עובד שאינו מודע למטרת שיחת השימוע

לגירסת חיקי - למרות שהוא העיר לתובע על הבלאגן במחסן פעמים רבות, הרי שהייתה זו הפעם הראשונה שבה התובע הוזמן לשימוע, כאשר מטרת השימוע הייתה להפחיד את התובע ולא לפטרו.

הנתבעת לא הציגה שום הוכחה או ראייה שהיא שלחה לתובע את הודעת הוטסאפ ואף לא הציגה את מכשיר הטלפון הנייד למרות שהתחייבה לעשות כן. הנתבעת אף לא חקרה את התובע לגבי ההזמנה לשימוע ומכאן יש להסיק כי היא זנחה את טענתה בעיניין זה. הוכח כי פרוטוקול השימוע נערך יום לפני השיחה כאשר חנה בעדותה העידה שהיא ערכה את מיסמך פרוטוקול השימוע ב-21.6 בעוד שהשיחה עם התובע היתקיימה ביום 22.6.

לאחר ששקלנו מחד את העובדה שהתובע פוטר מבלי שהוזמן לשימוע כדין ואת תקופה עבודתו הארוכה בנתבעת, ומנגד שקלנו את העובדה שהנתבעת לא הייתה מרוצה מעבודת התובע ואף העירה לו על כך פעמים רבות וכי התובע היה מודע לעניין זה, אנו סבורים שיש מקום לפסוק לתובע פצויי בגין פיטורים שלא כדין בסך 15,000 ₪ וזאת בהתאם למיתחם הפצוי שנקבע על ידי בית הדין הארצי במקרים כגון אלה[footnoteRef:2].

...

ניהול התלושים באופן כזה אינו מאפשר לעובדים לעקוב אחרי שכרם ואחרי התנאים הסוציאליים שלהם, ואף קיים חשש כי התובע לא קיבל את כל זכויות הקוגנטיות שלו ובשל כך, אנו סבורים שיש מקום לפסוק פיצוי בגין התנהלות הנתבעת בסך 10,000 ₪.

לאחר ששקלנו את טענות הנתבעת, איננו מוצאים מקום לקבלם.

] סוף דבר מכל המפורט לעיל – התובע זכאי לקבל את התשלומים הבאים: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 15,000 ₪.

הנתבעת לא פיטרה את התובע במועדים אלו, כאשר בשנת 2015, לא היתקיימה בסופו של יום שיחת שימוע לפני פיטורים.

מטרתה של חובת השימוע היא לאפשר לעובד לנסות לשכנע את בעל הסמכות שלא לממש את כוונת הפיטורים כאשר על המעסיק לשקול את טענות העובד בנפש פתוחה וחפצה (סע"ש (איזורי ת"א) 17503-03-17 זהבה גרמאי - קופת חולים מאוחדת (נבו 11.02.2021)‏‏).

בנסיבות אלו, יש בידינו לקבל את עמדת התובע כי לא היה מודע לעילת הפיטורים עד להגעתו לשימוע עצמו ובכך נימנעה ממנו האפשרות להכין את עמדתו ולנסות לשכנע את מעסיקיו לפעול אחרת.

...

בנסיבות אלו, אנו סבורים, כי לאור פערי הכוחות בין הצדדים, שעה שמדובר ברשות שדות התעופה, ראוי ורצוי היה לקיים הליך שימוע כדין, כהלכתו, כאשר הנתבעת מוודאת קבלת מכתב זימון בידי התובע, במסגרתו פורטו הטענות בגינן הוא מוזמן לשיחת שימוע, תוך הבהרה כי הוא רשאי וזכאי לקבל ייצוג ו/או ייעוץ במהלכו כמו גם לערוך פרוטוקול מפורט ולוודא קבלתו בידי התובע.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה הקטן בלבד, בכל הנוגע לאי עריכת שימוע כדין, כך שעל הנתבעת לשלם לתובע, סך של 25,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

משהתביעה התקבלה רק בחלקה הקטן, החלטנו שלא לעשות צו להוצאות.

יצוין כי מחומר הראיות עולה כי אין חולק כי התובע ביצע את תפקידו כפקח אכיפה בצורה טובה ביותר, והנתבעת לא הוכיחה כי היו לה טענות כלשהן בדבר תיפקודו של התובע בתפקיד זה. מנגד, עיון במכתב הזימון לשימוע מעלה כי הנתבעת השתמשה באותם נימוקים בהם השתמשה בשימוע להדחת התובע מתפקידו כמכרז, ולא עלו טענות חדשות כלשהן בנידון.

זה המקום לציין כי עיון בתצהירה של גב' פרנסיס מעלה כי הצהירה בנוגע למייל זה כי: "18. כמו כן , וועד העובדים היה מודע להליך הפיטורים של התובע ולא הביע את היתנגדותו למרות שלשיחות אין תעוד שכן היו טלפוניות, אולם ההודעה המצורפת מראה כי הועד הכיר בהליך הפיטורים ולא הביע היתנגדות". למותר לציין כי לא ברור מתכתובת זה כיצד העדה הגיעה למסקנה לפיה הועד הכיר בהליך הפיטורים ולא הביע היתנגדות.

נוכח האמור לעיל, שוכנענו כי שיחות השימוע שנערכו לתובע בוצעו למראית עין, כאשר ההחלטה בדבר סיום העסקתו התקבלה עוד טרם השימוע ומשכך נפל פגם בהליך פיטוריו של התובע.

כפי שציינו לעיל מטרת השימוע היא בעיקרה לאפשר לעובד להביא בפני מעסיקו את ה'אידך גיסא' ולנסות לשכנע את בעל הסמכות שלא לממש את כוונת הפיטורים.

...

ביום 6.6.19 קיבל התובע מכתב סיום העסקה מפרופ' שלמה מור יוסף, בו נכתב כמצוטט: "... 1. ביום 3.6.2009 התחלת את עבודתך במינהל אכיפה וזרים ברשות האוכלוסין וההגירה... בתפקיד מפקח הגירה 2. ביום 7.2.17 זכית במכרז לתפקיד מרכז צוות (משמורת) במתקן גבעון. 3. בעקבות אי שביעת רצון הממונים עליך מתפקודך כמרכז צוות במהלך תקופת הניסיון, הוחלט להחזירך לתפקידך הקודם כפקח אכיפה החל מיום 27.5.18 וזאת בכפוף לשימוע וכינוס ועדת התאמה כפי שמחויב בהנחיית נציב 1.10 מיום 26.2.17... 4. בהמשך לאמור לעיל ובעקבות חוות דעת הממונים עלייך. הנהלת הרשות התבקשה לסיים העסקתך ברשות האוכלוסין וההגירה. להלן הטעמים לבקשה. 4.1. תפקוד מקצועי לקוי א. נטען כי הנך פועל באופן עצמאי ונמצא בנתק עם הממונה או עם שאר מרכזי הצוות במתקן ובכך פוגע באופן ישיר בעבודה השוטפת המושתת על שיתוף פעולה מלא ועל עבודת צוות. ב. ריבוי העדרויות ללא הודעה מראש לממונים עלייך... 4.2. אי קבלת מרות- מר איציק עמרני , מנהל זרוע ההרחקה, קרא לך מספר פעמים לשיחת בירור וסירבת להגיע. כמו כן, לא הגעת לשיחה שנקבעה במשרדו של מר עמרני ביום 21.1.19. ב. יציאה מהמתקן ללא אישור הממונים עליך, למשל ביום 5.11.18 יצאת מהמתקן משעה ..... וזאת למרות שמר אייל הראל, ממונה מתקני משמורת, לא אישר לך לצאת. מצ"ב דוא"ל בנושא... בנוסף ביום 20.3.19 יצאת מהמתקן בשעה 10.30 עד לשעה 12.06 ללא קבלת אישור הממונה לכך. ג. אינך נשמע להוראות הממונים עליך ומסרב לקבל את מרותם...6. בהתאם למתואר לעיל, ביום 15.5.19 שלחת את התייחסותך לטענות שהועלו כנגדך בשימוע. להלן עיקרי הדברים: א. טענת כי מיום זכייתך במכרז בדרגת מרכז, מר איציק עמרני ואייל הראל החלו להתנכל לך. ב. באשר לטענה כי הנך מתנהל באופן עצמאי ומסרב לשתף פעולה עם הממונים עליך... טענת כי הממונה הוא זה שיצר את הנתק בכך ששלח לך הנחיות באמצעות עובדים אחרים. בנוסף ציינת כי הנך מתנהל מול הגורמים הנ"ל במישור המקצועי בלבד וזאת לאור העובדה כי לא אישרו לך מתן דרגת מרכז. ג. טענת שמעולם לא נעדרת ממקום עבודתך ללא הודעה מראש על כך. ד. באשר לטענה אודות אי התייצבותך לפגישות עם מר עמרני, טענת כי בניגוד לנאמר ע"י מר עמרני, התייצבת לאחת הפגישות שנקבעו לטענתך פגישות אלא נקבעות כדי להשפיל אותך ולאיים עליך.... 7. עיקרי הטענות שהעלית בהתייחסותך לשימוע נגעו בטענה להתנכלות ולא במענה לגופן של הטענות. חשוב לציין כי ביום 20.4.18 שלחה לך רו"ח נירית גור- אלקלעי, מנהלת אגף בכירה ביקורת פנים ותלונות ציבור את ממצאי בדיקתה בדבר טענתך להתנכלות מצד הממונים עליך ולא מצאה שיש ממש בטענתך זו וקבעה כי לא נפל פגם בהחלטתם להחזירך לתפקיד הקודם... 8. לאחר בחינה מעמיקה של טענותיך, תוך שקילת כלל השיקולים בכובד ראש, בלב פתוח ובנפש חפצה. הנהלת הרשות סבורה כי לא הצגת הסברים מניחים את הדעת אודות הטענות שהועלו בפניך במכתב השימוע לכן החלטתי היא לסיים את העסקתך ברשות, כך שזו תבוא לסיומה ביום 6.7.19.... ". (ר' נספח ד' לכתב התביעה).

בע"ע (ארצי) 627/06 אורלי מורי – מ.ד. פילו בע"מ (16.3.08) קבעה כב' השופטת (כתוארה אז) וירט ליבנה: "מנוסח הסעיף עולה כי נקודת המוצא היא שנטל ההוכחה מוטל על המעביד, אולם, בכל הקשור בפיטורים מעבודה, על העובד להוכיח בשלב הראשון כי לא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו. המחוקק נתן דעתו לקושי בהוכחת טענת ההפליה, ולכן אין הוא מטיל על העובד להוכיח פוזיטיבית את טענת ההפליה, אלא נקבע כי על העובד להוכיח כי לא היתה קיימת עילה ברורה לפיטוריו על פי התנהגותו או מעשיו, ולאחר מכן עובר הנטל על כתפי המעביד. בשלב הראשוני, על העובד להביא ראשית ראיה בלבד (ראו פסק דין פלוטקין, בעמ' 495). רק לאחר שעמד העובד בנטל זה והציג ראשית ראיה לקיומה של עילה לכאורה לפיטורים מחמת הפליה אסורה, עובר הנטל על כתפי המעביד לסתור את טענות העובד ולהוכיח כי לא פעל מתוך הפליה אסורה על פי עילות ההפליה המנויות בסעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות." מן הכלל אל הפרט האם התובע הוכיח כי לא היתה בהתנהגותו ובמעשיו סיבה לפיטוריו? לאחר שמיעת העדויות ושקילת מלוא הראיות, שוכנענו כי התובע במקרה שלפנינו עמד בנטל הראשוני המוטל עליו לצורך העברת נטל ההוכחה לכתפי הנתבעת לענין הוכחת הפלית התובע והפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

מנגד לקחנו בחשבון כי אכן התובע לא פעל בהתאם להנחיית הנתבעת בכל הנוגע לשינוי מקום ישיבתו, עם זאת, שוכנענו כי דרישה זו לא היתה עניינית והיתה חלק מהפגמים בהליך סיום העסקתו.

נוכח פסיקת בית הדין הארצי בנדון ולאחר ששקלנו את הפגמים שפורטו, שוכנענו כי מדובר בפגמים משמעותיים הן בפן הפרוצדורלי והן בעילת הפיטורים ומשכך שוכנענו כי על הנתבעת לפצות את התובע בסך 30,000 ₪ כפיצוי שאינו ממוני בגין פיטורים שלא כדין.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה (12.2.20) ועד ליום התשלום בפועל: פיצוי שאינו ממוני בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך 50,000 ₪; פיצוי שאינו ממוני בגין פיטורים שלא כדין בסך 30,000 ₪.

רביעית, ובכל הנוגע לתלונות התובעת, הנתבעת טענה כי התובעת נזכרה להציף תלונותיה רק לאחר שיחותיה עם מר סגלוביץ והבהרותיו כי ייתכן והנתבעת תיאלץ לשקול את סיום העסקתה, כשלגישת הנתבעת קיים הבדל משמעותי בין עמידה אותנטית על זכות בזמן אמת, לבין "העלאת טענות כלליות באויר במטרה 'לבנות תיק' עם סיום העבודה.". א.3.

מר שמעוני הצהיר כי המצלמות היו גלויות לכל עין, הנתבעת עידכנה את כלל העובדים, והציבה שלוט כאמור, תוך שקבע כי אין עובד אחד שלא היה מודע לכך, קביעה שהיה שותף לה גם מר ברודבקה בתצהירו (סעיף 7 לתצהירם).

בפתח הישיבה היתייחס מר סגלוביץ לעילת זימון התובעת לשימוע וכך ציין: "... כפי שדיברנו בשיחה מקדימה אנו שוקלים צימצום כח אדם בעקבות המצב בו המדינה נמצא והוא הקורונה, לאחר ירידה במכירות החברה ואי הגדלת עקפי מכירה אנו נמצאים במצב בו אנו בודקים אירגון מחדש". על-פי הפרוטוקול, לאחר מכן ניתנה לתובעת הרשות להעלות את טענותיה, והיא העלתה טענות דומות לאלו שהעלתה בהליך דנא.

...

מכאן, ממילא נשמט הבסיס תחת טענת קיזוז זו – אשר נדחית בזאת.

דיון והכרעה – מאחר שהטענה כי אישורי המחלה הוצאו שלא כדין נדחתה לעיל, הרי שיש לדחות אף את טענת הקיזוז דנא, וכך אנו מורים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, כך שאנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי לא ממוני בסך של 35,000 ₪, אשר ישולם תוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

] מכאן שלא שוכנענו כי נימסרה לתובעת מבעוד מועד הזמנה לשיחת שימוע, והגם שאין חולק כי בשיחה שהתקיימה ביום 19.7.20 הנתבעת 1 הודיעה לתובעת על כוונתה לסגור את המשרד והלכה למעשה על סיום העסקתה[footnoteRef:9], לא היתקיימה ישיבת שימוע כדרישת הדין.

[14: שם.] עיניננו הרואות כי מטרתו העיקרית של הליך השימוע היא לאפשר לעובד להזים את הטענות כלפיו, להביא תימוכין לגירסתו, ולנסות לשכנע את העומד להכריע בגורלו שלטענות אין בסיס, או לפחות אינן 'כצעקתה'[footnoteRef:15].

] [18: סע"ש 13953-11-14 שגב דאדו - מוקד המודעות הארצי בע"מ (02.07.17).

טענותיה של התובעת כנגד הנתבעות 1 אינן אלא "הסבר" להאשמות כנגדה, הן נועדו להבהיר כי דרישת הנתבעות לנכוי בדיעבד של ימי חופשה הנו תולדה של שינוי בדיעבד של הרישום ביומן העבודה, הן לא נועדו להשפיל אותה או לבזותה, ולפיכך דבריה של התובעת לא מהוים "לשון הרע". מעבר לצורך יוטעם כי, בשים לב למעורבותם של רו"ח של הנתבעות ואמה של הנתבעת 1 בתנאי עבודתה של התובעת ובעבודתן של הנתבעות, כפי שעולה מהראיות שהונחו לפנינו, לא מצאנו פגם בכך כי הודעת הדוא"ל נשלחה גם אליהם.

...

סוף דבר בנסיבות אלה, הנתבעות, ביחד ולחוד[footnoteRef:54], ישלמו לתובעת, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיהן, סך של 19,096 ₪ (קרן), לפי הפירוט שלהלן: [54: הנתבעות לא התנגדו לכריכתן יחדיו במסגרת התביעה ולפיכך לא מצא בית הדין להפריד בין החבויות ביניהן.

] 5,516 ₪ בגין החזר ניכויים מהשכר; 7,396 ₪ בגין הימי מחלה; 6,184 ₪ גמול בגין עבודה בשעות נוספות; בשים לב כי בין הצדדים הייתה מחלוקת כנה בקשר לזכאותה של התובעת לרכיבי התביעה, מצאנו להפחית את פיצויי ההלנה עד לגובה הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

במסגרת פסיקת ההוצאות לקחנו בחשבון מחד גיסא את הפער בין הסכומים שנתבעו לסכום שנפסק בסופו של דבר ומאידך גיסא את העובדה כי התביעה שכנגד נדחתה.