מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עו"ד רשם דירה על שם התובעת ויקבל רק חלק משכרו

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

הבנה זו אינה יוצאת דופן והיא כבר מצאה ביטויה בפסיקה כפי שנכתב בת"א (מחוזי חי') 758/04 יעל נגלר נ' י.ר.טסלר יזום תיכנון ובניה בע"מ (נבו 14.09.08) (להלן: עניין נגלר) כי: "לפנינו תופעה מוכרת, שרוכשי דירות המשלמים לעורך דינו של הקבלן נוטים לראות אותו כמי שמייצג אותם, למרות שבחוזה נכתב שאינו מייצג אותם". אציין, כי בסעיף 9(ג) לחוזה נקבע כי: "בכל מקרה, חייב הקונה במעמד חתימת חוזה זה, לשלם לפרקליט שכ"ט בשעור 2% (במחיר הסופי של המימכר) בתוספת מע"מ וזאת עבור עריכת חוזה זה ו/או השמוש בו, ..." גביית שכ"ט עבור עריכת החוזה מנוגדת לכלל 3 לכללי לישכת עורכי הדין (ייצוג בעיסקאות בדירות), תשל"ז-1977 (להלן: כללי הלישכה) האוסר על עורך דין לקבל במישרין או בעקיפין, שכר בעד שירות שהוא נתן לקבלן.
הערת האזהרה לטובת התובעת לא ענתה על דרישת החוק לבטוחה, הואיל והחוק, כנוסחו אז, דרש בסעיף 2(4) כי בטוחה מסוג הערת אזהרה לטובת הרוכש, על הדירה הנמכרת או חלק יחסי מהקרקע עליה היא נבנית, תהא נקיה מכל רישום של שיעבוד או זכות של צד שלישי, שיש להם עדיפות על ההערה, כתנאי לקבלת תמורה בשיעור העולה על 15% ממחיר הדירה (ראו: ע"א (מחוזי חי') 59608-07-17 עו"ד שי טויסטר נ' דוד פנחסוב (נבו 29.03.18) (להלן: עניין טויסטר).
אי הבהרת חשיבותה של הערת האזהרה כבטוחה לפי חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות רוכשים בדירות) הנתבע אשר רשם את הערת האזהרה לטובת התובעת וידע על קיומה של הערת האזהרה העדיפה הרשומה לטובת הקבלן וידע כי התובעת אינה מקבלת כל בטוחה אחרת לפי חוק הבטחת השקעות, חייב היה לתת לתובעת הסבר מלא בנוגע לבעייתיות שבבטוחה זו (ראו עניין טויסטר בפסקות קי"א וקי"ב לפסק הדין).
סיכום וסעדים הואיל והנזק אשר נגרם לתובעת עקב התרשלותו של הנתבע ומחדליו בקיום חובותיו כלפי התובעת מתבטא באי רישום הבעלות בדירה על שמה, התשלום שנאלצה לשלם בסך 24,900 ₪ לשם מחיקת העיקולים אשר נרשמו לטובת מסוי מקרקעין מרכז לגבי הדירה וצורך בתשלום חלק יחסי מחובות המס למחיקת העיקולים הנוספים הרשומים על המקרקעין מהדירה, אני מוצאת לקבל את התביעה ולהורות לנתבע לבצע.
בעצמו או באמצעות מי מטעמו, עד ליום 1.7.24, את העברת הבעלות בדירה על שם התובעת ולשאת בכל התשלומים וההוצאות הדרושים לשם סילוק כל עיקול או הערת אזהרה הנחוצים לשם כך. ככל שהאמור לעיל לא יבוצע עד למועד האמור, תהיה רשאית התובעת לבצע את חלק זה של פסק הדין בהוצאה לפועל על ידי מינוי כונס נכסים לשם כך, כאשר כל ההוצאות הנובעות מכך יהיו על חשבונו של הנתבע.
...
הנתבע ביצע את רישום הבניין כבית משותף ויבצע את רישום הדירה על שם התובעת לכשיומצאו לו המסמכים המקוריים הדרושים ולכשתשלם התובעת את התשלומים החלים עליה וטרם שולמו.
בנוסף גם המסמכים אשר צורפו לכתב ההגנה מטעם הנתבע ועליהם הוא ביקש להסתמך, מחזקים מסקנה זו, שכן גם הנספח לחוזה עליו מופיע תאריך 19.4.95 וגם המכתב של עו"ד יעקב דלומי מיום 19.1.96 מטעמה של התובעת, הם מסמכים אשר נכתבו לאחר מועד חתימת חוזה המכר (9.4.95).
בנסיבות המקרה דנן שוכנעתי כי התובעת ראתה בנתבע כמי שמייצג גם אותה, למרות האמור בחוזה המכר.
שוכנעתי כי הנתבע לא יידע את התובעת כי בנוסף להיותו עורך הדין המייצג את הקבלן הוא גם אחד מבעלי המקרקעין.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

הסכום חושב לפי שער הדולר היציג, כשהדירה נרכשה במחיר של 314,000 דולר ארה''ב. · תשלום ההוצאות שנגרמו לתובע לצורך רישום זכויותיו בלישכת מירשם המקרקעין, לרבות הליך החא=ייאת החברה אשר בנתה את הנכס והחתמוה עם התובע על הסכם הרכישה- סך של 12,000 ש''ח · הוצאות נילוות – סך של 1,536 ש''ח · הוצאות הכרוכות בהליכי הרישום, אבדן ימי עבודה, עייוץ וכן נזק לא ממוני 6,000 ש''ח. סך כל סכום התביעה הועמד על סך של 36,000 ש''ח. התובע חתם על יפוי כוח בלתי חוזר לטובת הנתבע, לצורך הסדרת רישום הזכויות בלישכת מירשם המקרקעין לפי התובע, עד לשנת 2021, הנתבע לא רשם את הזכויות בדירה על שם התובע.
לפי התובע, מאחר והנתבע התרשל בבצוע תפקידו, על פי חובתו, כפי ההיתחייבות שלקח על עצמו בהסכם הרכישה, הוא פנה אל הנתבעת בדרישה לקבלת החזר של חלק משכר הטירחה ששולם, מאחר והנתבע לא ביצע את כל הפעולות שהוא התחייב לבצע, אך הנתבע סרב לעשות כן. מכאן, הגשת התביעה כאן.
לפי הנתבע, סכום שכר הטירחה ששולם לו ע''י התובע, על פי סעיף 6א להסכם הרכישה של הדירה מול החברה, והקובע כי משרד הנתבע יטפל בהסכם המכר, לרבות הדיווח לרשויות המס, וכל הפעולות הדרושות לצורך השלמת ההסכם ורישום הזכויות, לרבות רישום הבניין כבית משותף , והעברת הזכויות בדירות על שם הקונים, עמד על הסך של 11,322 ש''ח. הסכם הרכישה היה על שם התובע ורעייתו לשעבר, ולא התובע לבדו, כאשר הם התחייבו על פי תנאי ההסכם, כי הם יקיימו את התחייבויותיהם על פי ההסכם, ויופיעו " בלישכת רישום המקרקעין או בפני עורכי הדין בתאריך שיקבע על ידי עורכי הדין ובתאום עם הקונה לחתום על כל המסמכים הדרושים לשם ביצוע פעולות הרישום וההעברה כפ שיידרשו לעשות ע''י עורכי הדין, ולהמציא לעורכי הדין את כל המסמכים שיידרשו על ידם להמציאם". עוד התחייבו התובע ורעייתו לשעבר, כפי הוראות סעיף 6 ב' להסכם הרכישה כי : " כל צד יהא חייב לשלם לרשות המקומית, ולרשויות הממשלתיות את המיסים החלים עליו לפי הוראות כתב זה כדי לאפשר קבלת התעודות, האישורים, והמסמכים הדרושים לשם ביצוע פעולות הרישום הנ''ל". הנתבע מפנה, בנוסף, להוראות סעיף 6 ג' להסכם הרכישה שם נקבע: "...מתחייב הקונה להמציא לעורכי הדין אישורים מתאימים מהרשות המקומית ומשלטונות מס רכוש כי המיסים המגיעים ממנו ומתייחסים לדירה, שולמו....". לפי הנתבע, שכר הטירחה ששולם ע''י התובע ורעייתו לשעבר, במסגרת הסכם הרכישה, יועד להכנת ועריכת הסכם המכר, וכליתר המסמכים הנדרשים לעסקה, הגשת הדיווח למשרד מסוי מקרקעין, הן ע''י החברה והן ע''י הדיירים, רישום הבניין כבית משותף ורישום הזכויות בלישכת מירשם המקרקעין .
...
לטענת התובע, הנתבע דרש כי התובע ישלם סכום נוסף כשכר טרחה עבור הסדרת הרישום, בנימוק כי מאז מועד החזוה, עבר פרק זמן ארוך, כאשר הוא מאשים את התובע באחריות למחדל של אי רוישום הזכויות.
לאחר שקלול נסיבות העניין, כפי שצוטט לעיל, אני קובעת את סכום הפיצוי שעל הנתבע לשלם לתובע בסכום כולל של 8,000 ש''ח. הסכום הינו בהערכה גלובלית, תוך שקלול כלל הנתונים , כפי שציינתי לעיל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

בסוף שנת 2005 תחילת 2006, נערכה השומה בגין העסקה ע"ס כ- 45,000 ₪ לאחר שהתברר כי הדיווח נתקבל על דירה יחידה שעה שמדובר בדירה שניה על שם התובעת.
בשנת 2015 פנה עו"ד שמר מטעם התובעת לנתבע והשניים נפגשו במשרד הנתבע לצורך קידום רישום הזכויות בנכס על שם התובעת.
כך אפוא, שגם לפי גירסת התובעת כבר במועד זה היה ידוע לה כי הנתבע לא רשם את הזכויות בנכס על שמה.
אין בידי לקבל טענה זו. נטל ההוכחה של הנסיבות שאפפו את מעמד החתימה ומילוי טופס המש"ח מוטל על התובעת כחלק מיסודות עילת התביעה מכוח הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה". התובעת אינה מכחישה את טענת הנתבע כי הפרטים והנתונים בטופס המש"ח מולאו ע"י עו"ד פרייזר ובחלקם ע"י מזכירתו.
אשר לתשלום שכר הטירחה המבוקש לעו"ד שמר עבור הסדרת הרישום (70,200 ₪) והסדרת חריגות הבניה (56,628 ₪), עו"ד שמר מבהיר בחקירתו כי מתוך הסכום הנתבע שולם לו ע"י התובעת סך של 23,400 ₪ (נספח כד') ולפי הסיכום בינו לבין התובעת (נספח כה'), לאחר מכירת הנכס בחודש 1/2019 הוא צפוי לקבל את יתרת שכר הטירחה (עמ' 60, שורות 31-33 לפרוטוקול).
...
לאחר שעיינתי בחוות הדעת ושמעתי את עדויות הצדדים והמומחים ובהתחשב בחובת התובעת להקטנת הנזק, אני קובע כי התובעת זכאית לפיצוי בגין הפסד דמי שכירות עבור פרק זמן של שלושה שבועות בתקופה במהלכה בוצעו בפועל העבודות להכשרת חריגות הבניה.
אני מקבל את הערכת שווי דמי השכירות הראויים כפי שנקבעו בחוות דעתו של שמאי התובעת רודיטי ובסך של 6,200 ₪ לחודש ובסכום כולל עבור 3 שבועות סך של 4,650 ₪.
סוף דבר התביעה מתקבלת באופן זה שלסילוק מלא וסופי של התביעה אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסכום הכולל של 153,907 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה (24.11.16) ועד לתשלום המלא בפועל.

בהליך תמ"ש (תמ"ש) שהוגש בשנת 2023 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

אם כך, מדוע זקוק הנתבע לדירה נוספת שקנה לו לכאורה אלמוני במתנה? מה הקשר למחלת הלב? ומדוע לא חשש שאישתו תשתלט על הרכוש שרשום על שמו (מיפעל חנות, דירה)? ומדוע סבר שאישתו זכאית לקבל את הדירה או חלקה, שעה שזו נרכשה כולה בכספו של אלמוני וניתנה לו במתנה? לנתבע אין הסבר מניח את הדעת לאמור לעיל.
אלמוני רשם אומנם שכר דירה בחוזים עם פלוני, אבל לא קיבל ולא דרש את השכ"ד והרשה לפלוני ולמשפחתו לגור בדירה.
התובעת מדברת על "הכסף של פלוני" ואלמוני עונה "כן". אלמוני טען כי, כאשר הלך עם הנתבע לעו"ד הוא לא הבין שמחתימים אותו על מסמכים להעברת הדירה ע"ש הנתבע (שם, עמ' 3 ש' 11 עמ' 7 ש' 9).
הנתבע מודה בתוכן השיחות עמו, אולם טוען שאלו רק חלק קטן מהשיחות שהתנהלו ביניהם ( סעיף 24 לת.ע.ר הנתבע).
מכל האמור לעיל, שוכנעתי כי הדירה שייכת לתובעת ולפלוני בחלקים שוים, ומשעה שפלוני נפטר, חלקו בדירה שייך ליורשיו עפ"י צו הירושה שניתן, כך שלתובעת 75% בדירה ולתובעת 2- 25% (נספח 12 לת.ע.ר התובעת).
משקבעתי שהדירה שייכת לתובעת, על אף רישומה ע"ש אלמוני ואחר כך על שם הנתבע, הוא אינו זכאי לדמי שכירות כלשהם.
על-פי צוואת הסבתא נ' ז"ל, התובעת ירשה מחצית מדירתה ב--, ולכן היא תובעת לקבל חצי משכר הדירה המגיע בגין הדירה, מפטירת הסבתא ביום 12.4.11 ועד ליום הגשת התביעה 19.10.17.
...
משלא עשה כך, איני מקבל את טענות הקיזוז הנטענות על ידו.
במקרה הנוכחי, לאור הימשכות ההליכים, קיום מספר ישיבות הוכחות ובעיקר חוסר תום לבו של הנתבע, אשר ביקש לעשוק אלמנה ויתומה ולגזול את כספן, כמתואר לעיל, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעות יחד ולחוד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 175,000 ₪.
בנוסף ישלם הנתבע לתובעות יחד ולחוד את האגרות ששולמו על ידן וכן 7,000 ₪ ששולמו בגין עדותו של מר אלמוני (פרוט' ע' 19).

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לדבריה, ב"כ היתקשרה מיד לעו"ד חממי ובעקבות שיחה זו שלח עו"ד חממי מכתב באותו יום לרשם לעינייני ירושה שבו נאמר כי: "לאור גילויים עובדתיים חדשים נבקש למשוך את הבקשה למתן צו קיום צוואה". בנוסף, שלח עו"ד חממי לב"כ הנתבעת דוא"ל שבו נאמר שהוא הגיש את הבקשה למשיכת הבקשה במשרד הרשם לעינייני ירושה וכי: "אין כוונה להמשיך את הליך הבקשה למתן צו ירושה – כפי שהיא הוגשה". ביום 25.10.17 הגישה ב"כ הנתבעת בקשה לרשם לעינייני ירושה על מנת לוודא שהבקשה שהתובעת הגישה לצוו ירושה אחר הסבתא אכן ניסגרה וביום 31.10.17 הבקשה ניסגרה אצל הרשם לעינייני ירושה.
מדובר בהתנהלות חסרת תום לב במובן הקיצוני ביותר, שנועד להטעות את הרשם לעינייני ירושה ולהביא למצב לפיו הדירה תרשם על שם התובעים באופן מלא ובלעדי.
ביחס לתשלומים במזומן לא ניתן לדעת מה מקור הכסף ואף ביחס להמחאה הבנקאית ע"ס של 20,818 ₪ ששולמה ביום 2.5.95 למוכר הדירה, לא ניתן לקבוע שמדובר בכסף שהיה שייך רק לתובעים, מאחר שעל טופס הנפקת ההמחאה הבנקאית נאמר שההמחאה נרכשה כנגד תשלום במזומן ומעיון בדפי החשבון של התובעים עולה שבסמוך למועד רכישת ההמחאה הבנקאית, לא נמשך במזומן סכום כסף בגובה הסך הנ"ל או אפילו קרוב לסכום זה. התובעת העידה שהיא עבדה שנים רבות בניקיון וקיבלה את משכורתה רק בהמחאות ובהעברות בנקאיות ולא במזומן (עמ' 13 שורות 19-20).
העובדה שישראל לא פעל במשך כל השנים מאז שהסבתא נפטרה ועד לפטירתו על מנת לקבל צו ירושה ולזכות בחלקו בדירה ואף העובדה שהוא מעולם לא דרש לקבל את חלקו בדמי השמוש הראויים עקב חלקו בעזבון אימו בדירה (1/6), לא מלמדת שהוא הכיר בכך שלסבתא לא היו זכויות בדירה.
...
תמצית טענות הנתבעת התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, 21 שנים!!! לאחר שהסבתא נפטרה ולכן יש לדחות את התביעה על הסף.
יש לתמוה מאוד על דברי ב"כ התובעים בסיכומי התשובה (סעיף 31), שטען לראשונה שלמרות עדותה הברורה והחד משמעית של התובעת שלא קיבלה את שכרה במזומן, מדובר בעדות שקר מאחר ש"סביר להניח שלא תודה מעל דוכן העדים בכך כי קיבלה כסף ב"שחור" ואולם ברור שזו המסקנה המסתברת, שכן עבודה בניקיון משולמת בעיקרה ב"שחור".
סיכומו של דבר: התביעה נדחית.
התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו