עובד נעדר עקב הריון ולידת בת זוגו

נפנה איפוא לבחון את לשון החוק: 9(ה)(1) לא יפטר מעסיק עובדת העוברת טפולי הפריה חוץ גופית או עובד או עובדת העוברים טפולי פוריות בימי היעדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(4) או (ג1), לפי הענין, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ימי ההעדרות כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשייה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר עם העדרות כאמור או עם טיפולים כאמור; הוראת סעיף קטן זה תחול לגבי עובד או עובדת העוברים טיפולים כאמור בפיסקה זו לקראת שתי לידות לכל היותר, בתקופת העסקתם אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה, ואם עברו טיפולים כאמור לקראת הולדת ילדים מבני זוג קודמים – גם לקראת שתי לידות עם בן הזוג הנוכחי; 9(ה)(3) הוראות פסקה (1) יחולו גם על עובדת או עובד שלא נעדרו מעבודה, בתקופת הטיפולים כאמור באותה פסקה, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר מועד תחילת טפולי הפוריות או טפולי ההפריה החוץ-גופית, לפי המאוחר, כפי שאישר הרופא המטפל בכתב, ובילבד שהעובדת או העובד, לפי העניין, הודיעו למעסיק על הטיפולים לא יאוחר משלושה ימי עבודה ממועד מתן ההודעה המוקדמת לפיטורים, ואם לא ניתנה הודעה מוקדמת לפיטורים – ממועד הפיטורים, ומסרו למעסיק אישור רופא כאמור בתוך 14 ימים מאותו מועד, לפי העניין; הוראות פסקה זו יחולו הן על עובדת או עובד קבועים והן על עובדת או עובד אירעיים או זמניים, ובילבד שיעבדו אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה שישה חודשים לפחות; שר התעשייה המסחר והתעסוקה רשאי, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאשור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, לקבוע סוגים של טפולי פוריות שהוראות פסקה זו לא יחולו עליהם.

נוכח העובדה כי התובעת נקלטה להריון במהלך התקופה המוגנת (בת 150 יום), יוצא כי על הנתבעים לשאת בתשלום ניכר ביותר לתובעת, כאשר פיטורי התובעת בתקופת המוגנת בעיניין טפולי פוריות משורשר (שלא בכוונת מכוון מצידם) לתקופה המוגנת של ההיריון, חופשת הלידה וב- 60 יום שלאחריה.

בפסק הדין עע(ארצי) 4333-11-19 מדינת ישראל – נטלי גוטמן (מיום 29.3.2020) נקבע כי "...גם עובדים שאינם נעדרים עוברים תהליך מורכב ביותר שנדרשים בו כוחות גוף ונפש אדירים וברי כי הדבר עשוי להשפיע על עבודתם, אף אם הם לא נעדרים ממנה. למעשה, במקרה של עובדת המצויה בהליך טפולי, החשש הוא מפני פיטוריה לא רק בשל העדרות ולא רק בשל ירידה בתיפקוד כתוצאה מהטיפולים אלא גם בשל כך שהמעסיק "מבין" שאם ההליך הטיפולי יעלה יפה, הוא לא יוכל לפטר אותה במשך תקופה ארוכה למדי, בשל ההגנה הנתונה לה בתקופת ההיריון ובתקופה המוגנת שלאחר מכן (תקופת הלידה וההורות ו- 60 הימים שלאחר תום תקופת הלידה וההורות).

...

בשים לב לאמור בפרק ט' לכתב התביעה (סע' 54-56), וכן טענות התובעת בסיכומיה (ע' 19 ש' 1-2), מצאנו לפסוק לתובעת פיצויים בעד נזק לא ממוני לפי סעיף 13א(1)(1) לחוק ובעד הליך פיטורים שלא כדין ובניגוד לחוק, ברף הנמוך, בסך 5,000 ₪.

בנסיבות העניין מצאנו לפסוק לטובתה סך של 2,500 ₪ בלבד.

סוף דבר על הנתבעים לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים: פיצוי בעד אבדן השתכרות במהלך התקופה המוגנת לפי סעיף 13א(ב)(1) לחוק, תוך קיזוז הסכום הנזכר בסעיף 58 לעיל, סך כולל של 78,783 ₪.

ב"כ הנאשם הפנה לגילו של הנאשם, בן 57, נעדר עבר פלילי, אשר שירת בצה"ל, במילואים וקבע כלוחם ומפקד בסיירת שלד"ג. כן ציין את מידותיו הטובות של הנאשם ותרומתו לחברה, בתרומה כספית דרך הנאשמת ובעצמו, ובתרומת זמנו ומרצו לחברת עזרה ובצרון, עמותת בוגרי שלד"ג ולמען שיויון הזדמנויות לכלל המגזרים.

ב"כ הנאשם ציין כי הנאשם התקשה למצוא עבודה, כיום עובד בחברת שורש ועבודתו מחייבת אותו בלוח זמנים גמיש הכולל נסיעות לחו"ל, בהיותו האחראי מטעם חברת שורש, המוכרת ציוד צבאי, על המכירות בארץ ובחו"ל. בהקשר זה ציין כי סך 20,000 ₪ מתוך הסכום ששילם להסרת המחדל קיבל כהלוואה מחברת שורש.

בת זוגו הנוכחית של הנאשם בהריון ועתידה ללדת בחודש ספטמבר 2019.

...

בערעור, לאחר שהסירו הנאשמים את מלוא מחדל הניכויים והגישו דוחות לא מבוקרים על שם החברות הנאשמות (אחד מהם נקלט וסכומו 0), מצא בית המשפט המחוזי להקל בעונש הנאשמים והעמידו על 3 חודשי מאסר בעבודות שירות.

תמצית תסקירי המבחן הנאשם 1 – בן כ-31, רווק, נעדר הרשעות קודמות, מתגורר עם בת זוג, עובד מזה כחצי שנה כאיש מכירות בחנות לציוד ספורט.

גזירת עונש מאסר, ולו בעבודות שירות, יותיר את ילדיו הפעוטים ורעייתו ההרה ללדת ללא פרנסה וקורת גג. מכאן, ביקשה לגזור את העונש בדומה לעתירתה של חברתה.

...

אמנם, הנאשם 2 הורשע בעבירות איומים והפרעה לשוטר אשר לא יוחסו לנאשם 1, אך סבורני כי בשיקלול חלקו של כל אחד מהנאשמים באירוע בכללותו, אין מקום לאבחן ביניהם בקביעת מתחם העונש.

התוצאה היא שהנאשמים נותנים עתה את הדין בגין עבירות שביצעו לפני כחמש שנים; (-) הנאשמים בני 31 ו-30 בהתאמה, נעדרי הרשעות קודמות כלשהן.

אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשם 1 3 חודשי מאסר בפועל.

יש לזכור כי בתוך תקופת נישואיהם הקצרה של הצדדים אשר נמשכה כשלוש שנים בלבד, היתה התובעת בהריון וילדה את בנותיהם התאומות של הצדדים.

גם אם התובעת נעדרה מספר ימים מהבית על מנת לנסוע ל--- ובזמנים אלה טיפל הנתבע בילדות המשותפות, לא מדובר בתרומה כה נכבדה לכושר ההישתכרות של התובעת וביצירת פער משמעותי בין הצדדים אשר יש בהם כדי להצדיק סטייה מכללי האיזון הקבועים בסעיף 5 לחוק יחסי ממון.

לא זו אף זו, עד לסיום ההליך נותרה גרסת התובעת דלה וחסרה, וכך לדבריה בסיכומים: "מדובר בכספי ירושה/מתנה שאינם מתאזנים כפי חוק יחסי ממון בין בני זוג ואשר הועברו, ורק משום שלתובעת לא היה ח-ן בנק אחר בתקופת נשואי הצדדים, אל הח-ן המשותף" (סעיף 31), הא ותו לא. התובעת לא פרטה למשל מתי לטענתה קיבלה את הכספים; מתי נפדו כספים מחשבון ההשקעות לחשבון המשותף של הצדדים; מהו בדיוק הסכום שהועבר; מדוע נפדו כספים מחשבון ההשקעות ולשם מה נועדו אותם כספים.

לא זו אף זו, בכתב התביעה בתיק המזונות טענה התובעת, כי עם לידת הקטינות הנתבע "סחט את הוריה החולניים והמבוגרים (בני 70-72) של התובעת ואמר להם שמכיוון שרק הוא עובד הרי שעליהם לפטור את השניים מתשלום שכ"ד" (סעיף 6).

...

לסיכום: הנתבע ישלם לידי התובעת למזונות הקטינות וחלקן בהוצאות החזקת המדור סך של 1,800 ₪ לחודש עד הגיען לגיל שש שנים.

התביעה למזונות אישה – נדחית.

בשים לב למהות ההליכים, וכן הואיל וראוי להימנע מפסיקת הוצאות בסכומים נכבדים על מנת שלא להעצים את גובה הלהבות ולאפשר לצדדים לכונן יחסים טובים עם סיום ההליכים המשפטיים אשר ישרתו את הקטינות; ומנגד, בשים לב לתוצא בשני ההליכים שנדונו בפסק דין זה וכן להתנהלות התובעת בין היתר כמפורט בסעיפים 17 (פסקה ראשונה), 25, 26, 33, 34 ו- 35, אני מורה כי התובעת תשלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪.

...