מבוא
הנאשם הועמד לדין בעבירה של נהיגה בשיכרות, עת נהג ביום 21/6/13 בכביש 1, כשהוא שיכור, שכרותו נלמדה מבדיקת נשיפה במכשיר הינשוף על פיה נמצא רכוז אלכוהול של 405 מ"ג אלכוהול לליטר אוויר נשוף – מעל הרכוז המקסימלי המותר בחוק.
מכשיר הנשיפון נועד ליעל את פעילות המישטרה ולצמצם בדיקות סרק במכשיר הינשוף ותו לא.
האם נשמר קשר עין עם הנאשם?
המיתנדב ויינשטוק מילא במזכרו והעיד כי מרגע שהנאשם ניכשל בבדיקת הינשוף הודע לו כי הוא מעוכב בחשד לנהיגה בשיכרות ונאסר עליו "לאכול לשתות לעשן או להקיא או להכניס דבר לפיו/אפו" (ת/1), המיתנדב העיד כי שמר על הנאשם והיה עמו בקשר עין רצוף מרגע עיכובו עד למסירתו למפעיל הינשוף – השוטר מוטי ברה.
יצויין כי מפעיל הינשוף כלל לא עומת לגבי טענה זו, מהסיבה הפשוטה שהיא הועלתה לראשונה על ידי הנאשם בחקירתו הנגדית, ואף באת כוחו לא ידעה עליה, בנוסף, העיד המפעיל כי ערך לנאשם בדיקת מאפיינים לצורך כך חייב היה להיות צמוד לנאשם במהלך הדקות שבחן אותו.
...
סיכום ביניים
לסיכום סוגיה זו, משלא האמנתי לנאשם כי הספיק לעשן ב-5-7 הדקות לפני בדיקתו בינשוף, ומשלא טען כי עישן קודם לכן בעת שהיה בחזקת המתנדב, הרי שאני קובעת כי חלפו 15 דקות מרגע עיכובו ועד בדיקתו בינשוף.
לסיכום
לאחר שמיעת העדים ועיון בראיות, הגעתי למסקנה כי המאשימה הרימה הנטל המוטל עליה להוכיח מעל לספק סביר את נהיגתו בשכרות של הנאשם, הטעם לכך נעוץ בעיקר בכך שלא נפל פגם בראיה המדעית – פלט הינשוף ובכך שלא נתתי אמון בעדותו של הנאשם, ומכאן שלא היו בדבריו, לענין עישון ולעיסת מסטיק בטרם בדיקה בעת שהיה במשמורת מפעיל הינשוף, כדי להוות ספק סביר.
מכל האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, שהיא נהיגה בשכרות כאשר בנשיפתו נמדד ריכוז של 405 מ"ג אלכוהול לליטר אויר נשוף – מעל לרמה המקסימאלית המותרת בחוק ובניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה תשכ"א-1961 יחד עם תקנה 169(ב) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.
