עדות נאשם מטעם התביעה: זכויות וחובות

מטעם התביעה, העידו העדים הבאים: · ע.ת. 1 – רס"ב אריק תשובה – נוהג כלבים; · ע.ת. 2 – רס"ר אודי לביא – בלש; · ע.ת. 3 – רס"ב שחר בובליל – ראש צוות בילוש; · ע.ת. 4 – רס"מ אלכסיי קומלב – חוקר; · ע.ת. 5 – רס"ל נוי טלקר – חוקרת; מטעם התביעה, הוגשו המוצגים הבאים: · אמרת הנאשם מיום 03.06.18, שעה 18:48 – מסומנת 2 בתיק החקירה – ת/1א'; · דוח מעצר – מסומן י"ב בתיק החקירה – ת/1ב'; · דוח מסכם חקירת מז"פ – מסומן ל"א בתיק החקירה – ת/2; · תקליטור סירטון תעוד מעבדת הסם – ת/3א'; · תמונות סטילס מהמעבדה – ת/3ב'; · חוות דעת מומחה המעבדה האנליטית – מסומנת כ"ח בתיק החקירה – ת/4; · בקשה להוצאת צו חפוש – מסומנת א' בתיק החקירה – ת/5א'; · החלטה בבקשה לצוו חפוש – ת/5ב'; · דוח חפוש – ת/5ג'; · דוחות וזכ"דים בנוגע למוצגים – ת/6א' - י"ג'; · דוח פעולה מאת ע.ת. 3 – רס"ב שחר בובליל – ת/7; · תצלום פתק שנתפס במעבדת הסם – ת/8.

לאחר שרוענן זיכרונו, הבהיר העד, שלדברי הנאשם, החוב היה מטעם אחד מבני משפחתו של הנאשם לבחור יהודי בשם עידן, ושאותו עידן אמר להם, שאם יתנו לו לגדל סמים אצלם בבית – זה יעזור לפרוע את החוב.

אשר לטענות בנוגע לקבילות האמרות, שמסר הנאשם בשטח – לענין זה, מקבל בית המשפט כמהימנה את עדותו של ע.ת. 4, לפיה – התבטא הנאשם באופן ספונטאני ומסר, שנקלע לחובות ו"חייבו אותו להכנס לנושא של גידול סמים", כשמיד לאחר מכן – הזהיר העד את הנאשם בדבר זכויותיו.

...

בסופו של דבר, דרש הנושה מהנאשם שיעמיד לרשותו את המחסן שמאחורי ביתו וש"חבר'ה יעבדו במחסן הזה כל פעם עד שנסגור את החוב שלנו".

עוד נטען, כי החיפוש נערך בנוכחות בנו של הנאשם, אשר ויתר על זכותו לתוספת עדים וכי מכל מקום – בשלב מסוים, הצטרף גם הנאשם לחיפוש, כך שבסופו של דבר, נכחו שני עדים.

כך שבסופו של דבר היו נוכחים במקום שני עדים, בעת איסוף הממצאים המרשיעים.

בהמשך פרשת התביעה, העיד מר איב כהן, הגובה מטעם עריית פתח תקווה באמצעות חברת מילגם (להלן: "הגובה"), אשר תיאר כי הגיע מספר פעמים אל בית העסק של הנאשם על מנת לגבות את החוב, אך הנאשם ביקש ממנו להגיע לאחר זמן מה ומדי פעם היתקשר הנאשם ואמר שהכין שיקים ואז היה מגיע לקחתם.

בכל הנוגע לפרשת ההגנה היא מפנה לכך שהמסמכים אשר הוגשו על ידי הנאשם בתביעה האזרחית, הוצגו לו כבר בחקירתו הראשונה במישטרה, אולם הוא שמר על זכות השתיקה.

...

אשר על כן, לא מצאתי כי בבעיות שהתגלו בהתנהלותו של העד יש על מנת לשנות מהמסקנה העולה מהראיות שהוצגו לעיל.

לא ברור כיצד הגיעו ב"כ הנאשם למסקנה כי באם הדיו הנוזלי על הספרה 1 "נראה אותו דבר" כמו הדיו בשאר המסמך, יחד עם טענתו של הגובה כי כתב את כל המסמך מלבד את הספרה 1, עשויה להביא למסקנה כי הגובה הוא שכתב ספרה זו. מה עוד שכאמור לעיל הטענה כי הגובה כתב ספרה זו לא הוטחה בגובה בעת חקירתו הנגדית ולא נטענה כלל עד לעדותו של הנאשם בפרשת ההגנה.

אך כאמור, עניין זה הוכח מתוך המסמכים עצמם בעזרת חוות דעת מומחית מז"פ. לנוכח כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי אשמתו של הנאשם במיוחס לו בכתב האישום הוכחה מעבר לספק סביר ובטענות שהועלו על ידי באי כוחו לא היה על מנת לקעקע מסקנה זו. אשר על כן, אני מרשיע את הנאשם בביצוע עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה, בהתאם לסעיף 415 רישא + 25 לחוק.

קביעת העונש בתוך מיתחם העונש ההולם אעיר תחילה שבמסגרת הטיעונים בכתב צירף הנאשם ראיות ומסמכים רבים והתביעה, בצדק, היתנגדה להגשתם, שכן הגשת ראיות בשלב העונש כפופה לדיני הראיות (ראו סעיף 40י לחוק העונשין), ולכן, לא מצאתי לייחס משקל לחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה כנספח לטיעונים לעונש בכתב.

הסניגור טען כי "הנאשם עשה ככל שלאל ידו בכדי להשיב את הנידרש בהליך הפלילי, ולעמוד מלפי בית המשפט הנכבד כשעבירותיו כופרו באופן מעשי, אלא שמאמציו אלה נחסמו שלא בשליטתו ובטובתו". בתמיכה לטענתו זו הגיש הסניגור התכתבויות עם אגף הגבייה, ואף העיד הנאשם מטעמו מר אלי עמר שציין שהיה מוכן להסרת המחדל עבור הנאשם, אך ניתקל בסרוב מצד רשות המסים.

על פני הדברים, ולאור עדותו של מר אלי עמר, הנאשם לא היה מוכן או יכול היה לשלם תשלומים שונים על חשבון המחדל, ללא "הבטחה" מצד רשויות המס שהכספים ינותבו לטובת המחדל בתיקים הפליליים, עד להכרזה שהמחדלים הוסרו במנותק מיתר חובותיו של הנאשם.

על אף שחלק מהעברות הן ישנות מאוד, ספק בעיניי אם הנאשם זכאי "להנות" מהקלה שנובעת מחלוף הזמן, זאת, על שום שהעבירות המאוחרות בוצעו והמשיכו גם לאחר שהנאשם ניהל את משפטו בתיק המוביל.

...

אין בידי לקבל טענה זו. מדובר בטענה בעל אופי "ערעורי" לגבי פסק דין חלוט.

למרות האמור, ולנוכח הקשיים עליהם עמדתי בכל הנוגע למאסרים המותנים, אני סבור שנכון להפעילם בחפיפה מלאה ביניהם, כך שהתנאי משנת 2016 ייבלע בלאו הכי בתנאי הארוך יותר, אך זאת במצטבר לעונש שיוטל על הנאשם בתיק זה. אשר על כן, אני גוזר על הנאשם 1 את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 24 חודשים.

אני גוזר על החברות את העונשים הבאים: קנס סמלי לחברה טל ברק השקעות ובניין בע"מ, הנאשמת , בסך 10 ₪.

" ובעניינינו, כתב הקובלנה מייחס לנאשם מעשים שבוצעו לכאורה על רקע תביעה אזרחית שהגישה הקובלת נגד עוה"ד ויזל בגין עוולה לפי חוק איסור לשון הרע ובמסגרתה העיד הנאשם מטעם הנתבעת עימה נטען כי מקיים קשר חברי ומקצועי.

באשר לרציונליים העומדים בבסיס כללי הסמכות המקומית ועל חשיבותם בהבטחת קיומו של הליך הוגן וראוי אין לי אלא להפנות לבש"פ 11637/04 מדינת ישראל נ' זוזיאשווילי, פסקה 7 (9.2.2005)) שם נקבעו הדברים הבאים: "קביעה זו של כללי סמכות מקומית אינה, איפוא, עניין טכני. מבוססת היא על גישה עקרונית השואבת את כוחה מן ההכרח להבטיח קיומו של משפט הוגן לנאשם ולאזן במידת מה את מעמדו אל מול המאשים – המדינה. פתיחת הליך פלילי כנגד אדם היא צעד הרה גורל עבורו. כרוכות בה פגיעות רבות בזכויות יסוד של הפרט – פרטיותו, שמו הטוב. חירותו מועמדת בסיכון. עליו להגן על עצמו. במסגרת זו, קביעת מקום השיפוט במקום מגוריו של הנאשם או במקום ביצוע העבירה היא חשובה להבטחת האינטרסים של הנאשם. יש בה, על פניו, כדי לקדם את נוחות הנאשם בניהול משפטו, בשל הקרבה למקום מגוריו. יש בה כדי להקטין את החשש כי הנאשם יאלץ לנהל את משפטו הרחק ממרכז חייו, וזאת לצד הקשיים הקיימים ממילא בהתגוננות בפני אישום פלילי". טרם סיום.

לנוכח העוצמה הרבה הטמונה בעצם הגשת קובלנה, התיוג של הנאשם כמואשם בפלילים ומתוך החשש הקיים לשימוש לרעה בהליך זה להשגת ייתרון בהליכים משפטיים אזרחיים, וחלילה אין לרמז שזהו המקרה כאן, נידרשת הקפדה על החובות החלות על הקובלת באותה מידה בהן חלות על המאשימה במשפט הפלילי, קלה כחמורה.

...

לאחר שעיינתי בכתב הקובלנה, בכלל כתבי הטענות, וביתר הנספחים שהוגשו לתיק בית המשפט, מצאתי כי טענת הנאשם להעדר סמכות מקומית בדין יסודה.

האמור מעלה מוביל למסקנה לפיה במקרה דנן, מתקיימות שתי החלופות הקבועות בסעיף 6(א) לחסד"פ, דהיינו, העבירה הלכאורית בוצעה, כולה או מקצתה בעיר עכו והיא גם מקום מגוריו של הנאשם.

לאור המקובץ, מצאתי לקבל את טענת הנאשם לפיה בית המשפט ברחובות נעדר סמכות מקומית לדון בקובלנה.

עם זאת, לא מצאתי מקום להורות על ביטול הקובלנה ואני מורה על העברת הקובלנה לבית המשפט השלום בעכו.

מטעם התביעה, הוגשו המוצגים הבאים: · אמרת הנאשם מיום 08.02.18, שעה 15:16, נגבתה ע"י ע.ת.3 – מסומנת 3 בתיק החקירה - ת/1; · טופס הודעה על זכויות חשוד טרם חקירה – משויך לאמרה ת/1 – ת/2; · מכתב המלצה בעיניינו של הנאשם מיום 23.06.13, חתום על ידי ראש המועצה באותו עת – חאלד אל סאנע – מסומן A – 3 בתיק החקירה - ת/3; · דוח עימות מיום 11.02.18, שעה 14:11, בין הנאשם לבין ע.ת.1, נערך על ידי ע.ת.3 – מסומן ט' בתיק החקירה - ת/4; · דוח עימות מיום 15.02.18, שעה 15:14, בין הנאשם לבין ע.ת.2, נערך על ידי ע.ת.3 – מסומן י"א בתיק החקירה - ת/5; · מיזכר מיום 01.01.18, מאת ע.ת.3 המתעד שיחה בינו לבין ע.ת.1 – מסומן ב' - ת/6; · מיזכר מיום 13.02.18, בעריכת ע.ת.3 – מסומן י' - ת/7; · מיזכר מיום 15.02.18, מאת ע.ת.3, בנוגע לנסיון לזמן את ע.ת.5 לעדות – מסומן י"ב בחקירה – ת/8; · דוח פעולה מיום 25.12.17, בעריכת ע.ת.4, מסומן א' בתיק החקירה – ת/9; · תמונות חיבור החשמל, צולמו על ידי ע.ת.4 – מסומנות ד' בתיק החקירה – ת/10.

העד הסביר את הדינאמיקה שנוצרה – כי כאשר ניכנס ראש המועצה ע.ת.2 לתפקידו, הצטברו חובות חשמל למועצה המקומית ואז החלה פעולה לניתוק חיבורים פירטיים של אזרחים שונים, שהתחברו למיתקני המועצה.

...

לסיכום – עומדות לפני בית המשפט עדויותיהם של עדים, בעלי תפקידים שונים – כולם אינם מאשרים את טענת הנאשם, כי ניתן לו אישור כאמור, כי לעומת טענה בעלמא של הנאשם, כי ניתן האישור, אשר אף היא אינה קונקרטית ואינה נתמכת בראיות כלשהן.

תמיד, ניתן לטעון, שהיה בידי היחידה החוקרת לחקור גורמים נוספים ואין לדבר סוף.

אם הגיעה למסקנה כי יש בידה די ראיות כדי לתת תמונת אמת ולהוכיח לכאורה את האישום, ובעבירות חמורות נדרש שמסקנה זאת תהיה מקובלת גם על פרקליטות המדינה המגישה את האישום, היא אינה חייבת להמשיך בחקירה עד שתהיה מושלמת.