עדכון גובה האגרה עבור דרכון מוסתר

המבקש עותר לסעד בדמות השבת הכספים שנגבו שלא כדין בשנתיים שקדמו להגשתה של בקשת האישור (בעת הגשת תשובתו ביקש המבקש לעדכן כי ירצה לתקן את תקופה ההשבה לשנתיים שקדמו למועד הגשת הבקשה ועד למועד פסה"ד), וכן לחייב את הרשות להפסיק דרך היתנהלות זו. התיק נקבע תחילה לדיון לפני כב' השופטת יהודית שטופמן.

תקנה 6ג קובעת את התנאים להנפקת דרכון זמני כאמור (שלצידו אגרה בסכומים שצוינו, הגבוהה מהאגרה המשתלמת עבור הנפקת דרכון בלישכה של הרשות שאינה בנמל התעופה).

...

סוף דבר הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית.

כפועל יוצא, נדחית גם התובענה.

אני סבורה כי יש להרתיע מפני הגשת תביעות כאמור.

במסגרת ההליך דנן מתבקש בית המשפט להצהיר על זכותם של הרוכשים לבטל או להקפיא את ההיתקשרות, על מנת שיוכלו לחדול מהתשלום; ובתביעת דמי האחזקה מתבקש בית המשפט ליתן פרשנות להוראה הקובעת את אופן החישוב של דמי האחזקה, כאשר הטענה היא שקלאב הוטל גובה מן הרוכשים כספים בשיעור מופרז ושלא כדין.

וכן את הסעד המבוקש: 'הסעד המבוקש עבור הקבוצה הוא סעד הצהרתי, שבמסגרתו יצהיר בית המשפט על זכות הרוכשים לסיים את ההיתקשרות עם קלאב הוטל תוך ויתור על זכות הנופש במלונות' (ההדגשה אינה במקור – ע.ב.).

במכתב אחר, מיוני 2013, ששלח האירגון לבעלי זכות הנופש, עידכן האירגון, שהחלטת האישור בתובענת הביטולים, לא תאפשר השבה כספית: "חברים יקרים

סעיף 4 מוכתר בכותרת: אגרות ושכ"ט, הוא קובע כי: 'בגין שירותיו של האירגון, תשלום שכר טירחה בסיסי לעורכי הדין, אגרות משפט ובגין תביעה למתן סעד הצהרתי או צוי עשה, תשלומים למומחים (ככל שיידרשו לדעת עורכי הדין), ישלם כל בעל זכויות נופש המבקש להצטרך לקבוצה סך של 2180 ₪ בהמחאה לפקודת האירגון או באמצעות חיוב כרטיס אשראי.

...

סבורני, שיש להשקיף על התובענה הקבוצתית כניסיון לעקוף החלטות שיפוטיות קודמות לגבי הניסיון לכלול בדיעבד את סעד ההשבה אל איזו מהתובענות הייצוגיות הנדונות.

אין לאפשר לתובעים "מקצה שיפורים" בדרך של הגשת תובענה, נוספת.

סוף דבר נוכח כל האמור, התובענה נדחית על הסף.

התובע טוען כי הנתבעת אינה יכולה לידרוש מהתובע לשלם שכ"ט גבוה מהסכום אשר נקבע כשכ"ט כולל עבור הטיפול בתיק – 48,000 ש"ח, וכי כל סכום שנגבה מהתובע מעל סכום זה מהוה גזל, עושק וניצול מצוקת התובע ויש להשיבו.

הנתבעת הוסיפה כדלקמן: באשר לפגישתה עם הגב' אטיאס, טוענת הנתבעת כי "...באחת הפגישות שלא זומנה איתי, אלא הוזמנה עם עו"ד חגי טל ממשרדי...הגיע מר רונן עם רויטל, כשאני עברתי במסדרון הוא ערך בינינו הכרות במבואה של המשרד, ההכרות היא ביני לבין גב' אטיאס ולמעשה היא שאלה אותי באותו מעמד מה דעתי על התיק ואמרתי לה שהיות ואני לא מטפלת בתיק, לא מכירה את תוכנו ואת החומרים, ככל שהיא תרצה לדעת דבר על מהות התיק – היא תשמע את זה בישיבה שנועדה לאותו יום שהייתה ישיבה מקצועית." (עמ' 41 שורות 6-12) הנתבעת טוענת כי "אני לא השתתפתי בשום הליך מקצועי, לא הופעתי בבית משפט, לא חתמתי על כתבי בי-דין, לא בחנתי חומרים, למעשה אני טיפלתי בהתקשרות עצמה." עמ' 41 שורות 12-13) באשר למטרתו של התובע במימון ההליכים המשפטיים, טוענת הנתבעת כי "הוא לא ממש הסביר. אני הנחתי שזה משהו בדומה למה שהוא עשה בסיבוב הקודם, רכישה של מכונות ושילוב של האדם אצלו בתוך המערכת כערך מוסף לעסק. זה מה שהנחתי הוא הולך לעשות גם הפעם. איזושהי שיטה של השבחת העסק או משהו בסגנון. אבל זו הנחה, לא מה שקרה בפועל."(עמ' 42 שורות 29-32) חקירה נגדית הנתבעת טוענת כי התובע וד"ר אמינוב לא אמרו לה שברצונם להגיש שלוש תביעות "לא, הם סיפרו סיפורים, חלקם נשמעו לי הזויים ולכן גם הייתה היתלבטות ומכאן גם בא ההסכם וזה." (עמ' 46 שורות 16-17) כאשר נישאלה הנתבעת מדוע נכתב בהסכם שכר הטירחה "מניות של חברת אינפיניטי ביוטק" ולא "מכונות של החברה", השיבה כי "אני סבורה שהניסיון לבוא ולטעון שנעשו הליכים שהלקוח לא ביקש שייעשו זה פשוט אבסורד."(עמ' 46 שורות 26-28) הנתבעת טוענת כי משרדה לא עידכן את התובע באשר לנוגע לתביעותיו של ד"ר אמינוב "לא, העדכונים ניתנו למר אמינוב וככל שרונן אטיאס רצה להתלוות אליו הוא התלווה אליו." (עמ' 47 שורות 18-21) כאשר נישאלה הנתבעת האם לתובע הייתה זכות לדעת שהמשרד חתם על הסכם שכר טירחה עם ד"ר אמינוב, השיבה כי "לא, אין לו שום זכות לדעת. מערכת היחסים שלו עם מר אמינוב וככל שהוא ירצה לשתף אותו – יעשה כן. אין לי ספק שרונן ידע על הסכם שכר הטירחה כי הוא היה נוכח בישיבה." (עמ' 47 שורות 22-25) באשר להסכם ההלוואה, טוענת הנתבעת כי "שני הצדדים ישבו לפני וביקשנו ממנו לעגן את הסכום הזה בהסכם. כתבתי כמשפטים, זה לא הסכם, זה רק צעטלה."(עמ' 51 שורות 16-17) דיון בפני תביעה להשבת כספי שכר טירחה ששילם התובע לנתבעת, בסך 118,000 ₪ , השבת המחאה שבוטלה ע" התובע בסך 30,000 ₪, תשלום לכונסת הנכסים בסך 30,000 ₪ , כספי עירבון בסך 30,000 ₪ שהופקד בביהמ"ש, סך התחייבויותיו לכונסת הנכסים בסך 60,000 ₪ בתוספת פיצויים בגין עוגמת נפש.

...

לאור האמור לעיל הנני קובעת כי לא התקיימו התנאים הנדרשים על מנת לקבוע כי התקיימו יחסי עורך דין –לקוח בין התובע לנתבעת ו/או מי ממשרדה.

אינני מקבלת הטענה לפיה הנתבעת התחייבה כי שכה"ט הנדרש בגין הליך תפיסת המכונות יעמוד על סכום כולל של 50,000 ₪.

אשר על כן התובע לא הרים הנטל להוכחת תביעתו והנני מורה על דחיית התביעה.

לשיטתן, סכום זה אינו מצדיק נקיטת הליכי הוצל"פ. משכך, התבקש בית המשפט לעדכן את חישובי ההלוואה ולערוך חישוב מותאם.

עוד מפנה המשיב לכך שהמבקשות הטוענת למצב כלכלי דחוק יוצגו בעבר ע"י עו"ד פרטיים וכי אף לשיטת המבקשות הן שילמו לעורכי דין עבור שכ"ט כ- 170,000 ₪ בהליכים שניהלו נגד המשיב.

גם לפני שנתיים הצליחו המבקשות לגייס אלפי שקלים בגין עירבונות ואגרות.

בהנתן סכויי העירעור שכאמור אינם מובהקים, הימשכות ההליכים, העובדה כי המבקשת 1 זכאית לייצוג מטעם לישכת הסיוע המשפטי, העובדה כי ההליך מערב שני צדדים בלבד ועל מנת שלא לחסום כליל את דרכן של המבקשות, יש מקום להקל עימן בגובה הערבון.

...

אין בידי לקבל גם את הנימוק שעליו נשענה הנציגה בדיון עת מנהל קשרי הלקוחות מוסר לה כי המסמך שנשלח לה למייל המברך על הצטרפותה הוא רק עידכון של "ההטבות בשביל שהיא תוכל להציע לך אותן" וכשנשאל מדוע אם כך זה נשלח אליה למייל וכתוב לה "להלן פרטי העסקה החדשה" השיב : "זה מערכתית. עוד לא חויבת, את לא תחויב" ועל כך השיבה לו, בצדק, "למה, זה מטעה את הלקוח", כל שכן עת הוא מאשר "אנחנו לא סגרנו דברים. לא סגרנו איתך דברים". ודוק; הקפאת חיובים משמעה שניסגרה עסקה ולא מממשים אותה בשלב זה. אם מדובר בתרשומת פנימית, מדוע לא ציינו לעצמם "הוצע ללקוחה"? ללמדך שכן פניהם היו מועדות לחיוב שיוביל לגבייה אולם היא נאלצה שוב לפנות, הפעם בעיניין אחר שהנתבעת יצרה, וזאת כדי למנוע זאת.

בכך שונה הדבר מהפסיקות שהפנתה התובעת שהטילו עד 10,000 ₪ פיצוי בשל כך שהנתבעות לא נעתרו לבקשות הנתוק והמשיכו לחייב בבחינת לגבות תשלומים בפועל במשך חודשים נוספים אם כי בכל הנוגע לרכיב עגמת הנפש, הרי שהפסיקה נעה סביב 2000-3000 ₪ (ראו ת"ק 48667-07-10 שינטל נ' הוט (18.7.2011) מפי כב' השופט יובל גזית; ת"ק 44234-02-16 איתי אמיר נ' הוט (17.7.2016) מפי כב' הרשם הבכיר בנימין בן סימון (שם לא נפסק עבור עגמת נפש או פיצוי עונשי אלא רק התקבלה התביעה במלואה להשבת סכומים והוצאות בגין אובדן יום עבודה ונסיעה); ת"ק 5248-04-19 ולרי בלומין נ' הוט (30.8.2019) מפי כב' הרשמת הבכירה אביגיל ון-קרפלד, אם כי שם דובר על חיוב שלא בהתאם למצג שהוצג בבצוע העסקה וכי לא מדובר בטעות בכדאיות העסקה וגם כאשר הוחתם על סיכום עסקה שונה מהעסקה שהוצגה תחת הצעת המחיר (ואם זו לא מאושרת כי אז יש להודיע לו ולא בדרך של משלוח סיכום עסקה בתנאים שונים, וזה העיקר), כאשר גם שם כבר נגבו סכומים בפועל ; תא"מ 12434-09-19 גולן נ' הוט (14.11.2021) מפי כב' השופטת רויטל באום כאשר שם הובהר כי הנזק אינו מסתכם בסכום פעוט של 60 ₪ שחויב בהם אלא "אילמלא ביטל התובעת את הוראת הקבע שנתן – הייתה הנתבעת ממשיכה ומחייבת אותו, כפי שאומנם ניסתה לעשות, עד שחיובו יכול היה להגיע למאות שקלים, ואף מעבר לכך...ולו הדבר תלוי בה, הייתה ממשיכה וגובה מהתובע מאות שקלים..."; ת"ק 23577-03-11 ארנן נ' הוט (2.9.2011) מפי כב' השופט גיא היימן, שם לא היה כל צורך לסיים את ההיתקשרות באורח רטרואקטיבי באמצעות החזרת תשלומים שכבר נגבו בפועל לאחר מועד הנתוק בגין שירות שלא סופק).

כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות ההליך לרבות אגרה, תימלול והוצאות הנסיעה בסך של 900 ₪.

...

יוצא אפוא, כי התביעה היא בגין אי ניתוק לאלתר של התובעת עם בקשת הניתוק שאין חולק שביקשה אולם המחלוקת היא לגבי המשך השיחה בו נעשה ניסיון לשמר את הלקוחה באופן שהתקיימו מספר שיחות בנות למעלה מרבע שעה, ובנוסף כי בתום היום לא נעשה ניתוק ונשלחה הודעה כי התובעת הצטרפה לשירות מקום בו ביקשה לנתק, ולכן הדבר הצריך אותה לוודא שוב למחרת כי בקשתה לניתוק התקבלה עת אין חולק שבסופו של יום לא ביקשה ניתוק אלא הקפאת מצב אולם הדלתא המדוברת היא בין הבקשה הראשונה לבין הבקשה השנייה להקפיא.

אין בידי לקבל גם את הנימוק שעליו נשענה הנציגה בדיון עת מנהל קשרי הלקוחות מוסר לה כי המסמך שנשלח לה למייל המברך על הצטרפותה הוא רק עדכון של "ההטבות בשביל שהיא תוכל להציע לך אותן" וכשנשאל מדוע אם כך זה נשלח אליה למייל וכתוב לה "להלן פרטי העסקה החדשה" השיב : "זה מערכתית. עוד לא חויבת, את לא תחויב" ועל כך השיבה לו, בצדק, "למה, זה מטעה את הלקוח", כל שכן עת הוא מאשר "אנחנו לא סגרנו דברים. לא סגרנו איתך דברים". ודוק; הקפאת חיובים משמעה שנסגרה עסקה ולא מממשים אותה בשלב זה. אם מדובר בתרשומת פנימית, מדוע לא ציינו לעצמם "הוצע ללקוחה"? ללמדך שכן פניהם היו מועדות לחיוב שיוביל לגבייה אולם היא נאלצה שוב לפנות, הפעם בעניין אחר שהנתבעת יצרה, וזאת כדי למנוע זאת.

יודגש כי גם בהיסטוריית הפניות עולה כי ביום 20.3.22 מתואר כי סטטוס הפנייה "שונה מפתוח לסגור" כאשר ההתייחסות לפנייה פתוחה היא לעניין שימור לקוחות אם כי מצוין יומיים לאחר מכן "ממשיך תהליך ניתוק" עדיין מצוין ססטוס פתוח והמסקנה היא שהלקוח כן שומר את העסקה ולא מבטל (אם כי אכן היא לא ביטלה בסופו שליום אולם היא גם לא לקוח שמור אלא השמירה היא לשמור על מצב קיים עד שיוכרע המשפט).

נוכח האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, החלטתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 2 פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 3000 ₪ בגין עוגמת הנפש והטרחה שנגרמה לה הן בנוגע לבקשת הניתוק כביטול העסקה והן בנוגע לסגירת עסקה חדשה שלא ביקשה וטרחתה לבטל את העסקה החדשה ולמצער להקפיא חיובים (המתייחסים לכל עסקה שהיא – בין אם הראשונה בגינה נעשתה פנייה לניתוק ובין אם החדשה).