כניסת מנויים
מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עובד פלסטיני ללא היתר עבודה: זכויות וחובות

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לטענתו הוא ביקש את ההיתר עבור התובע, על מנת לסייע לו, כאשר בפועל התובע עבד אצל חברות שונות שהעסיקו אף אותו עצמו.
ככלל, יש לראות בדווח למדור התשלומים על העסקתו של עובד, תושב הרשות הפלסטינית בישראל, כמשקף את מציאות העסקתו של העובד, זאת בשים לב למרכזיות הדיווח במערך הזכויות של הצדדים ליחסי העבודה, בינם לבין עצמם ובינם לצדדים שלישיים.
יצוין שלדיווח זה ישנן השלכות רוחב אף מעבר לזו הישירה על הצדדים ליחסי העבודה, כך לדוגמא לדווח זה יש משמעות לעניין מערך הזכויות והחובות של התובע וגם של הנתבע גם כלפי הרשויות השונות (כגון ביטוח לאומי, רשויות המס וכדומה).
...
נוכח האמור, התביעה להחזר הוצאות נסיעה – נדחית.
סוף דבר הנתבע ישלם לתובע תוך 30 יום מיום שיומצא לו פסק הדין את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.9.2016 ועד לתשלום בפועל: הפרש פיצויי פיטורים בסך 7,465 ₪.
בנוסף, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2018 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

בעקבות הבקורת נמצא בבית הקפה פועל, שנשלח לעבודה על ידי התובעת, תושב הרשות הפלסטינאית, אשר לא היו לו אישורים מתאימים לעבודה בישראל.
עובדה זו נלמדת מתצהיר מנהל התובעת, מר כבהא, אשר אמנם טוען כי לא ידע באותה עת שלעובד עאטף לא היו אישורים (לטענתו, היה זה עובד ותיק, אשר בעבר עבד עם היתר, יצא לחופשת מחלה וחזר בסמוך לפני הארוע כעובד של קבלן משנה), אך למעשה מאשר כי הוא "נתפס בלי אישורים" (סעיף 12 לתצהיר מר כבהא) וכי היה עובד של התובעת, באמצעות קבלן משנה.
לטענתה, היא זכאית לקזז כנגד החשבונית הנ"ל את הנזק שניגרם לה כתוצאה מכך שהתובעת היא ששלחה לעבודה אצלה שוהה בלתי חוקי, ונזק זה מתבטא הן בשכ"ט עו"ד ששילמה לצורך לווי בהליכי החקירה וייצוג בשימוע (40,000 ₪), הן בהפסדי הכנסה במהלך חודש פברואר 2016, וזאת בהשוואה להכנסות של חודש פברואר 2015 (הפסד בסך 66,725 ₪), והן בפגיעה קשה במוניטין של הנתבעת כתוצאה מעצם חקירתה בפלילים (סך 50,000 ₪).
גם בהפעלת זכות הקזוז על פי הוראת הסעיף נידרש קיומו של חוב שיחוב הקבלן (התובעת) למזמין (הנתבעת), אולם עצם קיומו של החוב, מקורו, סכומו – אינם נתונים לשיקול דעתה הבלעדי של הנתבעת.
...
סבורני כי אין צורך להכביר מילים מדוע אין במסמכים אלו משום הוכחה כל שהיא לטענה בדבר ירידה בהכנסות.
סוף דבר הוכח, כי התובעת שלחה שוהה בלתי חוקי לעבודה אצל הנתבעת.
המסקנה היא, כי יש לקבל את התביעה בחלקה, ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום הנקוב בחשבונית 287.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך סכסוך עבודה (ס"ע) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה באר שבע נפסק כדקלמן:

בתביעתו ביקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו סכום כולל בסך של 172,448 ₪ הנתבע בעילות התביעה השונות – גמול בגין העסקה בשעות נוספות; זכויות נילוות – דמי פדיון חופשה, דמי הבראה, תשלום עבור ימי חג, החזר הוצאות נסיעה ואש"ל; ופצוי בגין אי מתן הודעה לעובד מכוח חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) תשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד").
[22: כמפורט בנספח ד' לתצהירו של מר אברהמי, מכתבו של מר אבנר פרס, סגן מנהל אגף בכיר באגף שירות למעסיקים ולעובדים זרים, ולפיו: "נכון להיום יומן העבודה לדווח שכרם של העובדים הפלסטינים אינו כולל עמודה נפרדת לתשלום בגין דמי חגים".] כך עולה כי התובע קיבל תשלום עבור אותם ימי חג באופן זה שילמה הנתבעת לתובע דמי חגים ביחס ל 8 ימי חג[footnoteRef:23].
אין מחלוקת על העובדה לפיה דאגה הנתבעת לתובע לאישור עבודה המאפשר את לינתו בישראל במהלך ימי השבוע.
טענת הקזוז: בכתב ההגנה ושוב בסיכומיה, טענה הנתבעת כי מכל סכום שייפסק לזכות התובע יש לנכות דמי הודעה מוקדמת שחב התובע לנתבעת בעקבות סיום הקשר שבין הצדדים שהסתיים בנטישתו את מקום העבודה בלא מתן הודעה מוקדמת.
...
] "לאחר שבחנו את טענות הצדדים ובהתאם לסעיף 22 לתצהירו של מר אברהמי, שלא נסתר, בו הצהיר שניתנו לעובדים שתי האפשרויות לחזור מדי יום לביתם ולהגיע בבוקר אל האתר או ללון במגורים להם דאגה החברה, ומאחר שהתובע לא שכנע אותנו כי נדרש ללון מחוץ לביתו על פי דרישת המעסיק כפי שנקבע בסעיף 47 לצו ההרחבה, אנו קובעים שהתובע אינו זכאי לתוספת אש"ל ולכן אנו דוחים את תביעת התובע ברכיב זה"[footnoteRef:28].
לטעמנו הוכח כי יחסי עובד מעסיק בין הצדדים הסתיימו בהתפטרות התובע אשר נטש את מקום העבודה באמצע פברואר 2016, מבלי לתת הודעה מוקדמת למעסיקתו וזאת על רקע העובדות הבאות: בכתב התביעה תחת הכותרת "תקופת העסקתו של התובע ונסיבות פיטוריו" סעיפים 10-13 לכתב התביעה, אין כל פירוט לטענת הפיטורים.
סוף דבר: לאור המקובץ, על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. גמול בגין העסקה בשעות נוספות בסך של 10,081 ₪; ב. דמי פדיון חופשה בסך של 6,482 ₪; ג. דמי הבראה בסך של 2,372 ₪; ד. תשלום עבור ימי חג בסך של 3,036 ₪.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום הרצליה נפסק כדקלמן:

לענין הטענה כי לא צויין בכתב התביעה מענו של התובע טוען התובע, כי הוא מתגורר בשכם אולם "העיר שכם אינה מוסדרת מבחינת רחובות וכד', למעט הרחוב הראשי הנושא שם". התובע טוען כי מרכז עבודתו ופועלו בארץ וכי יש לו אישור עבודה ושהות בישראל.
עוד טוען התובע, כי הבקשה הוגשה בשיהוי, רק לאחר הגשת ראיות הצדדים, כי הנתבע מנסה להבריח נכסים בנגוד לצוו העיקול שניתן במסגרת ההליך וכי יש לו חובות רבים.
התובע טוען, כי חיובו בהפקדת ערובה "יגרום לכך כי זכות הגישה שלו לביהמ"ש והמשך ניהול התובענה יסוכל; שכן אין בידיו כספים רבים כ"כ". עוד טוען התובע כי יש להסתפק בערבות בסך 30,000 ₪ שהופקדה על ידו במסגרת בקשתו לעיקולים, שהנם לטענתו "ריקים מתוכן". לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובת התובע ובתגובת הנתבע, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להיתקבל.
בכתב התביעה נכתב (סעיף 1): "התובע הנו תושב שכם, נושא תעודת זהות של הרשות הפלסטינאית". עיון בכותרת לכתב התביעה מעלה, כי התובע לא מסר את פרטי המען שלו, אלא הסתפק בציון: "אחמד סאלם ת.ז (פלסטינאית) 935739060 משכם". התובע, בהיותו תושב האיזור, נחשב תושב חוץ לצורך תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל איבראהים, פ"ד נח (5) 865,869, וכן רע"א 6590/10 שאוזכר לעיל).
...
בהינתן כל אלה - היות התובע פלסטיני משכם ללא נכסים בישראל, העובדה שלא צויינה כתובת בכתב התביעה, והעובדה כי התובע מחוסר אמצעים כלכליים - אני סבורה, כי יש מקום לחייבו בהפקדת ערובה.
אינני מקבלת את טענת התובע, כי ניתן להסתפק בערובה שהוא הפקיד במסגרת הבקשה לעיקולים.
על יסוד האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי יש מקום לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, ככל שיפסקו בתום ההליך.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2023 בעליון נפסק כדקלמן:

זאת, משום שקופת הפרוק ריקה והוראות חוק הביטוח הלאומי מקנות לעובד, בכפוף למיגבלות מוגדרות, זכות לקבלת גמלה בגובה חוב שכר העבודה ופיצויי הפיטורים מהמוסד לביטוח לאומי במקרים שבהם ניתן צו פירוק נגד המעביד.
נוסף על כך, המפרקים התייחסו בהחלטה הכללית לכך שחלק ניכר מתובעי החוב כלל לא הועסקו כמורים באופן רישמי על ידי החל"צ, אלא הועסקו דרך חברת שירותי כוח אדם פלסטינאית (להלן: חברת השירותים) או שלא היו רשומים כמועסקים כלל.
המפרקים קבעו כי בהעדר אישור העסקה רישמי כמורה ממשרד החינוך, אין להכיר בתובעי חוב אלה כזכאים למעמד של עובדי החל"צ במסגרת הליכי הפרוק וחדלות הפרעון.
לכך יש להוסיף כי עובדי חברת השירותים הפלסטינאית אינם מבוטחים על ידי המוסד לביטוח הלאומי, ומשכך לא ברור מי יישא בנטל התשלומים הנידרש.
...
סוף דבר סיכומו של דבר, מן הטעמים המפורטים לעיל אציע לחברותיי לדחות את הערעור.
זאת משום שמנגנון זה לא נועד כדי להועיל לעובדים (שכן כספי ה"רמייה" הועברו – כך היו המפרקים סבורים – לכיסם הפרטי של בעלי השליטה); והוא אף גרם להם נזק – שכן בסופו של דבר קיבלו העובדים סכומי שכר נמוכים מהשכר הפורמלי.
בקביעה זו של המפרקים אינני סבורה כי יש להתערב, ולכן כאמור המסקנה לפיה דין הערעור להידחות, מקובלת גם עלי.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו