מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עדות תובע לאחר אזהרה: אישור תצהיר והתקף לב קודם

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום קריית גת נפסק כדקלמן:

לחוזה צורף תשריט לפיו מדובר בשתי חלקות צרות וארוכות, שתיהן עם חזית לעבר רחוב רמב"ם. רק לאחר חתימת חוזה 2010, נתברר כי חוזה 2010 איננו ישים, בין היתר כיוון שתשריט החלוקה שצורף לחוזה 2010 לא היה בתוקף, ואילו תשריט החלוקה שבתוקף, היה שונה מהותית.
יצויין כי לכאורה הדברים סותרים את גירסתו של רמות כי התובעת שילמה למוכרים רק לאחר חוזה 2011, אולם מעיון במסמכים עולה כי היא השיבה לברכר, אשר שילם למוכרים, סכום כסף עוד קודם לכן.
שביעית, הנתבע הודה, כי כאשר התברר כי חוזה 2010 איננו ניתן למימוש עקב העובדה שרשומה חלוקה שונה, כבר שולמו סכומים גבוהים למדיי לכסוי חובות המוכרים בנאי, קרוב ל 200,000 ₪ (נספח 18 לתצהיר הנתבע), מכוחו של הסכם שאיננו ניתן לבצוע! לפי עדותו שולמו חובות בסדר גודל של 100,000 ₪ ומשהו.
דא עקא, למרות רשלנות זו, איש מהנושים לא ניצל את העידר הערת אזהרה, כדי לסכל את עסקת המכר, כך שלא נגרם הלכה למעשה נזק כתוצאה מרשלנות קשה זו. גם הרשלנות שבאי בירור לגבי העסקה הנוגדת של הבת והחתן מסעוד, לא גרמה לנזק, שכן כעבור חודשים ספורים הסכימו בני הזוג מסעוד לחתום על חוזה 2011 מול התובעת וברכר, והעסקה היתקדמה, אם כי לטענת התובעת, העיכוב גרם לנזק.
ואולם, אפילו אם היה הדבר נכון (עובדה שאינני מקבל), הרי שהטופס הוגש בתום לב לרשויות המס זמן רב לפני שנתגלו הבעיות בחלוקה, והוא מעיד כי בזמן אמת סבר הנתבע, כי החלקה הגדולה יועדה לברכר והחלקה הקטנה יותר יועדה לנתבעת.
כפי שהעיד המומחה מטעם בית המשפט, ההערכה של שווי חלקה עורפית למ"ר, נמוכה מהשווי של חלקה חזיתית למ"ר. לאחר שנתברר כי התשריט התקף מדבר על שתי חלקות שוות בגודלן בחלוקה רוחבית, במסגרת חוזה 2011 הוסכם כי דוקא ברכר יקבל את החלקה החזיתית, היקרה יותר.
שילוב מכלול השיקולים הללו, מוביל בהכרח למסקנה, לפיה מלכתחילה בהתאם לחוזה 2010, רכשה התובעת חלקה בשטח של 358 מ"ר (או לכל היותר הכוונה היתה לחלקים שוים של 375 מ"ר כ"א), ואילו לאחר שנתברר כי החלוקה בלתי אפשרית, היא קבלה חלקה עורפית, ששווי כל מ"ר בה פחות, אולם גודלה גדול יותר ומגיע לכדי 375 מ"ר. השוואת שווי המגרשים הנזק המרכזי אותו תובעת התובעת, הוא בגין ההפרש בין החלקה שרכשה התובעת לפי חוזה 2010, לבין שווי החלקה אותו רכשה התובעת בהתאם לחוזה 2011.
...
לפי עדותה, הוסכם כי התובעת תשלם לה שכר טרחה של 30,000 ₪ ושולמו לה שני שלישים מהשכר בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ, שעמדו אז על 23,200 ₪.
פיצוי בגין סיכון קנייני התובעת לא המציאה כל הסבר לרכיב פיצוי זה, שכאמור לעיל, לא נתממש, שכן למרות ההפרה של חובת הזהירות שבאי רישום הערת אזהרה, העסקה בוצעה בסופו של דבר.
סיכומו של דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה, ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת סכום כולל של 84,000 ₪, בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 14,040 ₪.

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

עם זאת לא ברור מדוע טעות זאת הועתקה לתצהיר התובעים, שהוגש לאחר הגשת התביעה, בעקבות החלטתי שחייבה את התובעים להגיש תצהיר שלא על דרך ההפניה.
יתרה מזאת, אם העסקה הייתה נעשית על פי מיסמך בכתב, כפי שמחייב סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969, ואם התובעים היו נוהגים בתום לב, והיו רושמים הערת אזהרה, היה הדבר מונע "תאונה משפטית" ומעניק לעסקה עימם עדיפות על פני המשכנתה שנרשמה לטובת הבנק (ע"א 2643/97 שלמה גנז נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ, פ"ד נ"ז(2) 385 (2003)).
אחר כך הרחיב את תשובתו (עמ' 3 לפרוטוקול) והשיב "ב- 80, 97, אולי 96, 98". במשך דקות ארוכות, לא ניתן היה לקבל מהתובע מס' 1 תשובות לשאלות שנשאל, והוא הסתתר מאחורי העובדה שהוא בן 71 שנים, ואינו זוכר האירועים שארעו 30 שנים קודם לכן.
עוד השיב התובע מס' 1, כי לא נרשמה הערת אזהרה לטובתם בשל השיעבוד שהיה רשום על החלקה, והוסיף, כי ידע על השיעבוד לאחר רכישת החלקה, והנתבע הודיע לו שיסיר אותו (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 16 עד 18).
התובע איבד את שלוות רוחו משאלות פשוטות שנשאל, וטען שבעקבות שאלות אלה הוא צפוי לקבל התקף לב (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 3), ואף השווה את השאלות ל"בגידה של אשה" (שם, בשורה 33).
(ד) כל פעולה שיש לרשום בפנקס הזכויות במקרקעין, תעשה בכפוף לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), תשע"ב – 2011, ובכפוף לכך לרשם המקרקעין יוצגו כל האישורים הדרושים לפי הוראת כל דין, בעת ביצוע פעולה בפנקס הזכויות במקרקעין.
...
סוף דבר לסיכום הדברים שלעיל, המסקנות שהגעתי אליהן הן המסקנות הבאות: (א) בעסקה שנעשתה בין התובעים והנתבע, הנתבע התחייב להעביר לתובעים קרקע בשטח 42,500 מ"ר, ועד היום העביר להם קרקע בשטח 30,332 מ"ר. על כן התובעים זכאים להירשם כבעלים של 12,168 מ"ר בחלקה 45.
אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני מצהיר, כי התובעים, חליל גריס ערטול ת"ז 21085899 ומוסא גרייס ערטול ת"ז 53712014, זכאים להירשם כבעלים של 12,168/19,744 חלקים, בחלקים שווים (6,084/19,744 חלקים לכל אחד מהתובעים), במקרקעין המזוהים כחלקה 45 בגוש 15630.
(ו) ביחסים שבין התובעים והנתבע מס' 2 (בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ), הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לבנק הוצאות משפט (כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ) בסכום כולל של 14,040 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

"חלק מהעיקולים שהוטלו הנם עיקולים על חשבונות בנק המהוים את הבסיס הפינאנסי של פרויקטים בבניה, ועיקולים אלה עשויים להביא להקפאת קידום הפרויקטים המנוהלים והמבוצעים ע"י אביב בעיר, לגרום לנזקים כבדים לאותם פרויקטים [שכן יש לשלם לספקים ונותני שירותים], ובכך לפגוע ברוכשי הזכויות באותם פרויקטים, תוך גרימת נזקים כבדים גם לצדדים שלישיים, שאין להם כל קשר לסכסוך בין הצדדים" (ס' 52 לתצהיר אשר בתמיכה לבקשה לביטול, נספח 2).
יתר על כן, שבועיים בלבד טרם מועד פרעון השיק ותשלום התמורה, נחתם לבקשתו של אשר, פרוטוקול שנוסח ע"י באת כוחו להמשך יישום והוצאה לפועל של ההסכם ברשום הערת אזהרה לטובתו בפרויקטים (נספח 3 לתשובה).
יצוין עוד, כי בדיון התעוררה השאלה אם אמנם העיקול תפס כספים בפועל לנוכח הסתייגות הבנק בדבר זכויות עכבון וקיזוז קודמות, אולם ביום 16/3/20 התקבלה הודעת בנק הפועלים, כי בספרי הבנק נרשם עיקול לטובת דגש אביב על מלוא סכום העיקול, בסך של 6,050,000 ₪.
אשר לקיומה של עילת תביעה לכאורה, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בכתב ושמעתי את עדויות הצדדים והשלמת הטיעון בע"פ, סבורני, כי השיק שחולל מבסס בנסיבות העניין קיומה של עילת תביעה לכאורה, כנדרש לצורך סעד של עיקול זמני ואף למעלה מזה.
יתר על כן, משנתם של המבקשים בעיניין זה איננה סדורה, שכן לא ברור מהו ההסדר התקף הכולל ואלו חלקים נוספים מהסכמות אלה, תקפים ומחייבים לטענתם (ולא ברור גם ביחד עם איזה מחלקיו של הסכם 2018).
אשר לטענה בדבר חוסר סמכות בהפקדת השיק או הגשת התביעה לבצוע שטר - הטענה קשה אף היא, בשים לב לניגוד העניינים המובנה של המבקשים בעיניין זה ולהחלטות הדירקטוריון מיום חתימת ההסכם ועם אישור ההיתקשרות על ידי דירקטוריון המשיבה, "להסמיך את שלום לחתום בשם החברה על ההסכם וכן על כל מיסמך שיידרש לשם יישומו של ההסכם". לא מצאתי שהועלתה כל טענה כנגד תוקפו של פרוטוקול זה (אשר אף ציין בח"נ בעמ' 10, כי פרוטוקול הדירקטוריון מוכר לו, נחתם על ידו ואושר כדין ע"י עוד פלג).
...
סבורני, אפוא, כי בשקלול כל הנתונים הרלבנטיים ועל רקע הדין, הוכחה הכבדה כנדרש ומאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה.
סיכום וסוף דבר בעניין העיקולים התוצאה לאור האמור היא, כי עיקול על הכספים שנתפשו בבנק הפועלים על נכסי אביב בע"מ, לטובת המשיבה-התובעת, דגש, במלוא סכום העיקול בסך של 6,050,000, יוותר על כנו.
יחד עם זאת, סבורני כי אין הן עולות כדי "טענת בדים"; וכי האיזון הנכון בין השיקולים במצב הדברים הרגיל (לולא נתפשו הכספים בעיקול), הוא בהתניית הרשות להתגונן בהפקדת סכום השיק.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2020 בשלום רמלה נפסק כדקלמן:

כל אחד מן הרוכשים הללו העביר לנאשם 1 בנאמנות סכומים הנעים בין 940,000 ₪ - 1,200,000 ₪ וכן שכר טירחת עו"ד. הנאשם 1 יצר אצל הרוכשים רושם לפיו הכספים שהם העבירו לו יופקדו בחשבון נאמנות לצורך מימון העסקה, אך בפועל לא עשה כן, אלא עשה שימוש בכספים, שהעבירו לו הרוכשים למטרות עסקיות אחרות, וזאת ללא ידיעתם או אישורם של הרוכשים - בין היתר השתמש בכספים לשם מימון הוצאות משרדו, משכורתו וכן לתשלום בגין חובותיו.
כך, למשל, שמעון בן עזרא, אשר מסר עדות נוגעת ללב (ראו מיסמך במ/1), דמעות זולגות על לחיו, הבהיר, בין השאר, את מה שהיה מנת חלקו משך שנים: "...אני רוצה להדגיש שהטיפול בכל הנושא נמשך מעל חמש שנים והיה כרוך בעוצמות בלתי נתפסות של כעסים ומתח אין סופיים שגרמו לי לחמישה אשפוזים בבתי חולים בעקבות חשש להתקף לב וללקיחת כדור פסיכיאטרי יום יומי להרגעה לאורך כל התקופה". דור שלמה העיד אודות הפגיעה בו ובמשפחתו והגדיר: "בסוף הפגיעה כאן היא בלתי נתפסת". אבי רנגינגן העיד: "הגעתי למצב שהייתי מרוסק כלכלית, מרוסק (בוכה) לא על כסף, דברים בסיסיים, באתי אליו למשרד, התחננתי אליו, תן לי קצת כסף, הוא הסכים מדי פעם לתת לי כמה מאות שקלים...הסתרתי את זה מחברים שלי, התביישתי...הוא הזמין לי מישטרה הכי רציתי את הכסף שלי". אציין, כי איני מקבל את עדותו ואת תצהירו של עד הנאשם 1 חיים אברהמי ומפאת כבודו לא אוסיף הנמקה.
הוגשה הודעה, שלפיה לא עלה ביד הנאשם לקבל את המידע (לא הוסבר מדוע לא פעל חודשים קודם לכן לקבל את המידע, במיוחד לאחר הכרעת הדין והצגת ההסדר).
שישית, הגם שעניין זה אינו רלוואנטי לשאלת הפצוי (להבדיל משאלת הקנס), אין להקל ראש כלל ועיקר באישום השני, המלמד כי הסכום, שאותו קיבל הנאשם 1 לידיו ועשה בו שימוש בנגוד למטרת הנאמנות לא דווח לרשויות המס כדין, וזאת בכוונה להעלים מס. שביעית, שקלתי את הטענה, כי כל המשקיעים/הרוכשים, היו יכולים למצות את זכויותיהם עד תום, אילו היו תובעים את היזם – חברת "כחול לבן", ובדרך זו היו יכולים להקטין את ניזקם.
כך, למשל, רשם הערת אזהרה כללית עבור היזם "חברת כחול לבן", שלעתיד הייתה עוברת אל הרוכשים/משקיעים.
...
ראשית לעניין מתחם הענישה הכללי: בע"פ 1901/19 שמעון אסולין נגד מדינת ישראל (31/05/2020) נקבע כי למרות שמדובר בהסדר טיעון "סגור" לעניין רכיבי הענישה השונים, עדיין "על בית המשפט לקבוע את המתחם בצורה "רכה". על כן, נוכח עקרון ההלימה, אני סבור שהסדר הטיעון שגובש חורג לקולה ממתחם הענישה שיש לקבוע ביחס לעובדות המתוארות בכתב-האישום, שתחילתו ראוי להיות בין מספר חודשי מאסר שניתן לריצוי בדרך של עבודות שירות עד 18 חודשי מאסר בפועל, ואולם נוכח הנסיבות המיוחדות של ה"עושה" בתיק זה, לפי נימוקי הצדדים, שיפורטו בהמשך, אני מאשר את ההסדר בהיותו כזה שעדיין אינו חורג ממתחם הסבירות לנסיבות העושה המיוחדות בתיק זה. ועתה לשאלות היקף הפיצוי: סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע: "(א) הורשע אדם, רשאי בית-המשפט לחייבו, בשל כל אחת מן העבירות שהורשע בהן, לשלם לאדם שניזוק על-ידי העבירה סכום שלא יעלה על 258,000 שקלים חדשים לפיצוי הנזק או הסבל שנגרם לו. (ב) קביעת הפיצויים לפי סעיף זה תהא לפי ערך הנזק או הסבל שנגרמו, ביום ביצוע העבירה או ביום מתן ההחלטה על הפיצויים, הכל לפי הגדול יותר. (ג) לענין גביה, דין פיצויים לפי סעיף זה כדין קנס; סכום ששולם או נגבה על חשבון קנס שיש בצדו חובת פיצויים, ייזקף תחילה על חשבון הפיצויים. (ד)20 הורה בית משפט כי פיצוי שהנאשם חויב בו לפי סעיף זה ישולם לשיעורין, והנאשם לא שילם את אחד התשלומים במועדו, תעמוד יתרת החוב לפירעון מידי" בית-המשפט העליון קבע, כי לפסיקת פיצויים לפי זה סעיף אופי אזרחי במהותו, המושפע מסביבתו הפלילית, שבמסגרתו מכיר המשפט הפלילי בנזק האזרחי, שגרם הנאשם לנפגעי העבירה, ובחובה להיטיב את אותו נזק תוך הטלתו על הנאשם אשר גרם לו: "סעיף 77 לחוק נועד לתת ביטוי במסגרת ההליך הפלילי לנזקו ולסבלו של הניזוק מן העבירה, ולאזן בין האינטרס להעניק לקורבן העבירה פיצוי מהיר ויעיל לבין הצורך למנוע את הפיכתו של ההליך הפלילי להליך בעל אופי אזרחי, על כל הכרוך בכך...תכליות נוספות שנקשרו בסעיף זה הן מתן צדק מהיר וזול לנפגע העבירה במסגרת ההליך המנוהל על ידי המדינה תוך שימוש במשאביה לפסיקת פיצוי וגבייתו...מתן יסוד של "היטהרות" לעבריין שכן פיצוי הקורבן עשוי לתרום לשיקומו.
מסקנה: לאחר ששקלתי את המכלול דלעיל, מסקנתי היא ברורה, והיא שהשיקולים לקולה שפורטו, אלו שיקולים שהובילו את המאשימה להגיע להסדר טיעון מקל ביותר, שאותו אני מאשר - הרבה מתחת למתחם הענישה, אך אין להם כלל ועיקר נפקות ממשית, ככל שהם נוגעים לרכיבים הכלכליים בענישה, כפי שהוגדו לבית-המשפט במסגרת ההסכמות.
אני סבור, כי הצבת סכום הפיצוי באופן הנושק לרף העליון שבהסדר הטיעון (50,000 ₪) ביחס לכל אחד מן המתלוננים היא הצבה ראויה, אשר תכיר בנזק החמור שהנאשם גרם להם.
תוצאה: לאור כל האמור לעיל, אני גוזר את העונשים הבאים: על הנאשם 1: שישה חודשי מאסר שאותם לא ירצה הנאשם, אלא אם כן יעבור בתוך 3 שנים מהיום עבירה שיש בה יסוד של מרמה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

במהלך ההליך הציג כל צד גרסה עצמאית משל עצמו לגבי תוכן הסכמות אלה, ולמעשה, מדובר בגירסאות הסותרות זו את זו. לפי גרסת התובעים, בשנת 1995 איצקוביץ רכש שליש מן המקרקעין באמצעות בוני סומייל, שרכשה את המיגרש מן הבעלים הקודם (מר שוסטרמן) באופן ששני שלישים מן המיגרש הם עבור עצמה ועוד שליש מן המיגרש בנאמנות עבור התובעים.
טוען איצקוביץ בתצהירו "כי באותה תקופה עברתי "Myocardial Infraction" (התקף לב), ארוע חמור שמטבע הדברים זעזע וטלטל אותי והמשפחה, ומאז הורדתי הילוך, והייתי ראשי ורובי למשפחתי" (סעיף 25 לתצהיר איצקוביץ).
עוד ניתן ללמוד על קיומו של קשר בין קבוצת ציביון-פלס לבין חברת קונטיננטל רזידנס מהסכם פדיון המשכנתא בו נכתב כי כתובתה של קונטיננטל רזידנס לצורך ההסכם היא אצל רו"ח יוד, שכאמור העיד במהלך ההליך כי במשך שנים רבות הוא נושא משרה בבוני סומייל ובחברות אחרות הקשורות לקבוצת צביון-פלס (עמ' 121-120 לפרוטוקול): "ת: בוא תעצור. אני לא מנכ"ל של החברה, של בוני סומייל, או סמנכ"ל באותו מועד. אני יכול להיות שהייתי סמנכ"ל, אפילו לא מנכ"ל, של קבוצת חברות, שטיפלה גם באייזיק". ומכל מקום לאחר פדיון המשכנתא רכש שוב כנאמן את זכויות המקרקעין במיתחם סומייל, בין היתר מבוני סומייל, ביום 14.1.2010 (נספח א' לתצהיר איצקוביץ).
מעיון בתיק נט המשפט של הליך פירוק השתוף עולה כי ביום 7.2.2023 היתקיים בפני בית משפט השלום דיון במעמד ב"כ התובעים וב"כ בוני סומייל, במהלכו הגיעו בוני סומייל והתובעים להסכמה דיונית (עמ' 59 לפרוטוקול הדיון בת"א 64163-05-17): "על חלק מזכויות הבעלות של [בוני סומייל], רשומה הערת אזהרה לטובת [שמואל ויפה דבורה איצקוביץ]. בין הצדדים ישנה מחלוקת שמתבררת בבית המשפט... לכשיגיע מועד הזכאות לקבלת הכספים, בהתאם להחלטות בית המשפט שנוגעות לכלל בעלי הזכויות, לא יעביר כונס הנכסים את הכספים. כונס הנכסים יחזיק את הכספים אצלו, עד לקבלת החלטה אחרת, שתנתן רק לאחר שינתן פסק דין בבית המשפט המחוזי". יוצא איפוא שמתן סעד הצהרתי נידרש כדי לסיים את הליך פירוק השתוף, ובפרט את חלוקת כספי התמורה ממכירת חלקה 121.
...
סוף דבר תביעת בני הזוג איצקוביץ למתן סעד הצהרתי בדבר זכות הבעלות ב-103/1211 חלקים מתוך המקרקעין שהיו רשומים כגוש 6213 חלקה 13 בתל-אביב יפו מתקבלת.
התביעות שכנגד שהוגשו על ידי בוני סומייל ועל ידי החברה לנאמנות נדחות.
בנוסף לאמור, מקובלת עלי טענת שוב והחברה לנאמנות "כי במסגרת הסיכומים כמו גם לאורך ניהולו של ההליך משתמשים התובעים בלשון בוטה ומשתלחת כנגד הנתבעים בצורה שראויה לכל גנאי" (סעיף 20 לסיכומי שוב והחברה לנאמנות).
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו