עובד בעבודות "שחור" כדי לקבל דמי אבטלה מביטוח לאומי

ביום 25.11.12 שלחה הגב' דושניצקי לתובעת הודעת דוא"ל בה היא מודיעה לה כי: "בהמשך לשיחתנו מיום חמישי בה הודעתי לך על הפסקת עבודתך בעוד חודש בקלידוסקופ, ומאחר והודעת לי שאת נימצאת בטיפולי פוריות, הנני משהה את הודעת הפיטורים עד לקבלת מסמכים רפואיים המאשרים טיפולים אלה". ביום 27.11.12 העבירה התובעת לנתבעת אישור רפואי בנוגע לטיפולי הפוריות שלה.

יובהר, כי בהתאם לפסיקה אף אם קיבלה התובעת דמי אבטלה בתקופה זו, אין לקזזם מן הפצוי לו היא זכאית, ועל התובעת להסדיר העניין ישירות מול המוסד לביטוח לאומי.

בחקירתה הנגדית העידה התובעת: "ביום 22.11 בשעה 4:28 רינה כתבה לי שאכנס אליה למשרד בעקבות התכתבות שלנו ביום 20.11 שבו, היו שם בינינו עינייני משרד ודיברנו על חילוקי דיעות שהיו בנוגע לגביה ואנשים שעזבו את המשרד ולא עשו את העבודה העלו טענות ואני ורינה בבוקר. בשעה 4:28 כותבת לי שחור על גבי לבן " קראתי בעיון.

יפים לעניינו בנקודה זו, דברי בית הדין הארצי בדב"ע נד/3-33 יעקב בר מנשה נ' שרות התעסוקה, פד"ע כו 423: "קיימת חובה להקפיד על כך שכללי הצדק הטבעי בעיניין שימוע העובד העומד לפני פיטורין יקויימו כהלכה ותנתן היזדמנות אמיתית ונאותה לעובד להשמיע טענותיו לפני ההחלטה על פיטוריו. בנוסף לכך, דרוש שיתנהל פרוטוקול או ירשם דו"ח ההליך על מנת שניתן יהיה לבחון את הליך השימוע". מטרת רישום פרוטוקול היא כפולה.

...

נוכח האמור, אנו דוחים את התביעה לגמול שעות נוספות.

סיכום הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים 68,318 ₪.

יתר עילות התביעה נדחות.

בית דין איזורי לעבודה בחיפה ב"ל 41441-05-15 03 אפריל 2017 לפני: כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין נציגת ציבור עובדים: דגנית הכט פומן נציג ציבור מעסיקים: מר עמירם אלון התובע מוחמד זייני, ת"ז מס' 052424553 ע"י ב"כ: עו"ד אמיר סויטאת הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד אורה קרן פסק דין

בנוסף, מאותה תקופה שעימאד קיבל דמי אבטלה התובע הציג חשבוניות של עימאד כדי לתמוך בטענה כי עימאד היה בעל המוסך, כך שלמעשה משתמע כי בתקופה שהוא קיבל דמי אבטלה עימאד עבד במוסך פעיל, ולכך השיב עימאד: " הייתי עוסק פטור במוסך...אני זוכר שאמרתי להם שיש לי תיק פטור...

מר טולדנו נישאל לגבי הרישום בדוח חקירה משנת 2013 לפיו ידיו של התובע היו מלוכלכות והשיב: "כשבקרנו אותו בביתו ראינו שידיו מלוכלכות בגריז ובשמנים ושאלנו אותו על כך. הוא ענה לכך – שהוא יכול לגעת בסמרטוט מלוכלך והידיים התלכלכו." אז נישאל מה ראה על ידיו, והשיב: "ידיים של מישהו שמתעסק עם עבודות מכונאות. כמו למשל צפורניים שחורות ומסביב גריז. אנחנו מגיעים למוסכים ורואים איך נראים ידיים של מכונאי, לא צריך להיות מומחה לכך." ואף כאשר הקשה ב"כ התובע בחקירתו הנגדית ושאל "שחור מתחת לציפורניים יכול להגיע גם מניקיון בבית או מניקיון בחצר?" השיב מר טולדנו: "אם בבית יש לך גריז – אז המצב לא משהו. בבית אין גריז. שמן שחור בידיים לא יכול לבוא מבית." בנוסף, לשאלה האם מצא איזו שהיא ראיה ישירה שמוכיחה שהתובע עובד ומתקן מכוניות מתחת לביתו, כמו למשל – לראות את התובע מתקן את המכוניות בעצמו או לדבר עם אדם שסיפר לך שהתובע באופן אישי תיקן את הרכב שלו, השיב מר טולדנו : "לאחר שהוא נחקר ב-12.2.2013 דברתי טלפונית עם חנות חלקי חילוף של אדם בשם מוראד, ענה לי עובד בחנות והוא סיפר לי שאפשר לתקן אצל התובע את המכונית, הוא מוסכניק טוב ואפשר לסמוך עליו". כמו כן, העיד כי הוא והחוקר השני לא ראו את התובע עובד במוסך.

מר טולדנו ציין כי לאחר שהתברר להם כי עימאד פוטר מהמוסך בכפר מכר והוא חותם בלישכת התעסוקה כדורש עבודה, ומנגד התובע טען כי בנו מנהל את המוסך, הם רצו לבדוק למה הוא מקבל אבטלה ומפעיל מוסך בו זמנית, כאשר ב"כ הנתבע העירה כי למרות שעימאד עבד לא בטוח שהוא לא זכאי לדמי אבטלה שכן יש אפשרות שמבוטח יעבוד חלקית כעצמאי ויקבל אבטלה בגין עבודתו כשכיר.

...

בנוסף גם לקחנו בחשבון את כתב התביעה שבו נרשם כי התובע הוא הבעלים של המוסך בכפר מכר – ואולם אנו סבורים שאין לכך כדי להשפיע על ענייננו – כי באותה תקופה התובע שימש כשכיר במוסך ואין לעובדה שהוא רשם ב-2009 שהוא הבעלים של המוסך שבו עבד בכתב תביעה, כדי ללמד האם עבד או לא עבד במוסך אחר כארבע שנים מאוחר יותר.

מכל מקום – גם כשלקחנו בחשבון את כל טענות הנתבע – לא השתכנענו כי התובע עבד או היה הבעלים של המוסך בכפר מזרעה, ואנו סבורים, כפי שפירטנו לעיל, שמהראיות מצטיירת תמונה כי המוסך היה שייך לבנו של התובע עימאד, וכי העזרה שהתובע נתן לבנו היתה בגדר סיוע משפחתי, וכי לא הוכח שהתובע קיבל הכנסה מהמוסך.

סוף דבר מכל המפורט לעיל - התביעה מתקבלת.

כדי לקבל לדמי אבטלה הצהרת למל"ל שאת לא עובדת? זה בני אמר לי ככה לעשות.

למה זה? כי היה שוב מכתב ללכת לביטוח לאומי ולקחת דמי אבטלה, אמרתי שאני מצטערת צער מר ועמוק, ומתחרטת על זה, לא ידעתי עם מי יש לי עסק, הוא תיכנן את זה. בחודש יולי 2002 אני רואה שתאריך תחילת העבודה התאפס? מציג לך את התלוש וזאת כאשר את טוענת שעבדת ברצף משנת 95, למה לא ביקשת לשנות את הרצף? זה מה שרו"ח עשה בהתאם למה שבני אמר לו לעשות.

איך את רוצה להראות שקבלת סכומי כסף יותר גבוהים מהמעסיק לאורך השנים? זה התלושים שהוא הנפיק לי ועשה לי. הוא שילם לי בשיקים של לקוחות שלו, שיקים בלי שם או אנשים שהוא מכר להם סחורות בשחור ונותן לי את השיק ככה, גם נתן לי בתשלומים.

...

על מנת שלא לדחות את הדיון הקבוע להיום, אני מחליטה לקיים את הדיון בהעדרם.

עוזי אמר לך שבני הורה לו לזייף תלושים? לזייף? בני אמר לו מה לעשות, אני אמרתי שאני רוצה תלושים שמתאימים למה שאני מקבלת, הוא רצה לעשות שחור הכל ואני לא הייתי מוכנה לזה.

לא ניתן להיתעלם מהודאת התובעת חודשים ספורים לפני התאונה כי אין ביכולתה לעבוד מחמת תחלואיה וכאביה בפרט ביד ימין, עד כדי פנייתה לקבלת קצבת נכות כללית.

בחודשים אפריל-נובמבר 2012 קיבלה התובעת דמי אבטלה.

הנתבעת חולקת על הסברי התובעת לסיום עבודתה ב'גיחון' ומפנה לתביעה שהגישה התובעת למוסד לביטוח לאומי ענף נכות כללית, שם טענה התובעת כבר בפברואר וביולי 2014, חודשים לפני התאונה, כי הפסיקה לעבוד לאור קושי וכאבים בידיה עקב עבודת ההקלדה.

התובעת עצמה לא העידה על חפוש עבודה מתמיד ועקבי לאורך השנים והחומר הרפואי לאורך שנים אלו מלמד גם הוא על פניות לרופאים ולועדות המל"ל. עם זאת, מקבלת אני את ההנחה כי פגיעתה של התובעת הקשתה עליה ולו במעט את חפוש העבודה מלכתחילה, את מציאת העבודה המתאימה ואת ההתמדה בה. משעה שמדובר בנזק מיוחד שיש להוכיחו, יחושבו בנסיבות אלו הפסדי השכר משנת 2015 ועד היום, בנכוי החודשים בהם עבדה בפועל, בשיעור 50% מהפגיעה היחסית בכושר ההישתכרות ובהתאם לבסיס השכר שנקבע, היינו הפסד חודשי ממוצע של 350 ₪ ובתוספת פנסיה נקבע פיצוי מעוגל בסך 25,000 ₪.

...

איזון שני פרמטרים אלו מביא למסקנה כי סביר לקבוע בסיס שכר של ממוצע שנתי לאורך שנות ההשתכרות הצפויות לתובעת בשיעור של כ-65% משכר מינימום, היינו שכר חודשי ממוצע של 3,500 ₪ (חישוב ממוצע ל-12 חודשי עבודה בשנה).

עברה התעסוקתי ומצבה של התובעת לפני התאונה, לרבות פנייתה לקבלת נכות כללית עקב הקושי לעבודה עם יד ימין, הביאו למסקנה כי כושר השתכרותה עמד על ממוצע שנתי של 3,500 ₪ בחודש, כמבטא סדר גודל של 65% משכר המינימום.

לאור המפורט בפסק הדין תשלם הנתבעת לתובעת בגין פגיעתה בתאונה את הסכומים כדלקמן: כאב וסבל 57,185 ₪ הפסד שכר לעבד 25,000 ש"ח הפסד כושר השתכרות ופנסיה לעתיד 200,000 ש"ח עזרה בבית בעבר 30,000 ש"ח עזרה בבית בעתיד 106,000 ש"ח הוצאות 5,000 ₪ סה"כ פיצוי 423,185 ₪ מסכום הפיצוי יש להפחית את התשלום התכוף ששולם בסך 5,000 ₪ כשהוא משוערך מיום 29.12.15.

מאז התאונה ועד היום התובע אינו עובד: ("הלכתי, שאלתי ולא קיבלו אותי לעבודה" עדות התובע בעמ' 14 לפרוטוקול), ומקבל תגמולי מל"ל, ולדבריו: "מאז התאונה עבדתי רק בבית, לא בחוץ, יש לי ילדים, עזרתי להם בבית, היה לי קצת בגידול הכבשים, עכשיו אני מקבל דמי אבטלה, קיבלתי ואני מקבל עד היום דמי אבטלה מיום התאונה...

התובע קיבל קצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל) החל מאפריל 2001 ועד 1.9.01. בהמשך, נדחתה תביעתו בשל סף רפואי שאינו מזכה (ר' נ/1).

לחילופין נטען כי נכותו הרפואית של התובע הנה בשיעור 7.5%, והיא באה לידי ביטוי בהגבלה מזערית ביותר בחלק מתנועות עמוד השידרה הצווארי, אינה תפקודית ואין בה כדי להגבילו בכל עבודה שהיא ובפרט בעיסוקו עובר לתאונה.

אמנם צודקות הנתבעות בדבר אי דיוקים שנמצאו בדברי התובע ועדיו: אכן לא כל העדים נקבו באותו צבע לסוס (סלים הוזייל העיד "אפור" בעמ' 6 לפרוטוקול, אבו חרמה העיד "לבן או אדום" בעמ' 5 לפרוטוקול, ויוסף הוזייל העיד "אדום, שחור לא יודע, לא זוכר" בעמ' 9 לפרוטוקול).

...

התובע טוען כי אין יסוד להכחשת האירוע; כי מטעם הנתבעים לא הובא ולו עד אחד ולא היתה ברשותם גרסה הנוגדת את עדויות התביעה; כי עדות התובע לא נסתרה ונתמכה על ידי העדים מטעמו; כי ממצא השבר בחוליית הצואר שאובחן בבית החולים ביום התאונה לא נסתר ולא הועלתה לגביו גרסה אחרת, וכי המסקנה ההגיונית המתבקשת היא שהשבר נגרם עקב היתנגשות הרכב בסוס באופן ישיר או מעצמת הטלטול.

כמו כן העיד המומחה ד"ר כספי כי התובע אינו מוגבל אף בהטענה ופירוק של מלגזה, כי הגבלותיו הן בהפניית הראש במישורי תנועה של צידוד והטייה) ולכן לא שוכנעתי כי נזקק לעזרת הזולת מתום תקופת אי הכושר.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובין היתר המסמכים הרפואיים שצורפו לתצהיר התובע, שוכנעתי כי יש לפצות את התובע בראש הנזק של הוצאות לעבר בסך של 1,000 ₪.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת תעודת עובד הציבור מטעם המל"ל ולפיה קיבל התובע קיצבת נכות כללית בשיעור 100% לתקופה שמאפריל 2001 ועד 1.9.01, וכן כי תביעת התובע נדחתה בהמשך בשל סף רפואי שאינו מזכה (ר' נ/1), שוכנעתי כי יש לנכות מסכום הפצוי דלעיל את תגמולי הנכות הכללית שקבל התובע מהמל"ל באותה תקופה קצובה, בהיותם סכומים ששולמו בקשר עם פגיעתו בתאונה.