לעניין זה השיב העד, כי הדיסקה מבחינת הרישומים שבה, קרי התאריך ופרטי הנהג מתאימים ליום התאונה, והרישום החריג כפי שהובהר לעיל, הוא רישום שאינו אופייני לרכב שנוסע נסיעה נורמלית ורגילה, ויתכן כי רישום זה מאפיין את סטייתו של ויטלי ימינה לאחר שהבחין בקלטרת בנתיב הנגדי, אם כי אישר כי רישום ההאצה כפי שמתאר ויטלי כי האיץ ולא בלם את רכבו, הוא רישום שאינו תואם את מה שידוע בפועל (עמוד 193 לפרוטוקול).
זאת, בנגוד לרציונאל המובנה והברור מאליו המקובל באופן טבעי גם על המומחה מטעמו של הנאשם – מר דורון פת, לצורך בהגבלת מהירות הנסיעה כמובהר ברישיון הרכב והנספח לו.
אלא שלטענתו הנאשם גם במהירות כפולה מזו הקבועה בהיתר, יכול הוא לנהוג בביטחה.
בחקירתו בבית המשפט ציין העד כי מבדיקת התוכניות מסקנתו היא שהתכנון לגבי הסדרי התנועה לא תאם את תנאי השטח ביחס לשילוט ולתמרור ולהגבלת המהירות, יחד עם זאת באשר לשילוט אומנם השלוט היה חסר אך לא ברמה של חוסר תמרור בכיוון צומת להבים ( עמוד 415 לפרוטוקול)
באשר להגבלת המהירות לטענת המומחה ישנה אי הבנה בתוכניות, יחד עם זאת ייאמר כי כאמור לשאלת הגבלת המהירות בקטע הכביש בו נסע הנאשם אין כל רלוואנטיות שכן בין אם דובר בקטע כביש בו בוצעו עבודות ובין אם דובר בקטע כביש רגיל הרי שמהירותו של הנאשם הוגבלה על פי היתר כאמור ל60 קמ"ש.
יודגש כי העד אישר כי איננו יודע מהי גרסת הנאשם לגבי אופן היתרחשות התאונה( עמוד 426 שורות 7-8)
ולעניין מהירות נסיעתו של הנאשם השיב:
"ש. זה לא משנה מה המהירות המתוכננת , הנהג אמור לנהוג לפי המהירות שהותרה לו על פי הרישון וזו המהירות הקובעת?
בעמוד 10 לחוות דעתו של המומחה מופיעה התמונה ממנה מבקש המומחה להסיק כי:
"ברור כי במצב זה אין מגע בין דופן האוטובוס לחזית המשאית בכל מהלך התאונה, וגם לפני התאונה".
קביעה זו של המומחה למעשה מקבעת תמונת מצב של חלקיק שניה, תמונה סטרילית ומבודדת ברמה שרטוטית, בהיתעלם מהנתונים בשטח, מגירסאות העדים, ומתנאי הדרך, הכל כפי שיובהר בהמשך.
...
בנסיבות אלה ניתנה החלטתי כי ב"כ הנאשם יגיש בקשה מתאימה להגשת הראיה הנוספת עד ליום 18.7.22.
יחד עם זאת וביחס לסעיף 90 לכתב האישום ולפיו בשל העדר הסימון כאמור, לא יכול היה ויטלי להבחין מבעוד מועד בקצה הקלטרת ובהעדר רכב ליווי שיסע לפני המוביל, טען הנאשם במענה לכתב האישום, כי מדובר במסקנה שגויה לחלוטין, שכן ניידת משטרה עם אור כחול הובילה את השיירה.
לסיום, כאמור לא מצאתי כי טענות ההגנה של הנאשם מקימות ספק סביר באשמתו ואני סבורה כי עלה בידי המאשימה להוכיח את כלל יסודות העבירות המיוחסת לנאשם.
באשר למהות טענות הנאשם יפים דברי בית המשפט בעניין אלי וקנין כאמור, ביחס להגדרתו של הספק הסביר:
"לעניין טיבו של הספק הסביר, אין מדובר בספק שההסתברות בדבר קיומו היא תאורטית בלבד, אלא ספק ממשי שיש לו עוגן ואחיזה בחומר הראיות. הספק צריך להיות בעל משקל כזה שיש בו כדי לזעזע את המערך העובדתי – נסיבתי, כפי שהוצג על ידי התביעה, עד שמערך זה לא יוכל עוד לעמוד על רגליו, ולהניב מסקנה חד משמעית בדבר אשמת הנאשם. לצורך כך, אין די בהצבעה על קיום אפשרות חלופית לנסיבות המצביעות על אחריות, אלא נדרשת הוכחת אפשרות שהסתברותה סובסטנטיבית. ספק סביר מתקיים כאשר ניתן להסיק מהראיות מסקנה המתיישבת עם חפות הנאשם שהסתברותה אינה אפסית, אלא ממשית." (סעיף 49 לפסק הדין עמ' 21).
בנסיבות אלה אני סבורה כי עלה בידי המאשימה מעבר לכל ספק סביר ולהוכיח את יסודות העבירות המיוחסות לנאשם, ועל כן אני מרשיעה את הנאשם שבעבירות המיוחסות לו על פי כתב האישום.
