עדות שותף לעבירה כסיוע לעדות שותף אחר

לעומת זאת, עדותה של בטי כי שילמה שוחד לנאשמים נתמכת בראיות חיצוניות אחדות, לרבות ראיות חפציות אוטנטיות בעלות משקל רב, המהוות לכל הפחות ראיות סיוע, באשר מדובר בראיות הממלאות אחר שלושת התנאים דלעיל שנקבעו בפסיקה, קרי – ראיות ממקור עצמאי, המתייחסות לשאלות השנויות במחלוקת והמסבכות את הנאשמת; זאת, למרות שכשמדובר בעבירת שוחד, אין צורך בסיוע לעדותו של עד מדינה ואף לא בראיות חזוק לעדותו של "עד מדינה לשיטתו" או לעדותו של שותף לדבר עבירה; והכול, כפי שיפורט להלן.

...

פתח דבר 3 המענה לכתב האישום 7 עיקרי הראיות מטעם המאשימה 8 המוצגים העיקריים שהוגשו על-ידי המאשימה 8 עיקרי העדויות המרכזיות מטעם המאשימה 19 עיקרי הראיות מטעם ההגנה 24 המוצגים העיקריים שהוגשו על-ידי ההגנה 24 עיקרי העדויות מטעם ההגנה 24 תמצית טענות הצדדים 33 תמצית טענות המאשימה 33 תמצית טענות ההגנה 34 דיון והכרעה 34 גדר המחלוקת והשאלות שאינן שנויות במחלוקת 34 ניתוח הראיות העיקריות 36 גרסת בטי 36 עדות אודי 44 עדות בלוש 45 עדות מוניק 45 עדות אזולאי 46 הראיות החפציות העיקריות 47 גרסת הנאשמת 49 עדות יובל 55 גרסת חמדה 55 השאלות השנויות במחלוקת והטעונות הכרעה 56 (1) השאלה הראשונה שבמחלוקת: האם קיבלה הנאשמת (עם הנאשם) מ-בטי טובות הנאה בדמות מימון חופשות פרטיות? 57 החופשות בחו"ל 57 החופשות בישראל 70 (2) השאלה השניה שבמחלוקת: האם הוכחו העבירות של סחיטה באיומים ושל קשירת קשר לסחיטה? 72 כללי 72 יסודות עבירת הסחיטה באיומים 73 מן הכלל אל הפרט 76 (3) השאלה השלישית שבמחלוקת: האם מימון החופשות וסכום השיק הם טובות הנאה המהוות עבירה או שמקורם בהסכם לגיטימי בין בטי לנאשמת כטענתה? 80 מעורבות הנאשם כנהנה המרכזי ממימון חופשות על ידי בטי 81 שמו של הנאשם נכלל בטבלאות ההתחשבנות כמי שזכאי יחד עם הנאשמת לניצול כספים/הוצאות מ-בטי 81 מעורבות הנאשם בהזרמת עבודה ל-בטי 83 גרסת הנאשמת 85 (4) השאלה הרביעית שבמחלוקת: האם ניתנה לנאשמת הזדמנות סבירה להתגונן מפני עבירות שלא יוחסו לה בכתב האישום – לקיחת שוחד והפרת אמונים/סיוע? 86 (5) השאלה החמישית שבמחלוקת: האם הוכחו העבירות החלופיות של לקיחת שוחד והפרת אמונים/סיוע והאם ובמה יש להרשיע את הנאשמת? 91 יסודות העבירה של לקיחת שוחד – כללי 91 סיוע ללקיחת שוחד 94 מן הכלל אל הפרט 95 הפרת אמונים 100 (6) השאלה השישית שבמחלוקת: האם יש לקבל את עתירת המאשימה להרשיע את הנאשמת גם בגין עובדות שלא נטענו בכתב האישום? 101 סיכום ומסקנות 102 סוף דבר 103 פתח דבר ביום 7.12.16 הוגש כתב אישום (להלן: "כתב האישום המקורי") נגד נאשמת 3 (להלן גם: "הנאשמת" או "ליאת") ונגד שני נאשמים נוספים – נאשם 1, יוסי וסרמן (להלן: "וסרמן"), שכיהן בתקופה הרלוונטית לכתב האישום בתפקיד מזכ"ל הסתדרות המורים (להלן גם בקיצור: "ההסתדרות"), ונאשם 2, יוסי אפרת (להלן גם: "הנאשם" או "יוסי"), שבתקופה הרלוונטית היה יו"ר אגף תרבות ואירועים בהסתדרות המורים ו-יו"ר ארגון המורים לחינוך גופני והוא גם אביה של הנאשמת.

בנסיבות המקרה דנן החלטתי לדחות את עתירת המאשימה בעניין זה וזאת מהסיבות הבאות: ראשית, מאחר שאין מדובר בעובדות שלא היו ידועות למאשימה עת הוגש כתב האישום, כי אם בעובדות שלגביהן היתה התייחסות בחומר החקירה, ואף על פי כן המאשימה לא מצאה לנכון לכלול אותן בכתב האישום.

כמו כן, שוכנעתי כי היתה לנאשמת הזדמנות סבירה להתגונן (לפחות) מפני העבירה של סיוע ללקיחת שוחד, שבה עתרה המאשימה (לחלופין) להרשיע את הנאשמת, הגם שהעבירה לא נזכרה בכתב האישום, וכן כי יש מקום להרשיע בה את הנאשמת, וזאת מהטעמים שפורטו לעיל.

סוף דבר סוף דבר, הנאשמת מזוכה מהעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושל סחיטה באיומים, שיוחסו לה בכתב האישום, וחלף זאת היא מורשעת בעבירה של סיוע ללקיחת שוחד, לפי סעיף 290 יחד עם סעיף 31 לחוק העונשין, וזאת על בסיס חלק מהעובדות שנטענו בכתב האישום, אשר הוכחו מעבר לספק סביר, כמפורט לעיל – בשים לב גם לכך שכאמור לעיל לנאשמת היתה הזדמנות סבירה להתגונן מפני העבירה החלופית האמורה (סיוע ללקיחת שוחד), שיסודותיה הוכחו מעבר לספק סביר.

סיוע לעדותה של הגב' מיכל פפו סעיף 54א(א) בפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 קובע כי הרשעה על יסוד עדות עד מדינה מצריכה סיוע: "בית המשפט לא ירשיע נאשם על סמך עדותו היחידה של שותפו לעבירה, אלא אם מצא בחומר הראיות דבר לחיזוקה; ואולם אם היה השותף עד מדינה - טעונה עדותו סיוע; לענין זה, "עד מדינה" - שותף לאותה עבירה המעיד מטעם התביעה לאחר שניתנה או שהובטחה לו טובת הנאה".

שקרי נאשם יכולים לשמש כסיוע לעדותו של עד מדינה, כאשר מדובר בשקר בעיניין מהותי, שנעשה בזדון מתוך כוונה להסתיר את האמת מפני בית המשפט; השקר ברור וחד משמעי; השקר יוכח מתוך עדות עצמאית ולא מתוך עדות הטעונה סיוע; השקר קשור אל העבירה עליה נסוב המשפט ואינו נובע מעילה אחרת שאיננה רלוואנטית לבירור האשמה [ר' ע"פ 161/72 מוסטפה בן עבדל קאדר סרסור נ' מדינת ישראל, פד"י כח(2) 203 (1974) ובע"פ 641/79 אבישי נגר נ' מדינת ישראל, פד"י לה(1) 113 (1980)].

...

אני מרשיעה את הנאשם 1 ב- 170 עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) יחד עם סעיף 117(ב2)(3) בחוק מע"מ; וב- 111 עבירות לפי סעיף 220(4) בפקודת מס הכנסה.

אני מרשיעה את הנאשמת 2 ב- 50 עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) יחד עם סעיף 117(ב2)(3) בחוק מע"מ; וב- 50 עבירות לפי סעיף 220(4) בפקודת מס הכנסה.

אני מרשיעה את הנאשמת 3 ב- 46 עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) יחד עם סעיף 117(ב2)(3) בחוק מע"מ. אני מרשיעה את הנאשמת 4 ב- 13 עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) יחד עם סעיף 117(ב2)(3) בחוק מע"מ. ניתנה היום, כ"ו אייר תש"פ, 20 מאי 2020, במעמד הצדדים 79 מתוך 79

בסיכומיו, עמד ב"כ המאשימה על עדות המתלונן, השותף לעבירה, עדויות השוטרים וכן על הראיות המחזקות, המסייעות והקושרות לשיטתו את הנאשם לבצוע המעשים.

גם אם אינני שותף לטענות הסנגור אודות היתנהלות המאשימה בחוסר תום לב כפי שטען בפתח סיכומיו בכתב (נ/4) אני שותף מלא לטענותיו אודות מחדלי החקירה המשמעותיים שנפלו כאן המפורטים בסעיפים 1-7 לסיכומים (עמ' 2-3) ניתן לומר כי החקירה אכן לא היתה מלאה, מושלמת וחבל על המחדלים שנפלו בה. בעיניין זה אין לי אלא להפנות אל דבריו של כב' השופט רובינשטיין בע"פ 3090/11 ענתבאווי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.10.2012): "אשר למחדלי החקירה, לעתים חש אני כי קולנו בהקשר זה קורא במדבר, חרף נסיוננו ונסיונם של בתי המשפט בכלל בהערכת תיקים וראיות. לא אחת נדרשנו לצורך בהדרכת חוקרים ובלווי החקירות באופן שיצמצם מחדלי חקירה, ומקווה אני כי ההנחה אינה שבית המשפט יעשה תדיר את מלאכת בררת התבן מן הבר חרף מחדלי החקירה." וכפי שקבע כב' השופט דנצינגר בע"פ 3090/11 ענתבאווי נ' מדינת ישראל, הנזכר דלעיל כי - "אכן, אין מניעה כי בית המשפט יכריע משפט פלילי על יסוד העדפת עדות אחת על פני אחרת וזהו מנהג של יום ביומו. ואולם, בית המשפט אינו בוחן כליות ולב והשתתת הרשעה על יסוד מימצאי מהימנות, מעוררת את החשש שמא יורשעו בדין חפים מפשע. משכך, לטעמי מוטלת החובה על רשויות החקירה להעמיד את כל המשאבים הדרושים על מנת לאתר ראיות פיסיות ואחרות שהן ראיות אובייקטיביות שיהיה בהן כדי לספק עוגן חצוני לעדות". זאת ועוד, לא ניתן לסמוך כאן על עדות המתלונן כאמינה נוכח הגרסאות השונות שטען והעלה בהזדמנויות שונות וכפי שעמד עליהן אל נכון הסנגור בסיכומיו בעמודים 3-6 לנ/4.

...

ב"כ המאשימה התנגד לכך, החלטתי להתיר את העדתה.

סוף דבר הכל נשמע, הנאשם יצא מלפני זכאי בדין.

עוד הסביר העד כי חוות הדעת ניתנה לאחר בדיקת התע"צ (ת/11) ובה שתי התמונות שהופקו ממערכת עין הנץ, כאשר מה שקושר בין חוות הדעת שערך לתמונות שבתע"צ הוא מספר הרכב, התאריך והמיקום שלו בעת הארוע היות ואותו כלי רכב לא יכול לעבור באותו זמן במקום אחר ומדובר בערך חד - ערכי (פרוטוקול עמ' 18 ש' 13-15, עמ' 23 ש' 18-22, עמ' 24 ש' 1-6).

"לא יורשע אדם על סמך אמרה שנתקבלה לפי סעיף זה אלא אם יש בחומר הראיות דבר לחיזוקה". במקרה שאמרת החוץ ניתנה על ידי מי שהיה שותף לדבר עבירה, הדרישה לחזוק היא כפולה והיא באה גם מתוקף סעיף 54א(א) לפקודת הראיות אשר לפיו: "בית המשפט לא ירשיע נאשם על סמך עדותו היחידה של שותפו לעבירה, אלא אם מצא בחומר הראיות דבר לחיזוקה". דרישה כפולה זו לחזוק ראייתי, משמעה כי לצורך הרשעה על סמך אמרת חוץ של שותף עבירה, נחוץ חזוק מוגבר התומך בגירסה שהוצגה באימרת החוץ.

הניסיון של מוחמד ושל הנאשם להסביר שיחות טלפון, פעם על ידי הטענה כי מוחמד ניסה להתפייס עם הנאשם, ופעם על ידי הטענה כי מוחמד ביקש סיוע של הנאשם עם אמו המאושפזת, אינו מתיישב עם הטענה של הנאשם, כי גם לפני הסיכסוך לא היה ביניהם קשר הדוק אלא הם היו "בני כפר" ותו לא (פרוטוקול עמ' 76 ש' 19-20 – עדות הנאשם, וגם פרוטוקול עמ' 33 ש' 13-16 – עדותו של מוחמד).

...

סיכום: אני מקבלת את אמרתו המפלילה של מוחמד במשטרה (ת/5) על פני עדותו בבית המשפט ומוצאת לה חיזוק מוגבר במחקרי התקשורת, ובתמונות שהופקו ממערכת עין הנץ ודוחה את גרסת הנאשם.

משהוכח כי הנאשם יחד עם מוחמד נהגו בשני כלי רכב גנובים שעות ספורות לאחר גניבתם, והעבירו אותם לתחומי השטחים בידיעה כי הם גנובים, ובכוונה לשלול אותם מבעליהם שלילת קבע אני קובעת כי הנאשם בצוותא חדא עם מוחמד גנבו את הרכבים בניגוד לסעיף 413ב + סעיף 29(א) לחוק העונשין.

הנאשם לא הכחיש כי לא היה לו אישור כניסה לישראל במועד הרלוונטי וכך גם לא היה לו רישיון נהיגה בתחומי מדינת ישראל, ועל כן, כפועל יוצא אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק בניגוד לסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, נהיגה ללא רישיון נהיגה בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה ונהיגה ברכב ללא ביטוח בניגוד לסעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי.

מטעם זה, למשל, הורה המחוקק כי אף שבדרך כלל אין להרשיע אדם על בסיס עדות שותפו לעבירה ללא שנילווה 'חזוק' לעדותו (סעיף 54א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש]), הרי שכאשר מדובר בעבירת השוחד – ניתן להרשיע אדם על בסיס עדותו של השותף לבדה (סעיף 296 לחוק העונשין, התשל"ז-1977); וזאת אף אם השותף הוא עד מדינה שעדותו, ככלל, טעונה 'סיוע' (ראו: ע"פ 385/87 תלאוי נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(1) 140, 149-147 (1988)).

מאליו מובן כי נטל הראיה להוכחת תנאים אלו מוטל על העיתונאי, אשר נידרש לשכנע את בית המשפט, במסגרת עדותו וחקירתו הנגדית, כי בהתבסס על מקורותיו היה לו יסוד סביר להיות משוכנע באמיתות הפירסום, וכי לא הייתה לו כל דרך אחרת לאשש או להפריך את תוכן הפירסום.

...

אין בידי לקבל את הטענה שהשאלות לא היו ברורות דיין משום שלא הובהר טיב ההיכרות המוקדמת שאליו הן מתייחסות.

עם זאת, לביצוע המהיר של התיקון עשויה להיות משמעות בבחינה כוללת של הגנת "עיתונאות אחראית". סוף דבר פסק דינו של בית המשפט המחוזי מצמצם לטעמי את הגנת "העיתונאות האחראית" אשר מצאה לה מקום משכן בסעיף 15(2) לחוק.

בהינתן המבחנים הנוגעים להתנהלות המפרסם ולפרסום עצמו, אני סבור כי עומדת למבקשים הגנה זו. אשר על כן, לו דעתי תישמע, הערעור יתקבל ובנסיבות העניין כל צד ישא בהוצאותיו.