עובד ישראלי בחברה בחו"ל

תמצית טענות הצדדים: לטענת התובע, הוא שליח של חברה ישראלית בחו"ל ומבצע את תפקידו כיועץ בחברה לאורך כל זמן שהייתו בחו"ל. שהיית התובע בחו"ל היא בבחינת כלי בלבד לשם קידום פרויקטים ופטנטים אותם הוא מלווה כיועץ החברה.

...

לאחר שבחנו את טענות הצדדים ומכלול הראיות והעדויות שהוצגו לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי דין טענת ההתיישנות להידחות ונביא טעמינו להלן.

כאמור, תביעת התובע הוגשה לבית הדין ביום 29.6.16 כך, שטרם תמה תקופת ההתיישנות הקבועה ב תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל-1969 ודינה של טענה זו להידחות.

סיכומו של דבר: התביעה נדחית.

כך השיב: "כדי להגיע להסכמה ביננו כי אנחנו ביחד. הוא שותף של כל מה שקורה בחו"ל, וכל מה שקורה שם, זה עבורי. עבור חברת חפצים. לא יצא מאוזבקיסטן לישראל שום פרטי אלא רק לחברת חפצים..." וכן העיד: "הוא לא הורה לי כלום. זה היה בשיתוף. הוא ביקש ואנחנו הסכמנו והגענו להסכמות". מעדות מר חפץ עולה בבירור שהנתבעת 2 היתה מעסיקתה של התובעת, ביחד עם הנתבע, הן בכל הנוגע לעבודה בישראל והן בכל הנוגע לעבודה בחו"ל. השניים היו שותפים והעסיקו את התובעת ביחד, בהסכמה בינהם.

...

לאור האמור, אנו קובעים את מועד תחילת העבודה, ליום 1/11/15.

לנתבעים לא היתה כל הגנה מפני רכיב תביעה זה. הנתבעת 2 טענה אמנם כי אינה חייבת שכר עבור עבודה בחו"ל, אולם טענתה זו נדחית, כמובא לעיל.

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת.

אין מחלוקת כי בין הצדדים היה הסכם, לפיו התובע היה זכאי להשלמת זכויות סוציאליות רטרואקטיבית, על רקע יציאתו לעבוד בחו"ל, אולם, לגישת הנתבעת, זכאותו של התובע הייתה מותנית בשני תנאים: ראשית, ההיתחייבות עמדה בעינה למשך חמש שנים מיום יציאתו של התובע לחל"ת והתחלת עבודתו בחברה בחו"ל (בהיותו במעמד "Expatriate") ושנית, חזרה לעבודה בנתבעת, בישראל.

...

חרף האמור, אין אנו נדרשים להכריע בסוגיה שכן אף אילו זכאותו של התובע לא הוגבלה לחמש שנים, אין אנו סבורים שיש בכך בכדי לשנות מקביעתנו, שכן עת הגיש התובע את תביעתו, חלפו למעלה מעשור מהתכתבויות אלה, ובסך הכל למעלה מ- 20 שנים ממועד יציאתו של התובע לחל"ת, אשר, כפי שקבענו לעיל, אינו פרק זמן סביר, במסגרתו מוגשמת תכלית התחייבות למענק ההפקדות.

לפיכך, על יסוד הפסיקה שהובאה לעיל, הרי שפיצויי הפיטורים הצבורים בפוליסה באים "על חשבון" פיצויי הפיטורים ולא במקומם ודין טענותיו של התובע בעניין זה אפוא להידחות.

סוף דבר לאור כלל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 8,000 ₪.

החייב היה מכין בקשות לקבלת היתרים להעסקת עובדים זרים, מאתר את העובדים הזרים ומפנה את לקוחותיו לחברה שיבחו"ל המגייסת את העובדים הנחוצים לה לבתי עסק בארץ בהתאם לשירות שהם מספקים.

החייב מיפרט כי תפקידו אצל חברות מילר ואריאל הנו איתור לקוחות ועובדים פוטנציאלים וגיוסם לחברות המשיבות כאשר העסקת עובדים אלו שונה בתכלית מעבודתו הקודמת שכן במקרה זה עובדים ישראלים ופליטים שגויסו בארץ לעבודות ארוכות טווח ועובדים זרים מגיעים לתקופות קצרות בהתאם להיתר שנתקבל.

...

בסופו של דבר הוסכם על שיעור של 5.55% מהכנסות פעילותו העצמאית של החייב.

אני מחייב את המשיבים, ביחד ולחוד, לשלם לקופת הכינוס סך של 1,547,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.2019 ועד למועד העברת מלוא הכספים בפועל לקופת הכינוס.

כמו כן, המשיבים ישלמו למנהלים המיוחדים הוצאות משפט בהליך בסך של 100,000 ₪.

בהסכם הוגדרו השותפים הנוספים (מר מזרחי ומר ישראלי) כ"צד א'", והתובע והנתבע הוגדרו יחד כ"צד ב'". בפרק ה"הואיל" של ההסכם צוין כי "הצדדים מעוניינים להקים שותפות שעיקר עיסוקה הנו חברה העונה על צרכי כוח האדם של עסקים בחו"ל בתחום המכירות [...] החברה מאתרת ומגייסת כוח אדם ישראלי [...] הגיוס יתבצע על בסיס קריטריונים הנקבעים מראש על-ידי החברה אל מול הלקוח בחו"ל אשר מעוניין בעובדים [...] הואיל וברצון הצדדים לקבוע את התנאים וההוראות בנוגע לשיתוף הפעולה ביניהם בהפעלת השותפות, בנוגע להשקעותיהם בשותפות, בנוגע ליחסיהם ההדדיים בינם לבין עצמם ביחס לניהול השותפות ובנוגע לזכויותיהם ולחובותיהם לגביה [...]". עוד נקבע בסעיף א(1)(ג) להסכם, כי "כלל השותפות" תנוהל על ידי מר אב' פארג' – יועץ עסקי, וכי "לכל צד יהיה נציג לצורך פשטות ההתנהלות בין הצדדים, בכל צד, שני השותפים השייכים לאותו צד יהיו שותפים מלאים לחלוטין, הנציגות היא אך ורק לצורך פשטות העבודה ואין בה כדי לציין העדפה או הטבה על פני השותף בשני באותו צד". בסעיף ב(1) להסכם – שכותרתו "השקעות, הון השותפות וחלוקת הרווחים" נקבע עוד כדלקמן: "ב. השקעות, הון השותפות וחלוקת רווחים

...

לעניין זה ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי אין זה צודק להורות לנתבע להשיב את מלוא סכום ההשקעה, ויש להורות לו להשיב אך ורק את הסכום שהושקע על ידי התובע בד בבד עם כריתת ההסכם, אך לא את הסכומים שהועברו לנתבע לאחר מכן.

התביעה מתקבלת אפוא באורח חלקי.

נוסף על כך ישלם הנתבע לתובע, בתוך 30 ימים מהיום, שכר טרחת עורך-דין בסך של 30,000 ש"ח (כולל מע"מ) והוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח. איחור באילו מן התשלומים האמורים יוסיף לו הפרשי הצמדה וריבית, לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום החיוב האמור ועד למועד התשלום בפועל.