זכאים לפיצוי כמפורט להלן: א. בגין נזק שאינו נזק ממון - 49,000 ₪ ב. בגין הפסד הכנסות של המנוחה ב"שנים האבודות" – 2,611,500 ₪ ג. בגין הפסדי פנסיה - 305,500 ₪ בגין הוצאות קבורה ומצבה - 15,000 ₪ בגין החזר הוצאות טיסות (לתובעת 2)- 17,050 ₪ ו. בגין הפסדי קצבת זקנה 150,000 ₪ סה"כ: 3,148,050 ₪ התובעים יורשי המנוח זכאים לפיצוי כמפורט להלן: א. בגין נזק שאינו נזק ממון - 49,000 ₪ ב. בגין הפסד הכנסות של המנוח ב"שנים האבודות" – 3,342,700 ₪ ג. בגין הפסדי פנסיה - 418,000 ₪ בגין הוצאות קבורה ומצבה - 15,000 ₪ בגין הפסדי קצבת זקנה - 90,000 ₪ סה"כ: 3,914,700 ₪ הנתבעת תשלם לתובעים יורשי המנוחה פיצוי בסך של 3,148,050 ₪ ובנוסף תישא בשכ"ט ב"כ התובעים בשיעור 15.21% ובהוצאות המשפט (אגרת המשפט ושכר עדים ככל שנפסק ושולם על ידי התובעים למעט בגין חוות דעת ד"ר לוי לגבי פוטנציאל ההשתכרות של המנוח).

הנתבעת תשלם לתובעים יורשי המנוח פיצוי בסך של 3,914,700 ₪ ובנוסף תישא בשכ"ט ב"כ התובעים בשיעור 15.21% ובהוצאות המשפט (אגרת המשפט ושכר עדים ככל שנפסק ושולם על ידי התובעים).

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 10293-12-12 לפני: כב' השופטת דגית ויסמן נציגת ציבור (עובדים), גב' אורית הרצוג נציג ציבור (מעסיקים), מר שאול שני התובע נועם אהרון ע"י ב"כ עו"ד יקטרינה ברנגולץ הנתבעת ל.ו. ייזום והנדסה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד רוית ארבל פסק דין

תחולת צו ההרחבה בענף הבניין לטענת התובע, הנתבעת עוסקת בעבודות חשמל ובינוי של מבני הי טק ומבני תעשיה.

מקובל עלינו כי עובד יכול להיות עובד טוב בהיבט אחד ובהיבטים אחרים של עבודתו, יהיה מקום לשפור.

במקביל, כמובן הוא עבד, באזשהו שלב היתה תפוקת עבודה ממנו, לכן הוא קודם, שיטת הקידום בעבודה זה לתת אחריות לעובד, וכל פעם שהוא ניכשל, מועד, תומכים בו ומחזירים אותו למעלה וזה מקדם שתי מטרות – של החברה ושל העובד.

גם בעיניין זה מקובלת עלינו עדותו המהימנה של וייזר, שהיה עד לאירוע (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 13-17): "הארוע שהיה באותו בוקר הייתי נוכח לו וראיתי אותו. יכול להיות שהוא יטען שלא באתי מההתחלה אלא ראיתי את הסוף שלו אבל הסוף שלו לא נראה טוב. הדחיפה של השולחן עם הגלגלים לכיוון הכלובים והרעש של הגובה של ה – 6 מטר וההד נשמע בומבסטי, זה היה מה שהגדיש את הסאה, מבחינת האלימות של התובע, ואז אמרתי לו שהוא לא יוצא לעבודה באותו יום ושיחכה ואז הוצאנו לו את המכתב." לסיכום, הארוע מיום 24.9.12 היה היתנהגות פרועה של התובע, במסגרתה בזמן שחיכה לצאת לעבודה, התיישב על שולחן עבודה והטיח אותו ב"כלובים" שבמקום, למרות שהיו במקום עובדים נוספים.

...

לאור חישובי הנתבעת, נותרה לתובע יתרה בסך 768 ₪ ועל הנתבעת לשלם לתובע הפרש זה. פיצויים בגין פיטורים שלא כדין – משאין חולק כי התובע פוטר לאלתר, אנו סבורים כי דין התביעה ברכיב זה להתקבל.

לא מצאנו להורות על תשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, בגין האיחור בשחרור כספים שהופקדו בחברת הביטוח, טענה שהועלה לראשונה בסיכומים ורק נרמז עליה בכתב התביעה.

העדות בבית הדין, לפיה בהנהלת החשבונות של הנתבעת מצוי תיעוד לתשלום על ידי החברה (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 32-33), נטענה בעלמא ועל כן איננו מקבלים אותה.

משהנתבעת לא חזרה על טענת הקיזוז בנושא שימוש בטלפון נייד שהועמד לרשות התובע, איננו נדרשים לעניין זה. סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי.

כך למשל, הוסכם שהתובעת תעבוד במשרה מלאה עבור החברה, ואף נקבע כי התובעת "(ו)לא תעניק שירותים אחרים (לרבות שירותי ייעוץ) לכל גורם אחר". אין חולק שנתון זה לא היתממש, שכן אף לשיטתה של התובעת, במקביל לפעילותה עבור המיזם, היא המשיכה לעבוד בטכניון, מסיבותיה שלה[footnoteRef:51].

כלומר – היא יצאה מנקודת הנחה כי היא תוכל להעיד לפנינו בצורה שוטפת בשפה העברית; חמישית, אם לא די בכל מה שנאמר עד כה, נזכיר כי מעבר לשיחה הראשונה בין התובעת לבין גורמי הטכניון ואשר נערכה ביום 13.3.2017, נערכה למחרת שיחה נוספת ביום 14.3.2017, כאשר ביתהּ של התובעת, אירין, נכחה בה. ודוק – אירין מתוארת במסמכי בית הדין (גם בתיק זה, וגם בתביעת ה-אנטון פילר) כמהנדסת העובדת בתחום ההיי-טק בחברה בטחונית ישראלית, וניתן לצאת מנקודת הנחה כי היא שולטת כדבעי בשפה העברית (מכל מקום, לא נטען אחרת על ידי התובעת).

נסכם אפוא את תמונת המצב העובדתית שעולה עד כה – התובעת לא עבדה במשרדי המיזם מדי יום ובמשך 10.5 חודשים, אלא הובאו ראיות לכך שהפעילות היתה לכל היותר בחודשים 8-10/2016.

מכל מקום, באותה שיחה, התובעת היא זו ששבה ומקשרת בין הטכנולוגיה שעליה היא עבדה במעבדה של פרופ' ריינר בטכניון (פרויקט ה-אווטאר), לבין המיזם שבנידון.

...

זאת ועוד, גם אם לא הוכח שמעשיה של התובעת הם "הונאה בסדר גודל עצום" – שהרי לא נוהל הליך פלילי כנגד מי מהמעורבים בפרשיה, הרי שבסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, המתייחס להגנת "אמת דיברתי", קובע כי "הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש". לסיכום נושא זה והנימוק השביעי – דין התביעה לפיצוי בגין הפסדי שכר ובגין לשון הרע להידחות בכללותה.

[123: ע"ע (ארצי) 360/99 כהן – מדינת ישראל, פד"ע לח 1; דב"ע (ארצי) נג/99-3 מדינת ישראל – מצגר, פד"ע כ"ו 563, בעמ' 582, דב"ע (ארצי) נד/11-2 גורדון – משרד העבודה והרווחה, לא פורסם; ע"ע (ארצי) 6514-10-11 מדינת ישראל – פרבר, ניתן ביום 4.2.2015] במקרה שבנדון, לאחר שעברנו על כלל המסמכים הקיימים בתיק בית הדין, ושמענו בהרחבה את העדויות של הנתבעים, ולאור כל הדברים שצוינו עד כה בפסק הדין ובזיקה להם, אנו סבורים כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה לפיצוי בגין נזק שאינו ממוני, וכי מקרה זה אינו נמנה עם המקרים הקיצוניים המצדיק פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש או נזק בלתי ממוני.

לסיכום נושא זה והנימוק השמיני – יש לדחות את תביעתה של התובעת לקבלת פיצויים מהנתבעים בגין עוגמת נפש, בהיעדר כל תשתית עובדתית ו/או משפטית לסעד זה. סיכום בסיכומו של דבר ולאור כלל המפורט והאמור דלעיל עד כה, דין התביעה להידחות במלואה, על כל חלקיה ובגין כלל הטענות שהעלתה התובעת כנגד הנתבעים.

מכל מקום, אין מחלוקת כי ביום 17.11.14 פנה מר יקי חלוצי, יו"ר איגוד עובדי הסלולאר, האנטרנט וההייטק בהסתדרות, למנכ"ל אפעל ב"התראה בטרם הכרזה על סיכסוך עבודה".

היתנהלות זו של הנהלת החברה נועד ליצור חוסר וודאות ואי שקט בין העובדים, על מנת שהעובדים יבטלו את חברותם בהסתדרות ולכל הפחות, לא ישתתפו בצעדים אירגוניים ככל שיינקטו, בין מיוזמתם מחשש מהתנכלות מנהלים, ובין כתוצאה מפניותיהן הפומביות של מנהלות החברה אליהם.

המבקשים הוסיפו וטענו, כי במקביל להעלאה ללא כל בסיס וסיבה של טענת העדר יציגות, החלה המשיבה בסדרת פעולות אסורות שפגעו בהתארגנות, ובכלל זה מסירת הודעה באמצעות מנהלות משאבי האנוש לכל העובדים על כך ש"שאין בחברה ארגון עובדים" ו"אין סיכסוך עבודה" וכי יקוזז שכרו של כל עובד שישתתף בפעילות כלשהיא הקשורה להתארגנות.

. ככלל, תיבדק היציגות במועד בו מסר ארגון העובדים למעסיק על היותו האירגון המייצג את רוב העובדים במקום העבודה, ולא פחות משליש העובדים.

מקובלת עלינו עמדת המוצא של המשיבה, לפיה על ארגון עובדים מוטלת חובה, בהקף זה או אחר, לשמור על קשר עם ציבור העובדים שאותו הוא מייצג, וזאת כנגזרת של עיקרון הייצוג ההולם (לדיון מקיף ומרתק אודות השינויים אותם עוברים אירגוני העובדים בשנים האחרונות בהקשר זה, ראו: עידו עשת "מודל הייצוג במשפט העבודה הקבוצי – מגמות חדשות" משפטים מו 397 (תשע"ז - 2017); כן ראו: פאינה מילמן-סיון "הזכות לחופש ההתארגנות בראי ערכי הדמוקרטיה – התפתחויות בשנת תשע"ד דין ודברים ט' 561 (תשע"ו-2015)). עם זאת, במקרה שלפנינו, המשיבה, בטענתה זו בדבר אובדן "הקשר עם השטח" של המבקשים, מיתעלמת מהעובדה, שהוכחה במהלך ההיתדיינות בפנינו, שהיא עצמה, לרבות באמצעות המנכ"ל אפעל, ביקשה וציפתה מהמבקשים, ובאופן ספציפי ביקשה וציפתה מיו"ר הועד אלון בן הרוש, לשמור על שקט לכל אורך המשא ומתן.

...

כמו כן הגענו לכלל מסקנה, שעצם התייחסותה של המשיבה בנסיבות אל יו"ר הוועד מר בן הרוש כאל "יו"ר ועד נחזה", היוותה התייחסות פוגענית ומיותרת, שלא היה לה מקום, והיא עולה כדי פגיעה בזכותם להתארגנות של עובדי המשיבה.

לעומת זאת, לא מצאנו ממש בטענות הנוספות של המבקשים בדבר פגיעה בזכות ההתארגנות, ובכלל זה בטענותיהם בעניין התבטאויות אסורות של המנהלות בשיחות המוקלטות שהוגשו לנו, וכן בטענותיהם כי עצם זימונו של בן הרוש לבירור בעניין דיווחי השעות שלו היווה פגיעה בהתארגנות.

בנסיבות אלה, מצאנו לנכון להמליץ, מבלי לחייב, כי במסגרת חידוש המשא ומתן שעליו אנו מורים בגדר פסק דין זה, תתקיים לפחות ישיבת משא ומתן נוספת בין היו"ר ניסנקורן והמנכ"ל אפעל.

בהקשר זה ציין נתבע 1 כי תחום עיסוקה של נתבעת 2 הוא, כמתואר בדו"ח דן אנד ברדסטריט: "פיתוח תוכנות מחשבים, פיתוח תעשייתי, פיתרונות כוללים לחברות הייטק", והכנסות נתבעת 2 בשנת 2014 היו כ-41,000 ₪ בלבד, וכי מטרת הקמתה של נתבעת 3 הייתה פרויקט חברתי שמקורו בקשרים חבריים של נתבע 1 ומשפחתו עם בעלי המניות האחרים בנתבעת 3, שבקשו להקים פס ייצור טכנולוגי ביישוב בית ג'אן בגליל (ר' סעיף 44 וסעיף 47 לכתב ההגנה).

ברע (ארצי) 37161-09-18 י- חישנים בע"מ - מיכאל גירז'ל (2019)) לאור כל האמור לעיל מצאתי כי חשיפת הדו"חות השנתיים של נתבעות 3-2 הנה רלוואנטית ותשפוך אור על אופי פעילותן, מועד הקמתן, פלוח הכנסותיהן של הנתבעות 3-2 באופן שיאפשר לתובעת לבחון את טענותיה עקב לצד אגודל עם טענות נתבע 1 באשר למיזמים ולהתקשרויות של התובעת עם מי שהיו לקוחותיה ועזבו, לטענתה, בשל פעולותיו אלה של הנתבע 1.

נתבע 1 הודה שבמקביל לעבודתו בתובעת היה מנהל פעיל של נתבעות 3-2 משמע, ניהל פעילות עסקית, בין המתחרה בעסקיה של התובעת ובין אם לאו, תוך שהוא מסתיר מהתובעת, מעסיקתו, את שלל פעולותיו, ובכך יש כדי להגביר את אינטרס הגילוי, כפי שנקבע בבר"ע (ארצי) 62744-11-14 מנפאואר (ישראל) בע"מ - חנן מור (2014)‏‏: "ככל שמדובר בטענות על מעשים שלא נעשו בגלוי, והמידע והראיות בקשר אליהם מצוי בידי צד להליך, גובר משקלו של אינטרס הגילוי." הנתבעות 3-2 הנן בעלות דין ולא צדדים שלישיים להתדיינות וממילא, גם לו היה מקום להתייחס אליהן כאל צד שלישי, הרי שלכלל לפיו הליך גילוי מסמכים נוהג רק בין בעלי הדין מספר חריגים כאשר אחד מהם הוא היותו של הצד השלישי בבעלותו או בשליטתו של בעל הדין (ר' ענין גירז'ל הנזכר לעיל).

עוד נטען, כי חשיפת התכתובות תוכיח את הקף עבודתו של הנתבע 1 בעסקיו הפרטיים בזמן שקבל שכר מהתובעת והיא נוגעת ללב לליבה של המחלוקת ורלוונטית גם לרכיבים אחרים בתביעה כגון העברת לקוחות מהתובעת לנתבעות 3-2 ופגיעה בפעילותה העסקית של התובעת (ר' סעיפים 20.3-20.2 לבקשה).

...

הרקע לבקשות בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה שניתנה בבקשת רשות הערעור שהגישו הנתבעים 3-1 על החלטתי שלא להורות על סילוקה על הסף של התובענה נגדם, תוארו טענות הצדדים האחד כלפי משנהו: "המשיבה, חברה העוסקת בייבוא ובשיווק של רכיבים אלקטרוניים, הגישה תביעה נגד המבקשים. לפי הנטען בתביעה, המבקש 1 (להלן – המבקש) הועסק על ידה החל מיום 23.11.2011 ועד ליום 11.11.2018 בתפקיד מנהל המכירות של מוצרי יצרן אחד בלבד, שאותו ייצגה המשיבה בישראל באופן בלעדי, Soleres Connectivity Experts (להלן – סולרס), תוך שתנאי העסקתו מעוגנים בהסכם עבודה מיום 1.10.2013 (להלן – הסכם העבודה).

בקשתם זו של הנתבעים 3-1 נדחית מכל הטעמים המפורטים לעיל.

עם זאת, ובאיזון בין זכותם של הנתבעים לחשיפת המידע אשר ישמש להדיפת טענותיה של התובעת וזכותם של לקוחות התובעת, שלא רכשו ממנה את מוצרי סולרס, שלא יחשף היקף פעילותם וזהותם, ואף לאור הטענה כי לא ניתן "לבודד" מהדו"חות הכספיים את המידע הרלוונטי רק למוצרי סולרס, אני מורה לתובעת להמציא לנתבעים 3-1, תצהיר של רואה חשבון מטעמם אשר יפרט את הכנסות התובעת בכל אחת מהשנים 2019-2011 ממכירת מוצרי סולרס.

סיכומו של דבר – בקשת נתבעים 3-1 לגילוי מסמכים מתקבלת חלקית.