עבירת שימוש לרעה בסמכות המשרה

בעיניין עלי אדם, השאלה אם החסינות השיפוטית חלה על מעשים שנעשו על ידי נושא משרה שיפוטית בזדון תוך שימוש לרעה בסמכות, נותרה בצריך עיון.

אך לא בכדי אנו מוצאים הוראת סודיות הנוגעת לדו"ח הערכת מסוכנות שנערך לפי חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 (סעיף 4 לחוק), ולא בכדי אנו מוצאים הוראות סודיות דומות לגבי תסקיר שירות המבחן - תקנה 28(א) לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 ותקנה 29 לתקנות המבחן (שירותי המבחן), התשי"ט-1959 (וראו עמית, בעמודים 734-721).

...

סיכומו של דבר שהחלטת בית המשפט בשולי גזר הדין, שהורתה על איסור פרסום פרטי המתלונן, ולא על איסור פרסום החלקים בגזר הדין המתייחסים למערער – היא החלטה שיפוטית שעליה חלה חסינות שיפוטית.

אולם, מקובלת עלינו מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי המערער לא הניח תשתית, ולו מינימלית, לטענה זו, ולכן דינה להידחות.

אשר על כן, הערעור נדחה, ובנסיבות העניין כפי שפורט לעיל, לא ייעשה צו להוצאות.

מדובר בתביעה כספית לפצוי בסכום של 250,000 ₪, בטענות להסגת גבול, רשלנות, פגיעה בפרטיות, ביצוע פעולות ללא סמכות ושימוש לרעה בסמכויות נושא משרת עובד ציבור.

לטענת המבקשים, המשיבות פגעו בזכויותיהם בעת בירור חשדות בעיניינם בקשר עם עבירות חוק התיכנון והבניה בביתם, המצוי ברחוב קפריסין 14 תל אביב, הידוע כגוש 6627 חלקה 269 (להלן: "הבית"), אשר התבררו בהליך פלילי ת"פ 6243/12 בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (להלן: "ההליך הפלילי").

...

לאור האמור, הבקשה לעניין הגשת ראיה מזימה, במתכונתה – נדחית.

לאור זאת, הבקשה לעניין ביקור בבית – נדחית.

מכל המקובץ – קיבלתי את הבקשה לעיין במסמכי תיק הבניין וההליך הפלילי ולקיים דיון הוכחות נוסף, במהלכו יעיד העד על המסמכים הרלוונטיים ובהתבסס על תצהיר עדותו הראשית במצוי בתיק.

לעניין ההאשמות בדבר זדון שהתובעת מפנה כלפי כב' השופטת וכב' הרשמת, נטען כי בפרשת עלי אדם, אמנם הושארה שאלת תחולתו של החריג לחסינות המהותית מקום בו נושא המשרה פעל בזדון תוך שימוש לרעה בסמכות, כשאלה המצריכה עיון ואולם, במקרה דנן, כל טענות התובעת שקולות, לכל היותר, במקרה הקיצוני, לחריגה מסמכות אשר וודאי אינה עולה כדי פעולה בזדון תוך שימוש לרעה בסמכות.

להלן עיקר הטענות שמפנה התובעת כלפי כב' הרשמת וכב' השופטת שנעשו ב"זדון תוך שימוש לרעה/חריגה מסמכות" כפי שנוסחו על ידי התובעת: כב' הרשמת לא מינתה את התובעת כמנהלת עיזבון בהתאם להוראות הברורות של הצוואה בנגוד לסעיף 81 לחוק הירושה; ב. כב' הרשמת לא העבירה את הבקשה לצוו קיום צוואה לתגובת היועמ"ש בנגוד לתקנה 54(א1) לתקנות הירושה, תשנ"ח-1998 (להלן: תקנות הירושה); ג. כב' הרשמת היתעלמה מכל בקשותיה של התובעת לביטול ייפוי הכח הלא חוקי של עו"ד קנת; ד. כב' הרשמת קיבלה לתיק את בקשת עו"ד קנת לצוו קיום צוואה למרות שצורפה לבקשה צוואה לא מקורית אלא עותק שלה; ה. כב' הרשמת העבירה לעו"ד קנת את הצוואה המקורית; ו. כב' הרשמת שינתה את התאריך המופיע על גבי הבקשה לקיום צוואה שהגישה עו"ד קנת על מנת ליצור מצג שוא כאילו עו"ד קנת היא זו שצרפה לבקשתה את הצוואה המקורית; ז. החלטת כב' הרשמת להעברת התיק להכרעת ביהמ"ש לעינייני מישפחה ניתנה "בסתר מאחורי גבה של התובעת", ללא כל הנמקה, בנגוד לחוק הירושה ולתקנות הירושה ואף לא הועברה לתגובתה; ח. כב' הרשמת העבירה את תיק העיזבון באופן מכוון לידי חברתה הטובה, כב' השופטת; ט. כב' הרשמת מינתה את עו"ד קנת כמנהלת עיזבון המנוח בצו מינוי שהוסתר מן התובעת עד לרגע זה; י. כב' הרשמת וכב' השופטת יזמו ותכננו מראש את העברת מינוי מנהלת העיזבון מהתובעת לידי עו"ד קנת; י"א. שלוש ההחלטות שניתנו על ידי כב' השופטת בביהמ"ש לעינייני מישפחה, שעל פיהן ניתן צו לקיום צוואת המנוח ונקבע כי לא ימונה מנהל עיזבון, ניתנו ללא עריכת דיון, ללא שמיעת הצדדים, ללא קבלת התובעת ו/או תגובת האפוטרופוס הכללי, בנגוד לחוק הירושה ותקנות סדר הדין האזרחי, תוך קביעת עובדות שקריות במכוון כדי להטעות והתעלמות ממעשי העבריינות של עו"ד קנת, עקב רצונה של כב' השופטת לסייע לחברתה, כב' הרשמת, למנות את עו"ד קנת כמנהלת עיזבון; י"ב. כב' השופטת נטלה לעצמה בנגוד לחוק את העירעור שהתובעת הגישה כנגד החלטת כב' הרשמת למינוי עו"ד קנת כמנהלת עיזבון ולביטול החלטת צו קיום הצוואה שנתנה כב' השופטת ואף מחקה את העירעור בתוך יום.

...

לפיכך, התביעה כנגד המדינה נדחית גם מהטעם של העדר עילה.

לסיכום, לאחר שמצאתי כי למדינה עומדת הגנת החסינות המהותית, ולאור כך שאין בכתב התביעה וצרופותיו ולו תשתית ראייתית בדוחק לעילת התביעה הנטענת נגד מי מהנתבעות – אני מורה על דחיית התביעה על הסף.

היות שמצאתי כי מדובר בתביעה מופרכת שהוגשה ללא כל בסיס עובדתי או משפטי, תוך הכפשת מותבים שיפוטיים ובשפה מבזה, וגרמה בזבוז זמן ומשאבים לנתבעות, אני מורה כי התובעת תישא בהוצאות הנתבעות בגין הצורך בניהול הגנתן, בסך 10,000 ₪ כל אחת.

הנאשם אינו מחזיק במשרה ציבורית.

יתר על כן, עבירה של שימוש לרעה בסמכות, או הפרת אמונים, אינה ניתנת לבירור במסגרת קובלנה פלילית פרטית, והנאשם אף לא הואשם בעבירה מסוג זה במסגרת הקובלנה, כך שגם לו היה הנאשם איש ציבור, והיה חורג מסמכותו ומבצע עבירה של הפרת אמונים או עבירה אחרת על טֹהר המידות (דבר שלא נקבע), הרי לא היתה זו עבירה בה ניתן לידון בהליך דנן.

...

מצאתי, כי כאשר המדובר באירועים בעלי אופי פרטי, במסגרת סכסוך בין חברי אגודה שיתופית או בינם לבין האגודה, אירועים המהווים, בדרך המלך, עוולות אזרחיות, קשורים למערכת היחסים שבתוך האגודה השיתופית ומהווים חלק ממסכת אירועים גדולה יותר, במסגרתה מנהלים הצדדים הדינויות על פי המנגנונים המיוחדים להכרעה בסכסוכים בין חברי אגודה שיתופית, והענין שיש בהם לציבור (ובמקרה זה אפילו לצדדים עצמם, בזמן אמת) מוגבל ביותר עד אפסי, הרי חרף היות הקובלנה הליך פלילי, גוברות הוראות סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות, והתקנון מכֹּחָה, ואין לאפשר פניה לערכאות בהליך של קובלנה פלילית פרטית, בטרם מיצוי הליכי הגישור והבוררות בין חברי האגודה.

משהחליט היועץ המשפטי לממשלה, האדם המופקד על האינטרס הציבורי, שאין בהליך הפלילי ענין ציבורי וכי לא ינקוט בהליכים, אזי סבור אני, בכל הכבוד, שאין מקום ליתן לאדם פרטי לנקוט בהליך כה דרסטי נגד רעהו הליך שראוי כי ינוהל אך ורק על ידי הרשות המופקדת על כך בחוק.

סוף דבר, כתב האישום בקובלנה בטל בזאת.

המבקש מטעים כי בפסק הדין ברע"א 3359/18 מדינת ישראל נ' עלי אדם (2.9.2018) (להלן: עניין עלי אדם), בו נקבע כי החסינות השיפוטית היא חסינות מהותית (להבדיל מחסינות דיונית), וכי לא ניתן לתבוע את המדינה באחריות שילוחית בגין עוולה של נושא משרה שיפוטית, ציין בית המשפט כי אין הוא מכריע בשאלת היקפה של החסינות השיפוטית, מה גבולותיה של פעולה "במילוי תפקיד שפוטי", והאם החסינות השיפוטית כוללת גם מעשים שנעשו על ידי נושא משרה שיפוטית בזדון ותוך שימוש לרעה בסמכות.

כך, החלטת בית המשפט, באותו מקרה, להורות על חסינות פרטי קורבן העבירה בלבד ופירסומו של גזר הדין בהתאם לכך, נתפסה כפעולה שנעשתה "במילוי התפקיד השפוטי". התביעה דנן עוסקת באותה המטריה וטיעוניו של המבקש עניינם על כן ביישום העקרון האמור על נסיבותיו של העניין הנידון.

...

לאחר בירור עובדתי זה, הגיע בית משפט השלום למסקנה כי טעות מהסוג שאירע בעניינו של המבקש מצויה תחת אחריות של "גורם שיפוטי", כך שחלה עליה חסינות שיפוטית.

כמו כן, גם ביחס לטענת המבקש לפיה יש לראות במשיבה כאחראית משלא אומצו על ידה פתרונות טכנולוגיים אשר ימנעו חשיפת פרטים מזהים של בעלי דין מקום בו אלו אמורים להיות חסויים – מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי, וכן נימוקיו.

יתר טענות המבקש הן טענות "ערעוריות", ומשכך ממילא אין בהן כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי". סיכומו של דבר: דין הבקשה להידחות.