בנוסף הורשע הנאשם בבית דין צבאי בעבירה של מתן כלים או אמצעים לבצוע פשע, לפי סעיף 246(א) לצוו בדבר הוראות ביטחון- התש"ע 2009, ושותפות לניסיון להפרת הוראה, לפי סעיף 318(ו)לצוו.
באותו המקרה לא ניתן היה להטיל עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות ובית משפט, על בסיס המלצות התסקיר, האריך את התנאי והטיל צו של"צ. ערעור על קולת העונש היתקבל תוך שצוין כי הנאשם הנו בעל רישום פלילי מכביד, לא נטל אחריות על מעשיו ולא עבר הליך שקומי.
בפסק דינו ציין בית המשפט שלרוב עונשי המאסר בפועל מוטלים כאשר בגין מעשי הנאשם נגרמו סיכון ביטחוני או תעבורתי חמורים, ובמקרים אחרים מן הראוי להטיל עונשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.
בת"פ 24532-04-12 מדינת ישראל נגד אבו אלחלאווה (נבו 9.5.2013) הושתו על נאשם בהסעת 9 שב"חים- 4 חודשי מאסר בפועל ומאסר מותנה, וזאת תוך היתחשבות בגילו הצעיר, עברו הנקי ומאידך – אי נטילת האחריות ודפוסים עברייניים.
...
סבורני, כי המקרה דנן, דומה בנסיבותיו למקרה הנדון במסגרת רע"פ 4062/17 פתחי אלקואעין נ' מדינת ישראל (19.06.17) שציינתי לעיל.
על אף קביעות אלו, סבורני כי בנסיבות שתוארו לעיל, לא ניתן להימנע כעת מהטלת עונש מאסר בפועל, חרף עמדת שרות המבחן כאמור, ועמדת הממונה על עבודות השירות.
עם זאת, בית המשפט סקר את האפשרויות השונות לסטייה מהמתחם במקרים מוצדקים, בהם מצא בית המשפט שענישה מחמירה, כאשר מצבו של הנאשם אינו מאפשר זאת, אינה נוחה לתחושת הצדק של השופט.
