עדכון כתובת דוא"ל של עורך דין בנט המשפט

רשמת בית המשפט העליון הוסיפה כי "נראה שיישום מלא של 'כלל ההדדיות' הקבוע כיום בהוראת תקנה 497ג(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיו 'המבקש להמציא לבית המשפט כתב בי דין אלקטרוני, ימסור לבית המשפט כתובת דואר אלקטרוני או כתובת מאובטחת של דואר אלקטרוני לצורך קבלת כתבי בי דין אלקטרוניים מאת בית המשפט כאמור בתקנת משנה (ג1) ...' יוביל לצימצום המקרים בהם עורך דין עושה שימוש במערכת "נט המשפט" עת לא מסר כתובת דואר אלקטרוני לשם המצאה, אולם כל עוד הדבר מתאפשר בפועל, אין עוגן בהוראות הדין לקבוע כי צפייה יזומה כפי שאירעה בעניינינו כמוה כהמצאה כדין".

...

. בנסיבות אלה, בהתאם להוראות תקנה 497ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, החלה בבית הדין לעבודה מתוקף תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 ובהתאם להלכה הפסוקה, לא ניתן לקבוע כי בוצעה המצאה של פסק הדין למערערת, ויש לקבל את הערעור לרישום".

אשר למקרה הנדון: בהתחשב בעובדה כי בפסק דין זה הובהרה ההלכה שנפסקה בעניין עמישב, וכי ניתן היה להבינו גם אחרת ולתת פרשנות אחרת לתקנות, כפי שנקבע בהחלטת הרשם, אנו סבורים כי נוכח אי הבהירות בנוגע למצב המשפטי אין מקום להחיל את הפסיקה כאמור בהליך זה על המקרה הנדון.

לא מצאנו גם כי מהות ההליך מצדיקה החלת כלל הידיעה, במיוחד נוכח העובדה שהסעד העיקרי שנפסק הוא סעד של פיצוי כספי, להבדיל למשל מסעד של החזרה לעבודה.

סוף דבר: למרות שטענתה העקרונית של ההסתדרות כי פסק הדין הומצא למשיבה כדין ביום 27.11.2016 מקובלת עלינו, הערעור על החלטת הרשם שלא לסלק על הסף את הערעור נדחה.

נוכח המסקנה אליה הגענו, שלפיה יש מקום לקבל את הבקשה לסילוק על הסף של העירעור מכוח "כלל הידיעה", לא מצאנו מקום לעריכת בירור בשאלה האם ב"כ המערערת היה מודע לקיומם של שני מאגרי גורמים במערכת נט המשפט, לכך שעליו לעדכן את כתובתו בשני מאגרי הגורמים, ולכך שהכתובת בפרטיו בתיק בית הדין האיזורי לא עודכנה, שכן גם כיום היא רח' אברהם פררה 7/40 כפר סבא.

אשר ליחס בין "כלל הידיעה" ל"כלל ההמצאה" בעידן "נט המשפט" נפסק כי - "אכן, תכלית הוראת השעה היא ליצור "כלל הדדיות", כך שהן עורכי הדין והן בתי המשפט יוכלו להשתמש במערכת נט המשפט לצורך המצאת כתבי בי דין, באופן שהמצאה באמצעות מערכת נט המשפט תיחשב כהמצאה כדין, וכי דרך המלך להמצאת החלטות על ידי בית המשפט תהיה באמצעות מערכת נט המשפט ולא באמצעים אחרים, שעלותם גבוהה יותר.

נוכח חובת תום הלב הדיונית החלה על בעל דין בעידן "נט המשפט" נפסק בעיניין בית בלב [ע"ר (ארצי) 33237-03-17 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – בית בלב (23.10.2017)] כי גם אם ההמצאה באמצעות משלוח הודעה לתיבת הדוא"ל של בעל הדין אינה מקיימת כל תג ותג שנקבע בתקנות, אולם מדובר בכתובת דוא"ל פעילה שנמסרה על ידי בעל הדין ומדובר בבעל דין שעושה שימוש בתוכנת נט המשפט להגשת כתבי בי דין - יש לראות בהמצאה לתיבת הדוא"ל כהמצאה כדין, הן על פי פרשנות תכליתית של התקנות, והן מכוח חובת תום הלב החלה על בעל דין.

...

המערערת טענה כי יש לדחות את הבקשה נוכח העובדה שהבקשה לא נתמכה בתצהיר; הבקשה הוגשה בשיהוי – כחצי שנה לאחר הגשת הערעור, ולאחר שניתנו הנחיות בעניין הגשת סיכומי הצדדים ונקבע מועד לדיון; פסק הדין לא נמסר למערערת או לבא כוחה; נסיבות העניין אינן מצדיקות את החלת כלל הידיעה.

לא מצאנו כי נוכח העובדה שהבקשה לסילוק על הסף הוגשה בחלוף חצי שנה ממועד הגשת הערעור, אולם בטרם הגישה המערערת כתב ערעור מתוקן וסיכומי טענות מטעמה, יש משום שיהוי.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, יש מקום להחיל במקרה הנדון את כלל הידיעה, ולסלק על הסף את הערעור שהגישה המערערת על פסק דינו של בית הדין האזורי (ע"ע 44109-02-17).

כפועל יוצא מכך, נדחה הערעור על פסק דינה של הרשמת.

ביום 14.7.2019 הגישו המערערים בקשה למתן ארכה להגשת ערעור, שבה טענו כי עו"ד אדרי ציינה בפניהם שלמיטב זכרונה "לא בוצעה לה המצאה כדין של פסק הדין...". עוד באותו היום הגישו המערערים הודעת עידכון, בגדרה ציינו כי "כלל לא בוצעה המצאה כדין לעורכת דין אלינור אדרי ו/או לח"מ [ב"כ הנוכחי של המערערים, ל.ג] של פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה"; כי בא כוחם הנוכחי של המערערים (להלן – עו"ד פריאל) קיבל ייפוי כוח לייצגם אך ביום 20.6.2019; כי עו"ד פריאל קיבל הרשאה לעיין בתיק במערכת "נט המשפט" ביום 9.7.2019 בלבד.

עיון בסיכומים בעירעור מעלה ספקות נוספים ביחס לטענה זו, באשר מחד, בסעיף 4 לסיכומים טוענים המערערים כי פסק הדין כלל לא נשלח לכתובת הדוא"ל של עו"ד אדרי, בעוד בסעיף 6 לסיכומים נטען כי עו"ד אדרי "לא נכנסה לתיבת המייל האישית שלה", אלא אך צפתה בפסק הדין במערכת נט המשפט עצמה.

...

כאמור לעיל, בית הדין דחה את תביעת המערערים במלואה, תוך שנקבע כי ההתקשרות בין המערער 1 (להלן – המערער) ובין המשיבים הייתה "במסגרת היותו קבלן המספק שירותי כוח אדם" וכי המערערת 2 (להלן – המערערת), אשתו של המערער, לא עמדה ברף הראייתי להוכחת קיומם של יחסי עבודה בינה ובין מי מהמשיבים, למשך העסקתה הנטענת ולהיקפה, ולכל היותר, אם בכלל "עבדה בפועל בשטחים החקלאיים אותם מעבדת הנתבעת [המשיבה 1, ל.ג] – עבודתה כאמור נעשתה במסגרת יחסי עובד מעסיק שבינה לבין מספק השירות, התובע [הוא המערער - ל.ג]". בית הדין ציין כי גם אם פעל המערער בניגוד לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו – 1996 (להלן – חוק העסקת עובדים) אין בכך כדי להביא למסקנה כי העובדים שהעסיקם הם עובדי המשתמש או כי הוא עצמו בגדר עובד, שכן פעילות בניגוד לחוק אין בה כדי ליצור יחסי עובד מעסיק בין עובד הקבלן לבין המשתמש.

משלא מצאנו כי יש סיכוי גבוה להתערבות בקביעה עובדתית זו, הרי שגם אין סיכוי גבוה לטענה המשפטית כי יש להחיל בעניינה את הוראת סעיף 12א(ג) לחוק להעסקת עובדים.

נוכח האמור, לא מצאנו כי סיכויי הערעור מהווים "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל - הערעור נדחה.

עורך הדין עידכן את ב"כ המערערת כי ניתן פסק דין, והעביר לדוא"ל שלו ביום 13.1.20 את פסק הדין באמצעות מערכת נט המשפט.

לפי נוסח התקנות, גם אם היה כתוב במערכת נט המשפט בדף ההמצאות כי פסק הדין נשלח לדוא"ל של המערערת או הודעה על כך בצרוף קישור נשלחה לדוא"ל שלו, עדיין קובע נוסח התקנה במפורש - "על אף האמור בתקנת משנה (ג1), לא יראו את כתב בי-הדין ככתב שהומצא במסירה אישית לנמען ביום המשלוח, אם הגיש הנמען תצהיר בדבר אי-הגעת ההודעה אל כתובת הדואר האלקטרוני שמסר." 3.8 הטענה העובדתית היא כי ב"כ המערערת קבל את פסק הדין לראשונה ביום 13.1.2020, ומכאן שאת העירעור דנא היה על המערערת להגיש עד ליום 27.2.2020, מה שאכן נעשה בפועל.

...

טענות הצדדים 2.1 לטענת המשיבה לערעור, פסק הדין ניתן ביום 10.1.2020, ומבדיקה שערכה אל מול מרכז המידע של הנהלת בתי המשפט, הסתבר כי ביום 11.1.2020 צפה ב"כ המערערת בפסק הדין, וביום 12.1.2020 הומצא לו פסק הדין באמצעות "הודעה באתר". בנסיבות אלה, מאחר שהוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן "התקנות"), קובעות כי יש להגיש את הערעור בתוך 45 ימים, ובשים לב לכך שמועד זה חלף ולא התבקשה כל אורכה, דין הערעור לדחייה על הסף.

גם לגופו של עניין אין לתן למערערת ארכה, שכן לא מדובר בטעם מיוחד שבגינו יש להיעתר לארכה להגשת הערעור.

בנסיבות אלה, ובהתאם לתקנה 497ג.(ג2), אני מקבלת את עמדת המשיבה שנתמכה בתצהיר בא כוחה, בדבר אי-הגעת ההודעה על פסק הדין אל כתובת הדואר האלקטרוני שמסר.

לסיכום 4.1 הבקשה למחיקת הערעור על הסף – נדחית.

מען זה עודכן ביום 7.10.2018 בתיק כמען המבקש להמצאת כתבי בי-דין, ואין מקום לטענת המבקש כי נידרש להוכיח שהכתובת שצוינה באישור המסירה היא אכן הכתובת המדויקת של המבקש על פי תמצית רישום האוכלוסין.

ואולם, גם אם תמצי להטיל ספק באישור המסירה על דרך ההדבקה בהעדר תצהיר שליח המסירה לתמיכתו ולאור טענת המבקש בתצהיר כי לא קיבל את המסירה, המבקש מיתעלם מכך שעל פי מערכת "נט המשפט" פרוטוקול הדיון מיום 10.9.2019 בו נקבע תאריך הדיון אליו הוא לא התייצב וניתן בו פסק הדין, נשלח למבקש ביום 10.9.2019 גם בדואר אלקטרוני לכתובת הדוא"ל (gil@marvah.co.il ).

כתובת הדוא"ל של המבקש שנמסרה על ידי עורכי הדין של המבקש קודם ששוחררו מייצוגו, כתובת המבקש למסירה.

...

המשיבה טוענת יש לדחות את הבקשה לאור השיהוי והאיחור בהגשתה.

דיון בחנתי את טענות הצדדים וראיתי להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין, כפוף לחיוב המשיבה בהפקדה משמעותית בקופת בית המשפט.

בנסיבות אלה יש לראות במסירה בדוא"ל המצאה כדין למבקש, ודין הבקשה לביטול פסק דין מן הצדק להידחות.