עדויות בהסכמה בתיק פלילי היתרון הטקטי מול הסיכון המשפטי

התביעה נסמכת על הסכם ייצוג משפטי ומחושבת לפי עשרים שעות עבודה, וזאת עד לסיום הפסקת הייצוג שאירע מקץ חודשים ספורים, לאחר הגשת כתב תביעה, בקשה לפטור מאגרה, וכתב תביעה מתוקן, ובטרם היתנהל דיון בתיק.

לאלתר ייאמר - לחשדותיו של הנתבע בדבר קנוניה בה היה מעורב התובע, לא נמצא ביסוס ראוי, ונוכח כך סיפק התובע הסברים מניחים את הדעת לצורך בתיקון כתב התביעה שהוגש לבית הדין לעבודה ובהפחתת סכום התביעה הנקוב בו. גם בגירסאות הנתבע הן ביחס לחתימתו על המסמכים שהציג התובע, הן לעניין שעות העבודה שהושקעו בפגישות אתו, והן בנוגע להסכמתו לתיקון כתב התביעה ניכרו חולשות של שיכנוע עצמי, וטיעוניו לעניין הפלוגתאות הללו לא צלחו את מבחן המהימנות, בין היתר משזוהו בהן מתרסי הגנה סותרים ומתחלפים [ראו לעניין הראשון - עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 11-26, לעניין השני - עמ' 1, שורות 33-34, עמ' 2, שורות 1-5, אל מול עמ' 8, שורות 4-11, ולעניין השלישי – עמ' 2, שורות 6-23].

על שדה המוקשים הנוצר בשטח ההפקר שבין ציפיות שני הצדדים להסכם ייצוג, עורך הדין ולקוחו, ועל הזהירות הנדרשת מעורך הדין הצועד בו, עמד כב' השופט ט' חבקין בתיק תביעה קטנה אחר [ת"ק (ת"א) 1128-11-14 גוזלן נ' אילון אורון חברת עורכי דין (2016)] בתבונת חקר ובמידת קב ונקי: "יש לזכור כי עורכי דין מטפלים בתיקים ובלקוחות רבים בעת ובעונה אחת. מנקודת מבטם של חלק מהלקוחות, בייחוד לקוחות פרטיים (שאינם עסקים המנהלים תיקים רבים), התיק הספציפי עשוי להיות עיקר עולמם. כך במיוחד כשמדובר במחלוקות המתאפיינות במעורבות רגשית רבה והשלכות משמעותיות על אורח חייו של הפרט, כגון תיקי מעמד אישי ועניינים פליליים. עורך הדין נידרש לתעדף את המשימות באופן מושכל. לא אחת קורה שלקוח מבקש לקבל מענה דחוף, ועורך הדין בוחר שלא להשיב לו מיד משום שהוא יודע שצרכי התיק אינם מחייבים זאת, ושמבחינת סדר העדיפויות נכון לטפל כעת בתיקים אחרים, דחופים יותר. עורך הדין, מבחינתו, פועל לפי סדר עדיפויות מקצועי נכון ובשיקול דעת סביר. אולם אם הלקוח אינו מבין זאת ומתקבל אצלו רושם מוטעה, עלול להווצר משבר אמון מיותר. אופי זה של מערכת היחסים – דהיינו: עורך הדין שאמור ליתן מענה לאנטרס האמיתי של הלקוח, ולקוח שמתקשה להעריך אם הוא מטופל כראוי ועלול לטעות בנושא – יוצר כר נרחב למחלוקות, לקצרים בתקשורת ולמשברי אמון...

בין היתר, על עורך הדין לחזור ללקוח (הוא או מי מטעמו) בתוך פרק זמן סביר מעת שהלקוח פנה אליו; הוא נידרש לעדכן את הלקוח בקורות התיק ובשלביו השונים; וככל שקיימים עיכובים – מדוע הדבר קורה; עליו להסביר ללקוח את הטקטיקה ואת האסטרטגיה של ניהול התיק, ולוודא שיבין אותן ושיסכים להן; אם מתגלה אי הסכמה בינו לבין הלקוח, יש לנסות ליפתור אותה ולקבל את הסכמתו לפני שמתקדמים; על עורך הדין להסביר ללקוח את הסיכונים והסכויים המתעוררים בצמתים המרכזיים של הייצוג, ולגלות דעתנות במידה המתאימה אם הלקוח מבקש לנהל את התיק באופן שאינה עולה בקנה אחד, לגישתו המקצועית של עורך הדין, עם האנטרס של הלקוח.

...

הפועל היוצא מהאמור לעיל – לא נחה דעתי כי הנתבע הוא שביקש להפסיק את עבודתו של התובע, ומשכך לא התקיים התנאי הקבוע בהוראה המצוטטת בראש פסק דין זה והמסדירה את עניין שכר הטרחה במקרה של ניתוק היחסים בטרם השלמת ההליך המשפטי.

התוצאה: במכלול האמור לעיל נדחית התביעה.

כך במיוחד כשמדובר במחלוקות המתאפיינות במעורבות רגשית רבה והשלכות משמעותיות על אורח חייו של הפרט, כגון תיקי מעמד אישי ועניינים פליליים.

בין היתר, על עורך הדין לחזור ללקוח (הוא או מי מטעמו) בתוך פרק זמן סביר מעת שהלקוח פנה אליו; הוא נידרש לעדכן את הלקוח בקורות התיק ובשלביו השונים; וככל שקיימים עיכובים – מדוע הדבר קורה; עליו להסביר ללקוח את הטקטיקה ואת האסטרטגיה של ניהול התיק, ולוודא שיבין אותן ושיסכים להן; אם מתגלה אי הסכמה בינו לבין הלקוח, יש לנסות ליפתור אותה ולקבל את הסכמתו לפני שמתקדמים; על עורך הדין להסביר ללקוח את הסיכונים והסכויים המתעוררים בצמתים המרכזיים של הייצוג, ולגלות דעתנות במידה המתאימה אם הלקוח מבקש לנהל את התיק באופן שאינה עולה בקנה אחד, לגישתו המקצועית של עורך הדין, עם האנטרס של הלקוח.

בהמשך שאל התובע את הנתבע: "מה נעשה בתיק?", והנתבע השיב לו: "לא נעשה כלום [...] עד שתיק לא מסתיים, הוא לא מסתיים". התובע שאל: "ובקשר לזיכוי או עיסקה אתה רוצה רק עסקה, לא? לא חושב בכלל על כיוון של ...", והנתבע: "אני רוצה זכוי ואז אם אתה לא מקבל זכוי אתה מקבל 5 שנים וכלא. אז אתה רוצה? אין בעיה". לאחר מכן הסביר הנתבע לתובע: "אתה זה עניין של לקיחת סיכון, אין לי בעיה לקחת סיכון. הסיכון הוא כולו שלך, זה לא שאני מוותר על זכוי, זה לא שאני מוותר על זכוי, אנחנו מעמידים סיכוי מול סיכון. זה לא שאני מוותר על זכוי! זה לא אני מנהל משפט, אם אין זכוי אז מדברים על עסקה, העסקה באה מבחינת סיכוי סיכון, למנוע סיכונים. אם אתה אומר אני לא רוצה, אבל גם, גם צריכה להיות לך טענה, נגיד שיש טענות משפטיות, בודאי שהטענה שאתה לא שיכור זו לא טענה משפטית, ונגיד אני לקחתי, אה אה, הסכמתי להבדק כי איימו עליי במאסר, ולכן הבדיקה היא לא חוקית. אפשר ללכת, על כל תיק אפשר ללכת על כל הקופה. אבל ככל ש, ככל שעברך יותר, ככל שהסיכון יותר גדול, מה גם שאתה, אה, עבירה חוזרת, בזמן שאתה פסול בזמן שעשית, בזמן שיש לך את התיק הראשון. אז הסיכון הוא ענק. אתה רוצה לקחת את הסיכון, בכיף, בכיף, אני אוהב את זה, כי סך הכל אני יוצא גדול. אם יצאת זכאי – אני גדול. אם לא יצאת זכאי – הזהרתי אותך" (עמ' 10 לתמליל).

...

על יסוד מכלול הנסיבות, שוכנעתי שהפסקת הייצוג לא נבעה מסיבה הוגנת מנקודת מבט אובייקטיבית, ועל כן התובע אינו זכאי להשבה של סכום כלשהו.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 1,600 ש"ח. בסכום זה הבאתי בחשבון את העובדה שהתקיימו בתיק שתי ישיבות (כשלראשונה התובע לא התייצב למרות שזומן כדין – זימון שנשלח אליו ביום 25.5.2015 חזר כ"לא נדרש"), ושהוא נשמע יחסית באריכות.

למרות האמור ביום 14.09.06 יצאה האוניה מנמל אשדוד עם תכולת ביתה של התובעת והגיעה ביום 29.10.06 לנמל יוהנסבורג אשר בדרום אפריקה, כל זאת מבלי לקבל את הסכמת התובעת וללא ידיעתה וזאת עד לחודש נובמבר בו נרשמה הפנייה הראשונה מאת הנתבעים.

הנתבעים ממשיכים וטוענים כי לא הייתה כל שיטה בהתנהלות הנתבעים ואין כל מקום לתביעה אישית נגד הנתבעים 2 ו-3 אשר פעלו במקרה דנן במקצועיות, מהימנות ובתום לב מול התובעת וניסו ככל יכולתם ועל אף אי שתוף פעולה מצד התובעת להקטין נזקיה.

כשנה לאחר הגשת כתב התביעה בקשה התובעת לצרפם בטענה של תרמית ועוקץ של בעלי המניות בחברה, השהוי בהגשת הבקשה רק יכול להעיד כי מדובר בצעד טאקטי של התובעת כאשר אין בידיה עובדות ממשיות להוכחת טענותיה, מאז ועד היום לא הביאה התובעת ראיות ממשיות להוכחת טענה זו של תרמית ועוקץ וכפי שהוכח במהלך ההוכחות ההפך הוא הנכון, המדובר בהתנהגות חריגה של התובעת ולא של הנתבעים והיא מנסה ליחס בכל דרך את התוצאות המסתברות של ההיתנהגות שלה לנתבעת 1, לעובדיה ולבעליה.

הסכנה היא שנאבד את היתרון של האישיות המשפטית הנפרדת ואבדן כזה אינו רצוי.

להלן אבהיר מסקנתי זו. חובת ההוכחה בטענת מירמה גבוהה היא, שכן במישור האזרחי נוהגת בנסיבות מיוחדות מעין מידת הוכחה שלישית, המצויה בין מידת ההוכחה האזרחית המקובלת לבין מידת ההוכחה הפלילית, מעין "מידת הוכחה מוגברת", אשר זכתה לכינוי "דרגת ביניים" או "רמת ביניים". כאשר התובע מעלה טענת המייחסת לנתבע עבירה פלילית, מדובר בטענות המייחסות ליריב ביצוע עבירות רציניות, המטילות עליו סטיגמה ושיש עימן משום קלון.

כמו כן אינני מקבל את טענותיה בגין שכ"ט מומחה והוצאות טיסה ושהיית המומחה שכן המומחה כלל לא זומן לעדות וחוות דעתו הוצאה מהתיק.

...

באשר לעוגמת הנפש שנגרמה לתובעת עקב התנהלות הנתבעים, אני סבור כי יש לפצותה בגין ראש נזק זה בסך של 10,000 ₪.

תוצאה: אני מורה לנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעת את הסך של 27,635 ₪ (מחצית מהסך של – 55,270 ₪) בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 8.3.07 וזאת בגין דמי אחסנה לחברת האחסנה.

אני מורה לנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעת הסך של 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פס"ד. כמו כן הנני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט בסך 9,000 ₪ כולל מע"מ. הסכומים ישולמו תוך 30 יום וישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 39301-11-22 מהרט ואח' נ' כ.ג קבוצת גינת בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופט יואב פרידמן מבקשים 1. גד מהרט 2. נדב ארד משיבים 1. כ.ג קבוצת גינת בע"מ 2. מדינת ישראל החלטה

משטר זה יכול למתן התמריץ להגשת תביעות על סכומים מופרזים, שיסודו בטעמים טאקטיים, למשל הפעלת לחץ על הצד השני על דרך תביעה בסכום גבוה.

סוכמו הדברים כך בבר"ע 430/07 סם מרית נ' מדינת אוקראינה ואח' (26.8.2007): "...אכן, כשלעצמו המדובר בנושא שאיני יכול לקבוע – בכפוף לאשר ייאמר להלן – מניה וביה כי אין בו ממש כל עיקר. אמנם, פסק דינו של בית המשפט האירופי לזכויות האדם מיום 30.3.04, שהכיר בפגיעה במבקש 1 בקשר להליכים הפליליים שנוהלו נגדו, לא מצא (סעיף 84 לפסק הדין) קשר סיבתי בין הליכים אלה לבין התביעה לפיצויים (מעבר לתסכול ולעגמת הנפש בקשר להליך הפלילי), ועל כן לא נעתר לתביעת הפיצויים, למעט סכום מסוים בהקשר ההליך הפלילי. עם זאת, אין בכך כדי לומר שלא נגרם למבקשים כל נזק. ואולם, כפי שכבר צוין בהחלטות שיפוטיות שונות, שעה שעסקינן בסכומים גבוהים מעין אלה, שעל פניהם נראים גבוהים עד מאוד, על בית המשפט לנקוט זהירות יתרה בפטור מאגרה, ויש להתוות את הסכום כחלק ממכלול הערכת העילה. עוד בשכבר הימים נידרש לכך בית משפט זה (המ' 502/59 בנין ובצוע נ' קסתיאל, פ"ד יד 675). כדברי המלומד ש' לוין – פרוצידורה אזרחית, סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט 11-10 "..

. לו היה התובע בעל אמצעים, הוא לא היה מסכן את כספו על-ידי הגשת תובענה חסרת סיכוי, אך אם ההליך מוגש חינם, מה אכפת לו להגיש תובענה חסרת שחר או ל'נפח' את תביעתו.

בהתאמה החלו לפעול כבר מ 2017 לשם קידום פרויקט במיתחם, על דרך יצירת קשר עם בעלי הדירות , שכנועם והצגת היתרונות, כדי לגייסם לתמיכה בפרויקט.

פעולת המבקשים הייתה כרוכה בהשגת פרטי קשר של בעלי הדירות, פגישות אישיות עם הדיירים ושכנועם, הצגת המשיבה, הפגשת הדיירים עם נציגי המשיבה, ארגון בעלי הדירות לנציגויות אפקטיביות, עריכת כנסים של בעלי דירות כנדרש, פתיחת וניהול קבוצות ווטספ מרובות, הגעה לפשרות והסכמות מול מתנגדים, קישור בין המשיבה לבין בעלי הדירות וכיוצ"ב. החתמת מסה קריטית של הדיירים על הסכמה לבצע הפרויקט באמצעות הנתבעת, היא שאיפשרה לאחרונה לקבל מהחברה הכלכלית חדרה בלעדיות על מיתחם פרויקט גני אלון.

המבקשים מגישים תביעה בסכום מופרז לעילא מחד ומבקשים פטור מתשלום אגרה מאידך, בלא שיציגו מסד עובדתי ומשפטי התומכים בעילת התביעה, לא כל שכן בסכומה.

...

אם המסקנה הנה שאין בענייננו הסכם מחייב לתשלום שכר (כשיטת המשיבה), יש לבדוק האם קמה זכותו של התובע לשכר ראוי, מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

חוסר יכולת לעמוד בתשלום אגרה לחוד, לא שוכנעתי שאין ביכולתם של המבקשים לממן עלות חוו"ד. א. במה שקשור לאי צירוף הסכמי הנון שופ: אף לטעמי מן הראוי היה שהמבקשים יצרפו אותם ביוזמתם, ודאי מעת שהשלימו בקשתם.

מכוח סמכותי בתקנה 14(י) לתקנות האגרות, אני קובע כי היה ותתקבל התביעה, תחוב המשיבה בתשלום האגרה הנגזרת מסכום התביעה כפי שנפסק בפועל (בניכוי אגרה ששולמה על ידי המבקשים ככל ושולמה בינתיים בהתאם לאמור בפסקה הקודמת).

מטרתם להגביר את ההגינות הדיונית, את היעילות המשפטית ולהוביל לחקר האמת.

לאחר שהוסכם בישיבת קדם משפט על גילוי מסמכים כללי, התברר כי בידי המשיבות הודעות שנתן המערער לחוקרים מטעמן וכי הן מוכנות להעבירן לעיונו רק לאחר שיגיש תצהירי עדות ראשית שלו ושל העדים מטעמו.

לדיון כללי ראו אצל יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים: הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 533 (2021)).

יחד עם זאת, יש לה גם יתרונות, ושיטת המשפט שלנו בחרה את שבחרה, ואת בחירתה זו יש לכבד.

כפי שציין כב' השופט, כתוארו אז, ריבלין בעיניין פלוני (בפיסקה 5 להחלטה): הסיכון שחשיפת נתבע לראיות התובע תוביל את הנתבע ליצירת גרסת בדים הוא סיכון כללי, הקיים ברוב-רובן של התביעות, והוא אינו יכול לשמש לבדו הצדקה לסטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל.

ואולם – הכרה בנוחות הטקטית הכללית שבהגשת ראיה מטעם התביעה לאחר הגשת מלוא ראיות ההגנה, כטעם המצדיק לשנות את סדר הבאת הראיות, יוביל לריקון מתוכן של הסדר הרגיל.

גם ביחס לכך תיקים רבים מאופיינים בהתמודדות עם "גרסה מול גרסה", ועיכוב גילוי מסמכים עד לשלב החקירות יפעל בנגוד לעקרונות היסוד של סדרי הדין האזרחי, כפי שאומצו במקומותינו.

...

האם המקרה שלפנינו נופל תחת רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב, פ"ד נה(1) 515 (1999), המכונה במקומותינו "הלכת סוויסה"? היש להיעתר לבקשת התובעת לדחות המועד בו יתאפשר לנתבעים לעיין בחלק מראיותיה, כך שהעיון יתאפשר עד למועד החקירות הנגדיות או לפחות עד לאחר מועד הגשת תצהירי העדות הראשית של הנתבעים? זוהי השאלה בה יש להכריע במסגרת בקשה זו. רקע ברקע הבקשה עומדת התביעה שהגישה חברת העולם החופשי בע"מ (להלן: התובעת או המבקשת) נגד הנתבעים.

אקדים אחרית לראשית ואציין כי מצאתי שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה לדחות את העיון, ולפיכך דין בקשתה להידחות.

אחרי ששקלתי את הדברים הגעתי למסקנה כי אין מקום לדחות את העיון.

התוצאה הבקשה נדחית.