עבירת תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין

בישיבה ביום 1.11.2021, הגיעו הצדדים להסכמה על מתוה להסדר טיעון: יוגש כתב אישום מתוקן שיכלול עבירת "תקיפה סתם" לפי סעיף 379 לחוק העונשין (שני מקרים), והנאשם יודה במיוחס לו; במישור גזר הדין, יוטל על הנאשם עונש מאסר השווה לתקופה שריצה עד אז במעצר עד תום ההליכים (תקופה של שלושה חודשים וחצי), מאסר על תנאי, ופצוי לעותרת.

...

לגופם של דברים, העותרת טוענת כי בהליך הפלילי לא נערכה בחינה שיפוטית של דיות הראיות, משקלן וקבילותן; וכי בחינה כזו מחייבת את המסקנה שמכלול הראיות בתיק מספיק להרשעת הנאשם באישום כפי שהוגש במקורו לבית המשפט.

ההכרעה בסוגיה זו אינה נדרשת לענייננו, ולפיכך אני סבורה כי ראוי להותירה למקרה המתאים (אשר לקושי הטמון בהכרעות שיפוטיות תיאורטיות, שלא אגב מקרה קונקרטי, ראו בג"ץ 5969/20 שפיר נ' הכנסת, פס' 5 לפסק-דינו של השופט נ' סולברג (23.5.2021)).

בית משפט זה (השופט נ' הנדל) הביע עמדתו כי קיימים קשיים בלתי-מבוטלים בהכרה בזכות ערעור כאמור, אם כי, בסופו של דבר לא הכריע בעניין, בין היתר, בהינתן הסכמת המדינה לדיון בערעור לגופו, וכן בשל חשיבות הסוגיות שנדונו שם. נקודת המוצא היא, כי זכות ערעור אינה מוקנית באופן "אוטומטי", אלא מכוננת מכוח הוראה מפורשת בחוק (ראו, מני רבים: בג"ץ 87/85 ארג'וב נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, מב(1) 355, פס' 6 לפסק-דינו של השופט מ' שמגר (1988)); ע"פ 426/87 שוקרי נ' מדינת ישראל, מב(1) 732, פס' 2 לפסק-דינו של השופט מ' בייסקי (1988); בג"ץ 1082/02 המוסד לביטוח לאומי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, נז(4) 443, פס' 17 (2003)).

אמנם, בעניין חסן נקבע כי קביעתה של הערכאה הדיונית בעניינו של עד סרבן היא "פסק-דין"; אולם גם בהקשר זה, ספק אם ניתן ללמוד בהכרח מהמסקנה שם, לכל מקרה שבו מכריע בית המשפט ביחס לבקשתו של נפגע עבירה, הטוען לפגיעה בזכויותיו בקשר להליך הפלילי.

]השופט נ' סולברג: ערעורים מזה ומזה, על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, בת"פ 39933-05-21 (השופט א' פורת), מיום 10.1.2023, שבגדרו נגזר על כל אחת מן המערערות בע"פ 830/23 (המשיבות בע"פ 1415/23), סאוסן ושורוק קסיס, עונש של 5 וחצי שנות מאסר בפועל (בנכוי ימי מעצרן); 12 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים, לבל תעבורנה עבירת היתעללות בקטין או בחסר ישע לפי סעיף 368ג לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), או עבירת תקיפת קטין או חסר ישע לפי סעיף 368ב לחוק העונשין; 6 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים לבל תעבורנה עבירת תקיפה סתם לפי סעיף 379 בחוק העונשין; וקנס בסך של 5,000 ₪, או חודש מאסר נוסף תמורתו.

...

ברם, דעתי בעניין זה כדעת בית המשפט המחוזי, וגם לאחר שעיינתי במסמכים, לא שוכנעתי בטענת שורוק, כי מידת שליטתה במעשיה כה קטנה עד כי מתקיימת בעניינה קירבה לסייג לאחריות פלילית.

נוכח חומרת מעשיה, דומני כי אין מנוס מהעדפת האינטרס החברתי הכללי על פני האינטרס האינדיבידואלי שלה (ראו: ע"פ 3625/11 פלונית נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (6.11.2012)).

אשר על כן, אציע לחברַי לדחות את ערעורן של סאוסן ושורוק, להיעתר לערעור המדינה, להחמיר את עונשה של סאוסן, ולהעמידוֹ על 6 שנים ו-9 חודשי מאסר בפועל, וכן להחמיר את עונשה של שורוק, ולהעמידוֹ על 7 שנים ו-6 חודשים.

הנאשם הודה והורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבן זוג לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין תשל"ז – 1977, עבירת תקיפת סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין ועבירת ניסיון תקיפת סתם בן זוג לפי סעיף 379(+סעיף 25לחוק העונשין וזאת על בסיס העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן.

...

משכך ולאור כל האמור לעיל, אני מטיל בזאת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 13 חודשים.

אני מורה על הפעלת מאסר מותנה בר הפעלה של 5 חודשים, אשר הוטל על הנאשם בת"פ 41526-05-20 באופן ששלושה חודשים ירוצו במצטבר וחודשיים בחופף כך שסך הכול על הנאשם לרצות עונש של 16 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו -18.1.23.

עבירת תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין ("החוק"), מיוחסת לנאשמת באישומים: 2, 3, 4 (2 עבירות), 5 (2עבירות), 6 (2 עבירות), 7, 8, 9 (12 עבירות), 10, 11 (2 עבירות), 14 (ריבוי עבירות).

...

טענות ב"כ המאשימה לאישום הראשון גרסת הנאשמת בבית המשפט "אני דחפתי אותה ומשכתי אותה ואני ממש מתחרטת על כך וזה לא מעשה שצריך לעשות. החוסר סבלנות התעלתה עליי מכל הבחינות". המסקנה המשפטית המתבקשת - הנאשמת ביצעה שרשרת של פעולות אלימות כלפי הילדה, כולן יחד מהוות עבירה של תקיפה.

טענות ב"כ המאשימה לאישום השני ב"כ המאשימה מפנה לעדות הנאשמת בבית המשפט ולסרטון ונטען כי המסקנה המשפטית הינה כי האלימות שהפגינה הנאשמת, כפי שנצפית בסרטון, מופנית כלפי שני קטינים, א.ל וע.ט, ולאור האמור לעיל ניתן לראות כי הנאשמת מודה בתקיפתם באופן מלא.

כאמור, כי כל האירועים המפורטים באישום התשיעי הוכחו מעל לספק סביר, והנאשמת מורשעת בכולם, והעובדה כי היא מורשעת בעשר עבירות, ולא בשתיים עשרה, אינה נובעת מזיכוי או מכך שלא הוכחה עובדה כלשהי באישום זה, אלא מכך שנפלה טעות בכתב האישום ונכתב שתיים עשרה עבירות, כאשר מדובר בעשר.

הנאשמת מורשעת בכל שאר העבירות המפורטות בכתב האישום, כפי המפורט לעיל ביחס לכל אחד מהאישומים.

הנאשמת מורשעת בעבירות כדלקמן : עבירת תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין – 32 עבירות.

כתב האישום: נאשם הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טעון בעבירות של תקיפת קטין, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין, תשל"ז 1977 (להלן: "חוק העונשין") (4 עבירות), איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין (2 עבירות), תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין, ניסיון תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין בצרוף סעיף 25 לחוק העונשין, שבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

...