עובד מקים עסק מתחרה בשעות העבודה של המעסיק

בהתייחס לע"ע (ארצי) 35403-12-11 קנטרי פלורס בע"מ – חוה נחמני (29.11.16) אליו הפניתה התובעת (שעניינו עובדת שפעלה להקמת עסק מתחרה בזמן שיעבדה אצל מעסיק אחר) וששם נפסקו פיצויים לחברה -קבע ביה"ד שהוכח שהעובדת פעלה בחוסר תום לב ובנגוד לחובת אמון, מה שאין כן בעניננו.

בהילכת ריעני דלעיל אמר בית הדין הארצי כי: "אכן, הפסיקה עוד טרם תיקון 24 הגמישה את נטל הראיה המוטל על עובד באותם מקרים בהם הפר המעסיק את חובותיו הרישומיות על פי חוק הגנת השכר וחוק שעות עבודה ומנוחה (ראו: ע"ע (ארצי) 10219-12-12 אלעד אטיאס נ' מ.י.ר שירותי מזון בעמ' ואח' [פורסם בנבו] (2.3.16), וההפניות שם בפסקה 27). תיקון 24 – שניכנס לתוקפו ביום 1.2.09 - נועד להעמיד כלים משפטיים להתמודדות עם התופעה, בה מעסיקים אינם עורכים רישום כנדרש של הקף שעות העבודה של עובדיהם ובכך מסבים לאחרונים נזק ראייתי, אשר ממנו המעסיקים עצמם יוצאים נשכרים עקב דחיית התובענה לגמול שעות נוספות. הדעת אינה נותנת כי החוטא (באי עריכת רשום כנדרש) יצא נשכר (עקב דחיית התובענה נגדו ברכיב זה מפאת אי הרמת נטל ההוכחה). תחושת ההגינות והצדק מחייבים כי מי שתרם להתהוותו של נזק ראייתי לזולתו יישא בתוצאות אי הוודאות שגרם ניזקו. אמנם הגמשת נטלי ההוכחה בהתאם להלכה הפסוקה טרם תיקון 24 צימצמה את הנאת המעסיק מנזק ראייתי זה, שכן הפחתת נטלי ההוכחה על העובד בה במידה הגדילה את אחריות המעסיק. ואולם, גם פועלה של הגמשה זו היה מוגבל, שכן זו הותנתה בכך שהעובד יוכיח, לכל הפחות, מתכונת עבודה הכוללת עבודה בשעות נוספות  על רקע זה חוקק תיקון 24 אשר הוסיף כלים מענפי משפט שונים להתמודדות עם התופעות של העידר עריכת רשום שעות כנדרש. סעיף 26ב, שכותרת השוליים שלו "נטל הוכחה", שינה את חלוקת הנטלים בתובענה האזרחית, כך שאם המעסיק לא הציג רשומי נוכחות מתוך פנקס שעות העבודה אזי מוטלת עליו חובת ההוכחה.

...

לאור האמור, דין התביעה ברכיב זה להידחות.

פיצוי ללא הוכחת נזק : גם בעניין זה לא מצאנו ממש בטענות מר פארס שיש לפצותו בשל העובדה שפוטר טרם סיום חקירת המשטרה, לנוכח כך שנאלץ לעבור בדיקת פוליגרף ולנוכח נסיבות פיטוריו.

סוף דבר: התביעה והתביעה שכנגד מתקבלות באופן חלקי כמפורט מטה: בתביעה העיקרית: על הנתבע, מר פארס, לשלם לתובעת סך 27,967 ₪ (נומינאלית).

כמו כן, הנתבעת טענה בסעיף 7 לכתב ההגנה, וכן בתצהיר מר אילוז, שמיד לאחר סיום עבודתו, התובע הקים עסק עצמאי מתחרה (סעיף 35 ונספחים 9 לתצהיר אילוז).

בהתאם לסעיף 26ב לחוק הגנת השכר, על מעסיק שאינו מציג רשומי נוכחות מתוך פנקס עבודה, מוטלת החובה להוכיח שהעובד לא עמד לרשות העבודה במשך השעות השנויות במחלוקת, וזאת עד להקף של 15 שעות נוספות שבועיות או 60 שעות נוספות חודשיות (עע 1160-05-11‏ כהן נ' יעקובוב (6.6.13); עע 15546-05-11 בוסקילה נ' נתיבי מעיין אביב (24.2.15)).

מה מספר השעות הנוספות לו זכאי אם כן התובע עבור תקופת העבודה השניה, בהיעדר רישום או הוכחה אחרת מצד הנתבעת בדבר מספר השעות הנוספות שבוצע בפועל? בעיניין ריעני עמד בית הדין בהרחבה על המצבים האפשריים בבחינת מידת הוודאות לעצם קיומה של עבודה בשעות נוספות, כמו גם, מידת הוודאות בהיקפה, בעת יישום סעיף 26 ב לחוק הנ"ל. בהתייחס לתקופה השנייה, התובע העיד במפורש שעבודתו חייבה ביצוע שעות נוספות.

...

כמו כן, לא מצאנו מקום להורות כבר בשלב זה על מחיקת טענות הנתבעת בדבר עסק התובע, שעה שטענה עקרונית בדבר הקמת עסק עצמאי על ידי התובע הועלתה כבר בסעיף 7 לכתב ההגנה ובסעיף 35 לתצהיר מר אילוז, ובחקירתו של האחרון אף נטען שהתובע עסק בכך משנת 2013 (ע' 28, ש' 26).

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את שני הסכומים הבאים: גמול שעות נוספות בסך 53,565 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.13 (כמחצית התקופה).

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

שנית, על פי התנאי השני והשלישי השלובים זה בזה, המעסיק נידרש לעקוב אחר הקף השעות הנוספות שעבד העובד בפועל, ולוודא שהגמול הממוצע המשולם ברכיב שעות נוספות גלובאליות, משקף תמורה השווה לכל הפחות לתמורה המחוייבת מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה.

התובעת טענה – כאמור – לזכאות לשלוש שעות נוספות מידי יום, כאשר הוכח שאין לטענה זו תימוכין בשעות העבודה של התובעת בפועל.

הפרת חובה לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת ולבצע חפיפה לטענת הנתבעת, בתקופת ההודעה המוקדמת התובעת לא השקיעה את זמנה ומירצה בחברה אלא בהקמת עסק מתחרה.

...

תביעת מנהל הנתבעת כנגד התובעת בתיק 36418-02-17 נדחית.

בסופו של דבר לאחר שניתנו מספר החלטות בעניין העדים, נשמעו בפנינו למעלה מעשרה עדים מטעם הנתבעת.

בשים לב לכל האמור, מצאנו לנכון לחייב את הנתבעת לשלם הוצאות שכ"ט באופן שיביע את מורת הרוח מהתנהלותה כמתואר לעיל.

שעות עבודה בפועל אינן סדירות, ואינן עולות בקנה אחד עם מצב העסק" לאחר שיחת השימוע (אשר הוקלטה ותמלולה הוגש כנספח ח' לכתב ההגנה), נימסרה לתובע, ביום 27.2.18, הודעה על סיום עבודתו בנתבעת.

העתק מדוחות שנתיים של הנתבע (מעסיקו של התובע החל משנת 2008) החל משנת 2008 ועד למועד הקמת הנתבעת.

הנתבעים היתנגדו לבקשה והטעימו כי המסמכים המבוקשים אינם בעלי זיקה אמיתית לתביעה והמניע לבקשת התובע הוא הקמת עסק המתחרה בנתבעת וניסיון לפגוע בעסקיה.

...

לפיכך, הבקשה לגילוי מידע זה – נדחית.

אינני מקבלת את טענת התובע בדבר היעדר סודיות הואיל והוא שימש כמנכ"ל הנתבעת שכן זכאותו לעיין במסמכים אלו מוגבלת לתקופת עבודתו בנתבעת ומכח תפקידו בה ואינה קיימת לעולמי עד, בהיעדר הצדקה שבדין לכך.

סוף דבר הנתבעים יעבירו לעיונו של התובע, בתוך 30 יום ממתן החלטה זו, את המסמכים אשר הוריתי על גילויים, כדלקמן: העתק דוחות מבוקרים של הנתבעת ודוחות רווח והפסד לשנים 2013-2017.

האם התובע זכאי למענק? לפני תחילת העסקתו של התובע, הוחתם התובע ע"י הנתבעת על הסכם עבודה: "במקרה ויחליט המעסיק על סיום עבודתו של העובד:

התביעה שכנגד לא הוכח ע"י התובעת שכנגד (בהמשך תמשיך ותיקרא "הנתבעת") שהנתבע שכנגד (בהמשך ימשיך ויקרא "התובע") הקים עסק מתחרה לנתבעת.

העד, מר חבוש: בתור מנהל, הוא צריך לבד להחליט שעות העבודה של העובדים וצריך להחליט איזה ימים באיזה שעות, שורה תחתונה עסק צריך להיות פתוח ומאויש משעה 09:00 בבוקר עד שעה 19:00 בערב, הוא לא יכול להשאיר את הסניף בלי עובדים.

...

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע סך של 30,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 1.12.18 ועד התשלום בפועל.

נוכח התנהלות הנתבעת כאמור בהחלטה מיום 20.12.21 וקבלת רוב התביעה, תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

התביעה שכנגד נדחית.