חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עבירת ריגול לפי סעיף 112 לחוק העונשין

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2018 בעליון נפסק כדקלמן:

בגין אלה יוחסו לעותר עבירות של ריגול לפי סעיף 112(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), יבוא סם מסוכן וניסיון ליבוא סם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 ובצרוף סעיף 25 לחוק העונשין, פגיעה ברכוש לפי סעיף 108(ג) לחוק העונשין.
...
לבסוף, לא ראיתי להיעתר לבקשת העותר ליתן לו פירוט של החומר החוסה תחת תעודת החיסיון שכן יש בכך כדי לחתור תחת עצם החיסיון (בש"פ 3490/14 לנדסברג נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (19.6.2014)).
בכפוף למסירת הפרפראזות כאמור, העתירה נדחית.

בהליך עתירות אסירים (עת"א) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

העותר 2 מואשם במסגרת ת"פ 37726-05-18 בעבירת סמים אחת, בעבירת רכוש אחת, וכן בעבירה של ריגול לפי סעיף 112(ב) לחוק העונשין, ונטען כלפיו כי היה בסמוך לעותר 1 ואף אבטח אותו, בעת חיתוך כבל התיקשורת, וכי קיבל ממעורב אחר בפרשה מידע על המצלמות ועל הכבל שמפעיל אותן, מתוך כוונה לנתק את המצלמות, ובידיעה כי המצלמות נועדו למנוע חדירה ופיגועים, וכי קיימת אפשרות קרובה לוודאי שניתוק המצלמות יפגע בבטחון המדינה.
...
בנסיבות אלה לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בהחלטת המשיב לסווג את העותרים כאסירים ביטחוניים, אשר יכול להצדיק את התערבותו של בית משפט זה, ולכן אני דוחה את העתירות ביחס לסעד העיקרי שבקשו ב"כ העותרים, של שינוי הסיווג מאסיר ביטחוני לאסיר פלילי.
ב. הנ"ל, אינני סבור שיש עילה כלשהי להתערב בהחלטתו של המשיב בעניין זה. סוף דבר סוף דבר, נוכח כל האמור לעיל, התוצאה היא שהבקשה העיקרית של העותרים להורות על שינוי סיווגם כאסירים ביטחוניים נדחית.
ב. לפקודת האסירים הביטחוניים, הבקשה מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שאני מורה להפריד את העותרים מאסירים ביטחוניים פלסטינים – סעד שלמעשה ניתן כבר לעותרים בהליך מנהלי קודם הדיון.
לעומת זאת, אני דוחה את הבקשה למתן הקלות נוספות לעותרים, בשל העדר חוות דעת חיובית של השב"כ בעניין זה, כנדרש לפי סעיף 4.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

הרקע לערעור נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ריגול לפי סעיף 112(ב) לחוק העונשין.
...
ובאשר לחריג השני לפיו יינתן פיצוי אם מצא בית המשפט "נסיבות אחרות המצדיקות זאת". בפסיקת בית משפט זה הודגש בעבר כי עילה זו מנוסחת באופן מכוון בעמימות, כדי לאפשר לבית המשפט שיקול דעת רחב בבחינת השאלה האם בנסיבות מקרה מסוים יש מקום לפצות נאשם על מעצרו (ע"פ 310/14 ודיע נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (17.6.2015); עניין כהן, פסקה 12).
למרות עמימותה של עילה זו, בעניין ע"פ 4466/98 דבש נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 73 (2003) נקבעו שלושה סוגים של נסיבות שייבחנו במסגרתה: נסיבות שעניינן אופן ניהול ההליך המשפטי; אופי וטיב זיכויו של הנאשם; נסיבותיו האישיות של הנאשם והפגיעה בשמו הטוב, בבריאותו, במשפחתו וכיו"ב. בחינת נסיבות אלה גם כן אינה מובילה למסקנה כי מקרה זה מצדיק התערבות בערכאת הערעור בהחלטה לגבי פיצוי.
לא נראה מתוך החומר שלפנינו כי ניתן לבסס מסקנה על פיה מדובר במחדלים המצדיקים פיצוי בגין עילה זו. באשר לאופי הזיכוי, לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בזיכוי שנולד לאחר שהתעורר "ספק סביר בשאלה האם לנאשם היו תכניות להעביר את המידע לגורם זר כלשהו" (סעיף 33 להכרעת הדין).

בהליך תיק פשעים חמורים (תפ"ח) שהוגש בשנת 2015 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית במסגרת הסדר טיעון (להלן: "כתב האישום") בעבירות של סיוע לאויב במילחמה- עבירה לפי סעיף 99 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") וריגול- עבירה לפי סעיף 112 (א+ב) לחוק העונשין.
...
בחינת מידת הפגיעה בערכים המוגנים מובילה למסקנה כי מדובר בפגיעה ממשית.
אנו מקבלים טענה זו רק באופן מוגבל שכן כאשר מדובר במסירת ידיעה לאויב כל מסירה שכזו מהווה עבירה, לרבות מסירת "ידיעה גלויה על חיי יום-יום העולה מן העיתונות" (ע"פ 172/88 וענונו נ' מדינת ישראל (27.5.90)).
לאור הנסיבות שקשורות בביצוע העבירה, פגיעתו של הנאשם בערכים המוגנים ומדיניות הענישה הנוהגת, אנו קובעים כי מתחם הענישה ההולם נע בין 6 שנות מאסר בפועל לבין 10 שנות מאסר בפועל.

בהליך רשות ערעור על פסק בוררות (רע"ב) שהוגש בשנת 2003 בעליון נפסק כדקלמן:

פקודת הנציבות מזכירה, בין היתר, את עבירת הריגול, לפי סעיף 112 לחוק העונשין, מגע עם סוכן חוץ, לפי סעיף 114 לאותו חוק, חברות בהתאגדות אסורה, לפי סעיף 147 לחוק, נטילת חלק באימונים צבאיים, לפי תקנה 92 לתקנות ההגנה (שעת חרום), 1945, ועוד.
...
החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
בסופו של דבר הורשע המשיב, על פי ההסדר, בשתי עבירות: נשיאת נשק והובלתו, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין), ועשיית עסקה שיש עימה מסירת החזקה בנשק, בהתאם לסעיף 144(ב2) לאותו חוק.
המסקנה המתבקשת היא, שאין לקבל את הטענה כי הסיווג האמור הינו פסול.
מצאנו, אם כן, כי לא נפל פגם בהחלטה לסווג את המשיב כאסיר ביטחוני.
לפיכך, הערעור מתקבל, פסק דינו של בית משפט קמא מבוטל, ונדחית עתירתו של המשיב.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו