עדות נפגעת שלא מספיקה להרשעה

זאת ועוד, נסיבותיה האישיות של הנאשמת עומדות כולן לזכותה ויש בהן כדי להעיד על שיקומה: הנאשמת כבת 40, הודתה במיוחס לה, נטלה אחריות על מעשיה וחסכה בשמיעת הליך ההוכחות עד תום; הנאשמת היא אם דומינאנטית ומשמעותית עבור ילדיה; הנאשמת גדלה במשפחה נורמאטיבית וחייה את חייה כפרט מועיל בחברה; הנאשמת נעדרת עבר פלילי וזו הסתבכותה הראשונה עם רשויות אכיפת החוק.

באשר לקיומו של נזק קונקריטי, לא נעלמה מעיני הפסיקה שלפיה חשש לבדו לפגיעה בעסוק אינו מספיק לצורך המנעות מהרשעה, ועל הטוען לכך לבסס זאת באסמכתאות [רע"פ 7224/14 משה פרנסקי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (10.11.2014); רע"פ 5018/18 בוזגלו נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (21.10.2018); רע"פ 6756/14 יצחק בן חמו נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (15.1.2015)].

...

הנה כי כן, בנסיבות ביצוע העבירות, כפי שפורטו בהרחבה לעיל, בהתחשב בנסיבותיה של הנאשמת, בשים לב לייחסה לעבירה ולרצונה בשיקום וטיפול ולאור הפגיעה הכלכלית והמקצועית שצפויה להיגרם לה, החלטתי לקבל את המלצת שירות המבחן ולהימנע מהרשעתה של הנאשמת.

סוף דבר: מכל הנימוקים המפורטים לעיל, אני קובעת כי הנאשמת ביצעה את הפרות ההוראה החוקית, כפי שיוחס לה בכתב האישום המתוקן ובשני כתבי האישום הנוספים שבכותרת, וזאת מבלי להרשיעה.

לצד זאת, אני מורה כי יוטל על הנאשמת צו מבחן למשך שנה, כהמלצת שירות המבחן.

זכות החילוט מתקיימת רק כלפי מי שמוגש נגדו כתב אישום ואינה חלה על רכוש שלא שייך לו. המשך החזקת הרכב בידי המישטרה פוגעת פגיעה בלתי מידתית בזכותה הקניינית של המשיבה.

מאחר שהלכה פסוקה היא כי ניתן להוכיח נהיגה בשיכרות גם בדרך שאינה מדעית, דהיינו על פי מאפייני השכרות (ר' רע"פ 10284/07 קדוש נ' מדינת ישראל), אזי בהנתן שבמקרה זה קיימת עדות של שוטר בדבר ריח חזק של אלכוהול שנדף מכיוונו של הנאשם שנהג ברכב, הודאתו כי שתה כמה בקבוקי ויסקי עד מספר שעות לפני כן והעובדה שבדיקת המאפיינים שלו לא היתה תקינה, לא אוכל לקבל את טענת ב"כ המבקשת בדבר העידר סכויים להרשעתו, ואני סבורה כי יש בידי המשיבה ראיות לכאורה מספיקות להרשעתו בבוא העת.

...

מאחר שהלכה פסוקה היא כי ניתן להוכיח נהיגה בשכרות גם בדרך שאינה מדעית, דהיינו על פי מאפייני השכרות (ר' רע"פ 10284/07 קדוש נ' מדינת ישראל), אזי בהינתן שבמקרה זה קיימת עדות של שוטר בדבר ריח חזק של אלכוהול שנדף מכיוונו של הנאשם שנהג ברכב, הודאתו כי שתה כמה בקבוקי ויסקי עד מספר שעות לפני כן והעובדה שבדיקת המאפיינים שלו לא היתה תקינה, לא אוכל לקבל את טענת ב"כ המבקשת בדבר העדר סיכויים להרשעתו, ואני סבורה כי יש בידי המשיבה ראיות לכאורה מספיקות להרשעתו בבוא העת.

במצב דברים זה ולנוכח הנסיבות בהן בוצעו העבירות המיוחסות לחסן לכאורה, הן במקרה הזה והן בשני המקרים הקודמים לו – כשחסן נוהג באותו רכב בעודו שיכור, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה ומשכך היא נדחית.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

מצב זה חל רק כאשר מוכח כדבעי קיומם של שני תנאים מצטברים: ראשית, יש להראות כי הרשעת הנאשם צפויה לפגוע פגיעה חמורה בשיקומו ובמהלך חייו, והפרשנות שהוענקה לתנאי זה בפסיקה קבעה שיש להצביע בעיקר על פגיעה קונקרטית, וודאית וחמורה בפרנסתו של הנאשם; שנית, יש להראות כי המנעות מהרשעת הנאשם לא תפגע באופן מהותי ביתר שקולי הענישה, בהיתחשב בסוג העבירה וטיבה ובנסיבות הספציפיות של המקרה.

חוסר מודעותו האמורה נבעה אך מכך שרשלנותו הייתה כה ממשית ונכבדה עד שלא ידע על קיומם של אש וכוהל בארוע, על אף שהיה חייב לדעת על כך, ועל כן ברי כי זיכויו לא נבע מכך שעוצמת רשלנותו לא הספיקה להרשעתו בעבירה לפי סעיף 338(א)(3) לחוק.

...

כמו כן, מדברי נאשם 6 עלה כי המקרה דנן, ההליך המשפטי והפרסום אודותיו פגעו בפרנסתו והם עתידים להמשיך ולפגוע בה, וזאת הן מאחר ששמו הטוב והמוניטין המקצועי שלו נפגעו, ובתחום עיסוקו מדובר בפגיעה קשה ביותר, והן בשל הפגיעה בהיקף עבודתו מול גורמים ציבוריים במסגרת מכרזים ובחו"ל. לאור כלל האמור לעיל, ולאחר עריכת איזון בין השיקולים לחומרה ולקולה, סבורני כי יש למקם את עונשו של נאשם 6 בחלק התחתון של מתחם העונש ההולם האמור בעניינו.

לאור כלל האמור לעיל, ולאחר עריכת איזון בין השיקולים לחומרה ולקולה, סבורני כי יש למקם את עונשו של נאשם 7 בחלק התחתון של מתחם העונש ההולם האמור בעניינו.

הכרעה לאור האמור לעיל, ולאחר שנתתי דעתי לתיקון 113 לחוק העונשין ולטיעוני הצדדים, החלטתי לגזור על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשמת 1: מאסר למשך 2 חודשים, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה מיום 21.06.22.

ע/ת 3 רס"ל יעקב אברהם פרייזלר, - השוטר אשר הגיע ראשון למקום התאונה, ערך את דו"ח הפעולה ת/3, הבחין בילד המעורב שכוב על הכביש, ורשם את גרסת הנאשם באותו מעמד ולפיה "לא הספיק לבלום כי לא ראה את הילד". העד ציין בדו"ח הפעולה ת/3 אותו רשם גם היתייחסות לדברי עדת הראיה ששמה שרית, אשר מסרה כי נסעה על רחוב בירנבוים מדרום ועצרה כשראתה את הילד רץ שלא במעבר החצייה וראתה את ההיתנגשות עם הרכב הנ"ל. ע/ת 4 הקטין המעורב בלווי הוריו - בעדותו מסר אודות קרות התאונה, בקש לעבור במעבר החצייה, אך היו רכבים שעמדו עליו ומשכך נאלץ לעבור בין המכוניות אשר הסתירו לו את שדה הראיה, הוא נבהל והחל לרוץ ואז רכב הנאשם פגע בו והוא הועף כמה מטרים.

ההגנה הפניתה למספר דוגמאות המבססות טיעוניה, כך למשל: אי חקירת עדת הראייה, העדה הגב' שרית חרזי, מחדל אשר יש ליחסו גם לב"כ המאשימה החתומה על כתב האישום, היתעלמות הבוחן מתרומתו של נהג הרכב שחסם את מעבר החצייה לקרות התאונה, הפרת נוהל המישטרה ע"י הבוחנים עת סרבו להגיע לזירת התאונה, מחדלו של השוטר מר פרייזלר ע/ת 3 אשר ביקר בזירת התאונה אך לא עשה מאומה על מנת לברר ולרשום את מקום "האימפקט", (נקודת המפגש - צ.מ) ואת המיקום בו נעצר הרכב הפוגע, אי גביית הודעות מבעל המצלמה ומאבי הילד המעורב אודות תפיסת הסירטון ומקוריותו, הדרכת הילד המעורב במהלך גביית עדותו במישטרה אשר גרמה לשיטת ההגנה ל"זהום" החקירה, אי שליחת הסירטון למעבדה הדיגיטאלית במטה הארצי, על מנת שזו תיקבע במדויק את מהירות נסיעתו של הנאשם שניות לפני היתרחשות התאונה על סמך "מהירות הפריימים", אף על פי שיש ברשות המאשימה את הכלים לעשות כן. על אף שמדובר בדיני נפשות, בשמו הטוב של הנאשם ובפרנסתו "לא משה" המאשימה מכוונתה להביא להרשעת הנאשם אשר הנו חף מפשע ואף בית משפט לא יכול למחול או לעבור לסדר היום.

...

מכל מקום, סבורני, כי וודאי שאין לזקוף ויתור ההגנה על שמיעת עדותה מטעם ההגנה, לחובת הנאשם אלא, ההיפך הוא הנכון, מדובר במחדל אשר היה ונשאר מחדל המאשימה, מה גם שההגנה בקשה לזמנה אלא שהעדה לא התייצבה.

לסיכום, לאור כל האמור לעיל מצאתי לנכון להורות כדלקמן: זיכוי הנאשם זיכוי מוחלט מהוראת חיקוק מס' 1.

החלטתי זו הינה גם במנותק מאחריות הנאשם לתאונה בשל טענת ההגנה בדבר ניתוק קשר סיבתי.

הועלו טענות בהקשר לזיהוי המשיבים באותם סרטונים שהמבקשת מסתמכת עליהם, כן נטען שיכלי נשק לא נתפסו ושהראיות שבידי המבקשת אינן מספיקות להרשעה.

כמו כן ציין כי ניתן לראות את איזור פגיעת הכדור במרחק ומכך הסיק שמעל לכל ספק שלא מדובר באיירסופט.

אשר לעילות המעצר, מקובלת עלי עמדת המבקשת בהקשר זה. נכון, אין להיתעלם מפרק הזמן שחלף מאז שנפרק מכשירו הנייד של משיב 1, ועד למעצר המשיבים בהליך זה; אך גם אם חלף פרק זמן של כשנתיים עד למועד הפקת מסקנות מחומר גולמי שהיה כבר קיים בידי משטרת ישראל, עדיין, נוכח פוטנציאל הסיכון הרב הגלום בעבירות הנשק כמו אלה שבנסיבות ענייננו לכאורה, הרי שלחלוף הזמן, משקל מסוים אך לא מכריע, בהערכת המסוכנות.

...

המסקנה העולה מחומר הראיות היא שאמנם תשתית הראיות היא נסיבתית אך הראיות הנסיבתיות הן בעוצמה המבססת תשתית ראיתית לכאורה נגד כל אחד מהמשיבים.

וגם בענין רגבי ציין בית המשפט את ההלכה לפיה "נקבע כי ישנן דרכים נוספות להוכחת עובדה זו ובכללן ראיות נסיבתיות". בע"פ 592/83 מאיר נ' מדינת ישראל, לח(1) 331, 333 (1984)‏‏ ציין בית המשפט העליון כי "... דרכי ההוכחה רבות הן ומגוונות, ובמקום שהאקדח עצמו לא נמצא ולא נבדק, ניתן להיעזר בהוכחות נסיבתיות ובהנחות הנובעות מהשכל הישר". כאמור המסקנה העולה מן המקובץ הוא כי יש במארג הראיות הקיימות בענייננו היכולת להביא להרשעה לאחר עיבודם בהליך העיקרי.

אשר לעילות המעצר, מקובלת עלי עמדת המבקשת בהקשר זה. נכון, אין להתעלם מפרק הזמן שחלף מאז שנפרק מכשירו הנייד של משיב 1, ועד למעצר המשיבים בהליך זה; אך גם אם חלף פרק זמן של כשנתיים עד למועד הפקת מסקנות מחומר גולמי שהיה כבר קיים בידי משטרת ישראל, עדיין, נוכח פוטנציאל הסיכון הרב הגלום בעבירות הנשק כמו אלה שבנסיבות ענייננו לכאורה, הרי שלחלוף הזמן, משקל מסוים אך לא מכריע, בהערכת המסוכנות.