עובד הפועל להקמת עסק מתחרה במהלך עבודתו

פתיח ותשתית עובדתית התובעת – פזל שיבוץ עובדים רודי השקעות בע"מ (להלן – גם "פזל") – הגישה את התביעה שבפנינו כנגד גב' זיוה ארבלט (להלן - זיוה), עובדת לשעבר שלה, בטענה כי פעלה בנגוד להסכם העבודה ובנגוד לחובת תום הלב והאמון, ישבה במתקניה, תוך שהיא פועלת להקמת עסק מתחרה, דיווחה דיווחים שיקריים באשר לשעות עבודתה ובכך גזלה כספים מפזל שלא כדין, לקחה עובדים של פזל והשתמשה בהם יחד עם הנתבעת 2, על מנת לאייש עובדים להם נזקקה נתבעת 2 ואף נטלה לקוחות של פזל והעבירה אותם לנתבעת 2.

מכאן, ברי כי זיוה הקימה עסק מתחרה במהלך עבודתה בפזל, הקמת העסק נעשתה תוך כדי שזיוה יושבת במשרדיה ומשתמשת במשאביה של פזל ועת היא נוטלת לקוחות ועובדים השייכים לפזל והם מועברים לנתבעת 2 ובכללם בוריס, אשר על פי חומר הראיות קיבל ממנה גישה למחשבי פזל ולמאגרי המידע שלה, עת הוא עובד אצל הנתבעת 2 ועוסק בגיוס מלצרים עבורה.

...

התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי בלבד, באופן זה שעל פזל לשלם לזיוה סך של 1,690 ₪, בגין הפרשות לפנסיה ופיצויים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד ועד מועד התשלום בפועל.

יתר תביעותיה של זיוה נדחות.

בשים לב לתוצאה הסופית בתיק זה, החלטנו לחייב את זיוה לשלם לפזל, תוך 30 יום מקבלת פסק הדין, הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

סעיף 15.3 להסכם העבודה קובע: "המנהל מתחייב להפקיד הפקדה יתירה על שמירת שמה הטוב של המסעדה ובכלל זה מתחייב לשמור על סדרי העבודה, כפי שייקבעו מעת לעת, וכן לשמור על מתקניה וציודה של המסעדה. עוד מתחייב המנהל שלא להוציא משטח המסעדה כל ציוד או מזון". התובע לא עמד בהתחייבות זו. הקמת עסק מתחרה על ידי עובד בעודו מועסק במקום העבודה מהוה הפרה חמורה של חובת האמון כפי שפסק בית הדין הארצי בע"ע 62/08 לבל דוד נגד חברת הדקה ה-90 מיום 27.12.09 ואף ככל שמדובר בעובד בכיר יותר כך תחולנה עליו חובות מהימנות מוגברות, ראו למשל ע"ע 2912-11-10, מנחם מן נגד ספיר ספרינט מיום 14.11.11.

השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שניגרם למעביד או שעלול היה להגרם לו עקב כך, הקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת היתנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והקף ההרתעה בנסיבות המקרה; השיקולים לקולא – אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההישתכרות העתידית שלו; [וראו במסגרת השיקולים הללו גם ע"ע 3000/96 אבלין (מימון) אליה נ' קליין בן ציון, ניתן ביום 2.7.01]".

אנו מקבלים את הטענה שנוכח מעמדו הבכיר יש להרתיע מהיתנהגות זו. אמנם התובע טען שבמהלך עבודתו גרם לעליה בריווחי המסעדה אולם כאמור פעל בזמן עבודתו להקים מסעדה מתחרה.

...

על כן, תביעת הנתבעת לגזל סודות מסחריים נדחית מאחר שלא הוכחו סודות מסחריים.

התובע בחר להעיד עדים מטעמו אולם לא מצאנו שיש בעדויות אלו כדי להשפיע על השאלות העובדתיות ולכן לא התעכבנו על ניתוח העדויות ולא מצאנו שיש צורך להתייחס לטענת הנתבעת שאותם עדים הם חברים אישיים של התובע.

סופו של דבר, הנתבעת תשלם לתובע: פדיון חופשה בסך של 19,000 ₪.

כפי שיפורט להלן, נחתמו מספר הסכמים עם אזולאי אשר התייחסו בין היתר לזכאותו לפצויי פיטורים בסיום עבודתו וכן לעניין סודיות ואי תחרות.

אזולאי הפר באופן בוטה את חובת תום הלב, חובת ההגינות וחובת האמונים לחברות בנגוד לחובתו כעובד, כאשר החברות מפנות לפסיקה המתייחסת להפרת חובת נאמנות, כאשר עובד בכיר פועל להקמת עסק המתחרה במעסיקתו בתקופת ההודעה המוקדמת.

באותו ענין קבע בית הדין הארצי כי העובדת הפרה את חובת האמון ותום הלב המוטלת עליה כלפי מעסיקתה, שכן בעת שהודיעה שבכוונתה לפרוש לגימלאות היא פעלה להקמת עסק עצמאי בתחום עיסוקה של החברה בה עבדה ואף השתמשה במידע עסקי שנגע לעיסקאות שבהן טיפלה או עסקה במהלך עבודתה אצל המעסיקה לצורך קידום עסקה העצמאי "תוך גזלה של ממש". באותו ענין פסק בית הדין הארצי 100,000 ₪ כפצוי בגין חוסר תום לב ותוך הפרת חובת האמון והנאמנות.

...

הצדדים הגישו בקשה בהסכמה לאחד את הדיון בשני התיקים הללו וביום 21.6.2015 נעתר בית הדין (כב' סגנית הנשיא איטה קציר) לבקשתם.

[14: ע"ע 30448-10-18 מכנו דין בע"מ – עופר יעקבי, פס"ד מיום 14.7.2019] בנסיבות המקרה כפי שהובררו, הגענו למסקנה לפיה יש לקבל את ערעורה של החברה ולהורות על ביטול החיוב שהושת עליה לשלם ליעקובי פיצויי פיטורים.

תביעות אזולאי נדחות ברכיבים הבאים: שכר חודש פברואר 2014 ובונוס; פגיעה בשם הטוב.

נציין, כי אנו סבורים שכמות העדים שהחברות הביאו היתה מוגזמת, הן לנוכח התוצאה הסופית והן לאור העובדה, כי מספר רב של עדים אלו היו קשור לטענה בהתייחס לגניבת הביג באגים – כאשר טענות החברות בענין זה כבר הוכחו למעשה בחקירתו הנגדית של אזולאי ולא היה צורך להעיד את כל העדים.

מכל המפורט לעיל – אנו קובעים כי אזולאי ישא בהוצאות החברות בסך 5,000 ₪.

נדון כעת בכל אחד מן האירועים: הפניה לרופאת המשפחה על רקע חשדה של הנתבעת, לפיו התובע פועל להקמת עסק מתחרה, ועל רקע איתורו של התובע בעפולה, לשם נסע לעשות סידורים, במהלך תקופת מחלתו, ביום 9.11.2017 פנה מר סלע לרופאת המשפחה של התובע בקופת החולים, כפי שאף מציין מר סלע בחקירתו[footnoteRef:18]: [18: פרוטוקול דיון מיום 5.12.2019 עמ' 21 שורות 29-31 עמ' 22 שורות 1-6.

אנו סבורים, כי חופש העיסוק של העובד מאפשר לו לעשות שימוש בידע ובכלים המקצועיים שרכש אצל מעסיקו, להתקדם ולהתפתח, ואין כל מניעה כי יפתח עסק עצמאי המתחרה במעסיקו, ואולם לטעמנו, ככלל, עובד איננו רשאי, בשם חופש העיסוק, לבסס את עסקו על מאגר הלקוחות של המעסיק, על דרך של שימוש בעסק של המעסיק, ובמאגר הלקוחות של המעסיק, שעימם יצר קשרים בתקופת עבודתו, כפלטפורמה להקמת עסק עצמאי משלו.

...

לאור כלל האמור נדחית בקשת הנתבעת למתן צו מניעה קבוע כמבוקש על ידה.

סיכומו של דבר הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, פיצוי בגין פגיעה בפרטיות בסך 40,000 ₪.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.

אכן בעניינינו חלק מן הלקוחות הפוטנציאליים פורסמו באתר התובעת (נספח 10 לתצהירי הנתבעים), וחלקם פועלים באמצעות מכרזים הפתוחים לנותני השרות ובהם מתחרה הנתבעת 3 כשם שמתחרה התובעת.

טענות התובעת ומר ביירון מדובר בעובד אשר קיבל גישה לנתונים ומידע של החברה, אשר תיכנן במהלך עבודתו לגנוב רשימת לקוחות וספקים ולהקים באמצעותם עסק מתחרה.

...

טענות הנתבעים – בין התובעת לבין הנתבע 2 והנתבעת 3 לא התקיימו יחסי עבודה ומשכך יש לדחות את התביעה נגדם, הנתבע 2 מעולם לא הועסק אצל התובעת, והנתבעת 3 אינה מהווה ישות משפטית, היות שמדובר בעוסק מורשה.

סוף דבר בהליך הראשון מתקבלת תביעת התובעת בחלקה.

על אף שבשקלול הכרעתנו יצאה התובעת, כשידה על העליונה איננו עושים צו להוצאות לטובתה, ואנו קובעים כי כל צד ישא בהוצאותיו.

למסקנה זו הגענו נוכח התנהלותה של התובעת שלא על פי סדרי הדין בשני ההליכים, לרבות אופן ומועד הצגת הראיות במפתיע שלא על פי כללי המשחק הנהוגים.