עדות שיטה ומעשים דומים במשפט אזרחי

הכללים בדבר הוכחה בדרך של "עדות שיטה" או ראיה על "מעשים דומים" חלים גם בהליכים במשפט הפלילי וגם במשפט האזרחי, ובהתקיימם ניתן להזקק לנושאים הרחוקים מהפלוגתא הנדונה לפני בית המשפט ולהסיק ממנה על הנושא הנידון לפני בית המשפט (ע"א 104/64 מורגנבסר נ' ליטוינסקי, פ"ד יח(3), 442; י' קדמי על הראיות, שם, עמ' 609; ת"א (חיפה) החסוי משה בן הרואה נ' בדיר, תקדין - מחוזי 2002(4), 2277).

...

בהחלטה מיום 22.2.17 ביחס לחילוט עירבון לאחר פקיעת עיקול זמני, במסגרת הפ"ב (מח' ת"א) 1289-12-14 ברוש נ' ברונשוויג סוכנות לביטוח בע"מ, נקבע: "אני סבורה, כי פעולה של הטלת עיקול במסגרת סכסוך עסקי, אינה גוררת בעקבותיה בהכרח פגיעה בשם טוב. אמנם, ישנה פסיקה המכירה בזכות לפיצוי עקב פגיעה במוניטין, ואף הטלת עיקול עשויה להתפרש כפגיעה כאמור. אולם, לדידי יש להוכיח ביתר דקדקנות טענה לפגיעה מעין זו. אם לא כן, בכל מקרה של הטלת עיקול, תעמוד טענה זו לנעקל, באופן שיצמצם משמעותית ועד כדי פגיעה בזכויות דיוניות מהותיות, את אפשרויות העיקול." קל וחומר ביחס לאספקת מוצר פגום.

סוף דבר התובעת רכשה מהנתבעת כיסאות, אשר סמוך לאחר רכישתם התגלו בהם פגמים והוכח כי המוצר אינו מתאים לשימוש בבית הקפה של התובעת.

לאור כל האמור לעיל אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 12,000 ₪, כל צד יישא בהוצאותיו.

כך הביא כב' השופט י' זוסמן, בע"א 104/64 זיגמונד מורגנבסר נ' חיים ליטוינסקי ואח', פ"ד יח (3) 442 בעמ' 447 (סעיף 7 לפסק הדין): "... אומר מיד, שלא צדק שופט - השלום הנכבד בסברתו שראיה של 'שיטה' המתקבלת במקרים מסוימים במשפט פלילי, אינה כשרה במשפט אזרחי. אין בכגון דא הבדל בין משפט אזרחי למשפט פלילי ... אלא שהלכות הראיות האנגליות פוסלות, תוך יחס של הגינות כלפי העד ולשם חיסכון בזמן הציבור, ראיה המובאת להוכיח מעשה דומה שעשה אדם על מנת שבית המשפט יסיק מן המעשה הדומה האמור כי עשה גם את המעשה המיוחס לו עכשיו ... יודגש הדבר כי הראיה אינה נפסלת על שום שהיא חסרת כוח שיכנוע. מבחינת ההגיון אשר הוא – והוא בלבד משמעינו, אם הוכחת עובדה פלונית עשויה לשכנע את השופט שאדם עשה את המעשה המיוחס לו, יש משקל לראיה כזו ...

...

ה - סופו של דבר העדויות אשר נשמעו מטעם התובעת עשו עלי רושם מהימן.

משכך הגעתי למסקנה כי התובעת הרימה את הנטל (המוגבר) המוטל עליה להוכחת מרבית טענותיה.

אשר על כן תשלם הנתבעת לתובעת סכום כולל של 57,301 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל, והכל כמפורט להלן: מעילה בכספי המזומן בחנות – 52,417 ₪; גניבת כספי מזומן מלקוחות - 120 ₪; זיכויים פיקטיביים ומשיכת כספים במזומן - 2,299 ₪; זיכויים פיקטיביים בכרטיס אשראי – 2,383 ₪; הנפקת שוברים פיקטיביים – 82 ₪.

אכן, במשפט הפלילי, כמו גם המשפט האזרחי, ניתן להכיר במעשים קודמים דומים של האדם כביטוי להלך נפשו, ראייה לכוונתו הפלילית מקום בו אין מחלוקת באשר לעצם ביצוע המעשים.

שיטת הבצוע מהוה מעין "כרטיס ביקור", שיש בו להעיד על כך שהמעשים בוצעו על-ידי האדם שהוכח כי נוקט בשיטת ביצוע זו. על ההבדל בין עדות שיטה ועדות בדבר מעשים דומים עמד בית המשפט בפסק הדין שניתן בע"פ 3372/11 ‏ משה קצב נ' מדינת ישראל (10.11.2011): "עדות שיטה ועדות בדבר מעשים דומים הנן חריגים לכלל, הקבוע בסעיף 163 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי), לפיו אין מציגים בפני בית המשפט את עברו הפלילי של הנאשם ....

...

אשר על כן, אני דוחה את התביעה לפיצויים נזקיים.

אף לא שוכנעתי כי הפוסט, כמו שאר הפעולות שנקטו הנתבעים נגד התובעות, נקיים מרצון מכוון לפגוע בתובעת על רקע הפגיעה, הנטענת, בילדיהם.

ח – סופו של דבר אשר על כן, אני מקבלת את התביעה בחלקה, ומחייבת את הנתבעים 1-4, 6, 7 ו-10 בפיצוי התובעת בסכום כולל של 50,000 ₪.

האפשרות להוכיח "עדות שיטה" בהליך אזרחי הוכרה בפסיקה מוקדמת של בית המשפט העליון ,ואושררה מחדש לאחרונה ברע"א 2555/20 די.בי.אס שירותי לווין (1998) בע"מ ואח' נ' אליל 200 שיווק וניהול בע"מ ואח' (16.7.2020 ,פסקה 19) , אך זאת רק "ככל שהמעשים הדומים 'קרובים' למעשה נושא כתב התביעה מבחינת העניין או מבחינת הזמן". לאור העיקרון לעיל, אינני סבור כי ניתן לעשות שימוש כראיה בכל פסקי הדין שעסקו בעיניינו של עו"ד אבו רוקן , למעט פסק דינו של כבוד השופט בולוס אשר עוסק באותן עיסקאות ואותן נסיבות שנדונו במקרה שלפנינו.

...

עם זאת, ממכלול הראיות והטענות שעלו בתיק, עולה כי במוקד הדיון עומדות שלוש עסקאות מקרקעין אשר על פי טענות הנתבעים בוצעו במקרקעין בין נג'מה ובין אחרים.

עם זאת, לאחר בחינת מכלול הראיות, ובשים לב לכל הנימוקים שפורטו לעיל לפיהם ניתן למצוא תמיכה לטענותיה של נג'מה במסמכים ובעדויות , ובנוסף לכך אי הבאת עדויות מהותיות על ידי לילי , והעלאת גירסה עובדתית שהופרכה בעדויות אחרות , ועל כל אלו מעשי הטעייה דומים של עו"ד אבו רוקן כלפי נג'מה שנקבעו בפסק דין חלוט , כל אלו ביחד מבססים לעמדתי את טענות לילי במידה הנדרשת ובהתאם אני מקבל את התביעה, וקובע כי נג'מה לא הסכימה או ידעה על עסקת לילי וכי היא הוחתמה על מסמכי עסקת לילי בהטעייה תוך הצגת המסמכים כחלק מהעסקה הראשונה.

לפיכך אני קובע גם כי העברת בעלות שבוצעה בלשכת רישום המקרקעין ביום 23/3/2015 על פי שטר מס' 14124/2015/1, במסגרתה הועברו מנג'מה ונרשמו על שם לילי,1000/79442 חלקים מזכויות הבעלות במקרקעין הידועים כחלקה 5 בגוש 17151 (להלן: "המקרקעין"), בטלה ומבוטלת ויש להשיב את רישום הבעלות באותם חלקים על שם נג'מה. ב"כ נג'מה יגיש עד ליום 31.8.2020 פסיקתא לחתימתי לצורך תיקון הרישום הנדרש בלשכת רישום המקרקעין.

כפועל יוצא מהאמור לעיל, התביעה הנגדית של לילי כנגד נג'מה נדחית.

המשיב מפנה להצעת החוק לתיקון חוק התגמולים במסגרתו חוקק סעיף 1(4) לחוק, בו הוצע לתקן את הגדרת 'פגיעת איבה' שבסעיף 1 לחוק התגמולים כך שהחוק יחול על פגיעה ממעשה אלימות שמטרתו העיקרית פגיעה באדם בשל השתייכות למוצא לאומי אתני, ובילבד שהמעשה נובע מהסכסוך הישראלי-ערבי, ולא מסכסוך על רקע אזרחי, פלילי או אחר.

על עדותה קובע בית המשפט בהכרעת הדין כי מדובר בעדות שיטה על מעשה דומים: "הן במקרה של י.ג. והן במקרה של סילביה ודנה, העבירות בוצעו נגד נשים. בשלושת המקרים מיתקיים יסוד של חטיפה, כאשר הנחטפת נבחרה באורח אקראי כקורבן תמים, מבלי שקדמה לארוע הכרות בינה ובין הנאשם והועלתה בתואנת שוא לרכב..". בית המשפט מונה את קוי הדמיון בין שלושת המקרים ומסכם: "התכונות הדומות בכל אחד מן המקרים עסקינן מיצטברות לכדי דרגת דמיון המראה שהנאשם פעל לפי שיטה מסוימת, נגד נשים, בכוונה להמיתן". העולה מן הדברים הוא, כי פרחאן אמץ לעצמו לרצוח נשים באשר הן נשים, יהודיות ושאינן יהודיות, והן נבחרו על ידו באקראי, כקורבן תמים כשנקרתה בפניו האפשרות לחטפן ולרצחן.

...

סוף דבר: עם כל הצער, הכאב והאמפטיה למשפחתה של דנה בנט ז"ל, דין הערר להידחות.

ראשית – לטעמנו אין תחולה לסעיפים 1(4) ו/או 1(5) על המקרה דנן, באשר סעיפים אלו חוקקו שנים לאחר הרצח, ותחולתם אינה רטרואקטיבית.

בנסיבות, לא מצאנו לחייב בהוצאות.