עובד שלא קיבל פיצויים למרות שלא נעשה לו שימוע

למרות שהתובעת עבדה שעות נוספות רבות, לא שולם לה תשלום בגין שעות אלו.

פיטורי התובעת היו בהתאם לדין, התובעת זומנה לשימוע והחליטה שלא לקבל הצעה אלטרנאטיבית וזו הסיבה לפיטוריה.

עיון בתצהיר התובעת מעלה כי התובעת הבהירה כי טענותיה כנגד נתבע 2 בנוגע להבטחותיו לשלם לה את המגיע לה נעשו מיום סיום העסקה ועד הגשת התביעה, כמצוטט: "15. מאז פיטורי ועד להגשת התביעה זו נהלתי שיחות ארוכות עם הנתבע 2 ששוב ושוב הבטיח לי כי אקבל את פצויי הפיטורים אולם עד ליום זה, טרם שולמו הפיצויים. 16. כמו כן אז התחוור לי כי הכספים אשר הופרשו ממשכורתי לטובת הזכויות הפנסיוניות שלי, לא שולמו ולא הועברו לחברות הביטוח כלל. כמו כן , הנתבעת בעצמה לא שילמה את חלקה באותן זכויות פנסיוניות" ובהמשך הצהירה: "31. האחריות של הנתבע 2 הייתה ברורה.... 37. רק לאחר שנים ארוכות, נמצאה חברה אשר בה אישתו של הנתבע 2 הנה בעלת מניות ". מנגד בסעיף 39 לתצהיר התובעת הצהירה בשונה מהמפורט לעיל כי: .

ערים אנו לכך כי עיון במיילים של הנתבע מעלה כי קיימת התחייבות להסדיר את כל תשלומי הפנסיה לתובעת כעולה מנספח 3 לתצהיר התובעת, אולם אין התחייבות אישית לשאת בחובות הנתבעת 1, אלה התחייבות הקשורה לנתבעת תוך היתייחסות חוזרת להנהלת החשבונות של הנתבעת, עיון במייל מיום 23.3.15 שהתובעת כתבה לנתבע מעלה כי גם היא התייחסה לחבות ברבים ולא רק כלפי הנתבע 2: "היי אביב, בהמשך לשיחתינו מהשבועות האחרונים ומהיום אבקש טפול מהיר בכספים שאתם חייבים לי עבור פנסיה ופיצויים. לא קבלתי תשלום אחד של פנסיה או פיצויים מאז תחילת העבודה אצלכם. אנא הסדר זאת בהקדם ואעדכן אותי במידה ותצטרך פרטים נוספים.. " .

...

בכל הנוגע לטענות שנטענו בסיכומי התובעת להרמת מסך או הרמת מסך חלקית, הרי שטענות אלו חורגות מכתב התביעה ומשכך לא שוכנענו כי יש לאפשר הרחבת חזית זו. לאור האמור ובנסיבות העניין לא שוכנענו כי יש לחייב את הנתבע 2 ברכיבי התביעה, מכוח דוקטרינת האחריות האישית .

משכך התביעה נדחית.

בנסיבות הענין שוכנענו כי כל צד יישא בהוצאותיו.

בעקבות פיטוריו, התובע בא בדין ודברים עם הנתבעת, באמצעות באי כוחו, ובסופו של יום, הגיש תביעתו זו כנגד הנתבעת, במסגרתה הוא תובע פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, פיצויים בגין אפליה לפי חוק שויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988 (להלן – "חוק שויון הזדמנויות בעבודה"), פיצויים בגין עוגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב, ופיצויי קיום וציפייה, שכן לטענתו, כפי שיפורט להלן, הוא פוטר עקב היותו שומר שבת ופחות משנה לפני שהיה אמור לקבל קביעות.

ביום 20.5.2019, קיבל התובע הזמנה לשיחת שימוע בגין אי התאמה, כאשר לטענתו השימוע נעשה שלא כדין.

כך גם התובע, למרות שהועסק על תקן עובד שיכול לעבוד בימי שבת, כפי הצהרתו בתחילת עבודתו – בפועל במשך 4 השנים האחרונות לעבודתה, לא עבד במשמרות שבת, הודות לחילופים שעשה וזאת בידיעת הממונים עליו.

בכדי שאכן תעמוד בפני המועמד לשימוע היזדמנות הוגנת על המעסיק ליידע את העובד מול אילו טענות הוא עתיד להיתמודד בשימוע ובכך לאפשר לו להתכונן ולהכין את עמדתו (סע"ש (איזורי ת"א) 44353-04-17 **** גרינבלט - גדיר הנדסה בע"מ (נבו 09.02.2021)‏‏) ובאותו עניין נכתב: "מכאן, שעל הזימון לעמוד ב-2 תנאים מצטברים; עליו להנתן מבעוד על מנת לאפשר שהות מספקת לעובד להתכונן, וכן עליו לכלול באופן מפורש ומפורט את העילות לסיום יחסי העבודה על מנת שהתובע יוכל להיתגונן כראוי ובאופן קונקריטי." דיון והכרעה לאחר עיון בעדויות בעיניין זה, שוכנענו כי לפני הגעתו לשימוע, התובע לא קיבל את מכתב הזימון, בו פורטו נסיבות השימוע והתלונות נגדו, כפי טענתו.

...

בנסיבות אלו, אנו סבורים, כי לאור פערי הכוחות בין הצדדים, שעה שמדובר ברשות שדות התעופה, ראוי ורצוי היה לקיים הליך שימוע כדין, כהלכתו, כאשר הנתבעת מוודאת קבלת מכתב זימון בידי התובע, במסגרתו פורטו הטענות בגינן הוא מוזמן לשיחת שימוע, תוך הבהרה כי הוא רשאי וזכאי לקבל ייצוג ו/או ייעוץ במהלכו כמו גם לערוך פרוטוקול מפורט ולוודא קבלתו בידי התובע.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה הקטן בלבד, בכל הנוגע לאי עריכת שימוע כדין, כך שעל הנתבעת לשלם לתובע, סך של 25,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

משהתביעה התקבלה רק בחלקה הקטן, החלטנו שלא לעשות צו להוצאות.

באותם ימים שחלפו עד שהתובעת אכן זומנה לשיחת השימוע, שלאחריה פוטרה, נגרם לה הפסד הכנסה בשל השעייתה דה-פאקטו ממקום העבודה ועל כן היא זכאית לפצוי בגין כך. בהעדר ראיה לסתור את החישוב שהציגה התובעת בנוגע למספר הימים שבהם לא שובצה, אני פוסק לה את הסכום שתבעה בגין רכיב זה בסך 964 ₪.

באשר לפיצול השכר, בהעדר הודעה לעובד לא ניתן לדעת מה סוכם בין הצדדים, ואולם, אין חולק כי דוקא משום שכך, אני מקבל את טענתה של התובעת כי שכרה הקובע נקבע על 37 ₪, ודומה כי גם הנתבעת הפנימה כי זהו הדין במקרה זה; ובנוסף, בשל אי מתן הודעה לעובד, פסקתי לתובעת פיצוי בנפרד.

התובעת אישרה כי, למרות שהמסעדה במהותה היא מסעדת המבורגרים, יש הצע נוסף של שניצלים ושל מנה טבעונית, וכי ביחס למנות אלה הנוהל שונה, במובן זה שהן לא נעשות בעמדת הגריל שמאחורי העמדה בה עבדה, אלא בתוך המטבח, ואולם הבהירה, כי הגריל-מן נהג לקחת ממנה את הבונים ולהעבירם למטבח (עמ' 7 לפרוטוקול מול שורות 3-7).

...

אשר להכרעתי דין התביעה ברכיב זה להתקבל, וזאת מן הטעמים הבאים.

אשר על כן, התביעה בעניין זה – נדחית.

אחרית דבר התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (1) אי מתן הודעה לעובד – 4,000 ₪; (2) שעות נוספות, פדיון ימי חופשה ודמי הודעה מוקדמת – 537 ₪; (3) שכר עבודה בתקופת השעיה – 964 ₪; (4) פיצוי מכוח חוק הגנת השכר – 1,000 ₪; (5) דמי נסיעות – 60 ₪; (6) פיצוי מכוח חוק הזכות לעבודה בישיבה – 25,000 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

טענות הצדדים לטענת התובעת, העסקתה נעשתה מבלי שקבלה כל מיסמך או הודעה על תנאי העסקתה ומבלי שחתמה על הסכם עבודה.

התובעת מוסיפה וטוענת, כי הנתבעת לא קיימה שימוע כדין קודם להעברתה ממקום עבודתה כמנהלת למקום עבודתה כיועצת ומשלא ערכה הנתבעת שימוע כדין, מנעה מהתובעת את זכות הבחירה האם להמשיך בעבודתה או להתפטר ולקבל את כל זכויותיה לרבות פצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת.

הנתבעת טענה, כי למרות השיחות הרבות שהתקיימו בין התובעת לבין המפקחת שליוותה את בית הספר, בחרה התובעת שלא לשנות מדרך נהולה, דבר שהוביל הורים להוציא את ילדיהם מבית הספר וכן לתסיסה של צוות בית הספר כנגד המנהלת.

...

כעולה ממכלול הראיות, טרם העברת התובעת מתפקידה כמנהלת לא התקיימה ישיבת שימוע פורמאלית ואולם גרסת גב' צברי על פיה התובעת הייתה מודעת לקשיים שבתיפקודה וכי התקיימו שיחות בעניין סיום עבודתה כמנהלת תוך שהוצעה לה עבודה אחרת, מקובלת עלי.

אשר לשימוע שהתקיים ביום 27.5.20 כאשר הייתה הכוונה להעבירה מתפקיד יועצת באשדוד למקום אחר – התובעת לא טענה דבר לעניין פגם בשימוע זה ומשעולה מעדותה כי הצעות שהוצעו לה לשמש באותו תפקיד בבאר שבע או בשדרות, לא היו מקובלות עליה, לא מצאתי כי התובעת זכאית לפיצוי בגין אי עריכת שימוע ודין תביעתה ברכיב זה - להידחות משלא הייתה לתובעת זכות קנויה להישאר בתפקידה ומשלא סתרה את טענת הנתבעת כי המניעים להעברתה מתפקיד המנהלת לתפקיד יועצת היו סבירים ועניינים כאשר המטרה כפי שהועלתה על ידי גב' צברי הייתה להשאירה בתוך המערכת על מנת לאפשר בהמשך את שיבוצה כמנהלת בבית ספר אחר כאשר יתפנה מקום, לא מצאתי כל יסוד לתביעת התובעת להפסדי שכר הן בעבור שנה שלמה והן בעבור להפרשי שכר בגין העברה מתפקיד מנהלת לתפקיד יועצת והתביעות לתשלומי הפסדי שכר – נדחות.

אחרית דבר לאור כל האמור, תביעת התובעת על כל רכיביה – נדחית.

האם במהלך תקופה העסקתה היו לתובעת מריבות עם עובדים אחרים, ובכלל זאת עם בכרי ועוזי? האם בעקבות החיכוך עם עוזי הודיעה התובעת למנהל משאבי האנוש בנתבעת שלא תגיע לעבודה ביום ראשון אם העניין לא יטופל? האם במהלך העסקתה סירבה התובעת להציג בדיקת קורונה שלילית ואישור התחסנות ובהמשך אף ביקשה להתנות זאת בתנאים אחרים? האם התובעת הועסקה תחילה בתפקיד "מפקחת במחלת משק" ובהמשך קודמה לתפקיד "רסיברית"? האם ביום 10.03.2021 נערכה עם התובעת פגישה בה דנה עם הנהלת המלון על היתעברה לתפקיד של מנהלת מחסן על רקע פתיחה צפויה של המלון לאחר תקופה בה היה סגור? האם התובעת לא הסכימה להצעה ולא הייתה מוכנה לידון בחוזה חדש אלא ביקשה לקחת אותו לעיונה? האם ביום 10.03.2021 שלחה התובעת מכתב אשר צורף כנספח 3 לכתוב התביעה בו הודיעה בין היתר כי אינה מתכוונת להגיע לעבודה עד אשר יתמלאו כל דרישותיה? האם זכאית התובעת לפצוי בגין אי קבלת הודעה על תנאי העסקה? האם התובע זכאית להשלמת שכר בגין שעות נוספות? האם התובעת זכאית להשלמת שכר עבור עבודתה על בונים ממוחשבים? האם מינתה הנתבעת מחליפים תחת תפקידה של התובעת לתפקיד מנהלת מחסנים וריסרברית טרם הליך השימוע? האם תוכן מכתב הזימון לשיחת השימוע המצורף כנספח 4 לכתב התביעה משקף את העובדות כהווייתן? האם פיטורי התובעת נעשו כדין? האם התובעת זכאית לפצוי על אובדן הכנסה לכאורה בתקופה שבין שיחת השימוע להודעה על סיום העסקתה? האם התובעת זכאית לפצוי בגין עוגמת נפש? הכרעת הדין פיטורים שלא כדין התובעת הועסקה בבית המלון "אוריינט" (להלן: המלון) שהוקם בירושלים בשנת 2017.

התובעת שלחה הודעה לגב' ראובנוב, שמעבר לכמותן החריגה וחזרתן על עצמן , הן מלמדות על כך שהתובעת לא השכילה להבין את מעמדה והיררכיה הארגונית בנתבעת בלשון המעטה, ואת הדרך בה יש להתנהל בעבודה (נספח 26 בעמ' 204 לתצהיר ראובנוב): התובעת זימנה את קב"ט הראשי של המלון כאשר בכרי לא נתן לה להכנס למחסן (שם בעמ' 205): הודעות רבות אלו נשלחו לגב' ראובנוב גם אחרי שהתובעת נתבקשה במפורש לא לעשות כן (נספח 26 בעמ' 201 של הגברת ראובנוב): התובעת המשיכה וכתבה הודעת דואר אלקטרוני אודות בכרי (נספח 2 לתצהירה של המנכ"לית).

גם בשיג ושיח על תנאי העסקה אודות החוזה החדש, התובעת כהרגלה בקודש הציבה אולטימאטום למרות שחוזה העבודה הקודם לא פקע והתובעת לא התפטרה (נספח 8 לתצהירו של מר צרפתי): עובד רשאי לנהל משא ומתן על תנאי עבודתו, אולם אינו יכול שלא לבוא ולגרום נזק לעבודה בשל כך. במיידי מהיום למחר ובחוסר היתחשבות בעבודה שצריכה להעשות.

...

הנתבעת תשלם לתובעת בגין עבודתה על בונים ממוחשבים בזמן החל"ת בסך 3,196 ₪.

הנתבעת תשלם שכר התובעת בגין ההמתנה להחלטת הנתבעת בסך 3,840 ₪ .

לאחר ששקלנו את היקף התביעה ביחס לתוצאתה ולמהלכה מצאנו כי לפנים משורת הדין ולמרות הפסיקה במצב כזה, כל צד יישא בהוצאותיו.