עבירת פגע וברח: אי השארת פרטים ובריחה ממקום התאונה

לא די בתקנה 144 שמשקפת פונקציית מטרה נפרדת מסעיף 64א וכשהנאשם הוא לא רק "מעורב" כפשוטו בתאונה אלא הגורם לה. אצטט מדברי כב' השופט מ' חשין ברע"פ 3626/01 ויצמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 187, 198 (להלן: "פס"ד ויצמן"): "עבירת ההפקרה אחרי פגיעה עבירה קשה היא; לא עוד אלא שעבירה היא הפוקדת עצמה עם העבירות שיש בהן כיעור. הינה זה שרוע על הכביש, מתבוסס בדמו, אדם שזה עתה נפגע בתאונה שהנהג היה מעורב בה – אדם שאפשר ניתן לעזור לו, אפשר ניתן להצילו – ותחת אשר יעצור ויושיט עזרה לפגוע, לוחץ הנהג על דוושת ההאצה ובורח מן הזירה למלט נפשו מחיוב בעונשין. חומרה וכיעור אלה שבמעשה הנהג הביאו לבריאתה של העבירה ולקביעת עונש חמור בצדה: תשע שנות מאסר." הרשעה בעבירת ההפקרה במקום בעבירה של אי השארת פרטים חוטאת לעובדות האישום ולמטרת המחוקק המבקש להיתמודד עם התופעה המסוכנת והבלתי מוסרית של הפקרת נפגעי תאונות הדרכים.

...

בסיכומיו הפנה ב"כ הנאשם 1 לתיקים נוספים בהם הוגשו כתבי אישום בעבירה של אי מסירת פרטים בלבד מקום שהיה לטענתו צריך להגיש כתב אישום בגין עבירה של הפקרה אשר אני סבורה שעל פניהם היו חמורים פחות מהתיק שבפני .

משכך אני דוחה את טענות הנאשם בדבר אכיפה בררנית.

אשר על כן אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בנסיבות אלו אדרש ליחס בין העבירות: "הפקרה לאחר פגיעה" בהתאם לסעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה אל מול העבירה שעניינה "אי השארת פרטים" בהתאם לסעיף 144 לתקנות התעבורה.

בהודעתו מציין המתלונן: "...הגיע רכב ופגע בי עם החלק הקידמי שלו ואני עפתי באויר ונפלתי לכביש, והרכב שפגע בי ברח מהמקום ולא עצר בכלל, הוא המשיך ישר מחוץ לגבעת שאול, ואז הגיע חבלן שראה אותי שרוע אותי על הכביש וניגש אליי ואמר לשוטרים לעצור את הרכב שפגע בי והחזירו את הרכב למקום התאונה. הנהג ביקש סליחה והם שחררו אותו לבית, אמבולנס הגיע למקום ואני פוניתי לשערי צדק" (הודעה מיום 18.1.16 שורות 9-11).

...

עזיבתו את המקום והתרחקותו המהירה מזירת התאונה מבלי להגיש סיוע למתלונן, ובנוסף איתורו בהמשך הציר וחסימת רכבו שהיה בתנועה אל מחוץ לשכונת גבעת שאול, מבססים כאמור מסקנה הפוכה.

מהאמור עולה המסקנה כי סעיף 64א לפקודה משקף נאמנה את עובדות האישום, ואין המדובר בנסיבות מקלות המצדיקות שימוש בתקנה 144.

במכלול הדברים אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

מדוח פעולה של השוטר זפגש אוזטורקאן עולה שקבל מידע על תאונת פגע וברח, ברוכב אופניים, במקום התאונה פנה אליו סייר ומסר לו שקיים מידע על הרכב החשוד והחשוד ושהוא בדרך אליו, ולאחר מספר דקות יצר עמו הסייר קשר וכיוון אותו למקום בו נימצאו החשוד ורכבו.

מתיק החקירה עולה חשד לכאורה שביום הארוע, בשעה 20:12, יצא המבקש מהמספרה בכאוכב, פגע בנגרר בעת שיצא מהחניה, המשיך בנסיעה, ניכנס לרחוב שאין בו כניסה, פנה, לכאורה, שמאלה בצומת, שיש בה תמרור עצור, ולא נתן זכות קדימה לרוכב אופניים שהגיע מימינו, פגע בו ועזב את מקום התאונה ללא שהשאיר פרטים וללא שהגיש עזרה.

מדובר בתאונת דרכים בה פגע, לכאורה, הרכב בו נהג המבקש, ברוכב אופניים, ולמבקש, כעולה מטופס השימוע, מיוחס חשד בגין עבירות של היתנהגות הגורמת נזק, אי מסירת פרטים בתאונת נפגעים, אי ציות לתמרור עצור ונהיגה בקלות ראש.

...

לסיכום, נסיבות המקרה שלפני חמורות.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, ועיינתי בתיק החקירה, נוכח קיומן של ראיות לכאורה, למיוחס למבקש, והמסוכנות הגבוהה שניבטת מהמשך נהיגתו, שוכנעתי שאין לפני נסיבות המצדיקות ביטול פסילת רישיונו של המבקש, או קיצור התקופה, ויש להותיר את החלטת הקצין על כנה.

בהינתן האמור, הבקשה נדחית.

בת"ד (י-ם) 2760/08 מדינת ישראל נ' שרון, לא פורסם (מיום 17.11.09) (להלן: "פס"ד שרון") בו הורשעה נאשמת גם בעבירה של אי מסירת פרטים, קבע כב' השופט טננבוים כי יש להלחם בנטייה האנושית לברוח מזירת תאונה: " מדיניות הענישה כלפי נהגים שאינם משאירים פרטים ובורחים צריכה להיות נוקשה. פעמים רבות הנהגים פוגעים ובורחים הם האנשים היחידים שהיו במקום הארוע. לא תמיד נוכחים עדים שיוכלו לשפוך אור על אופן היתרחשות התאונה. מי שבורח מבלי להשאיר פרטים מיתנהג בצורה מכוערת ומרגיזה. לצערנו אנו עדים למקרים לא מעטים בהם רכב פוגע ברכב חונה ומחליט לברוח מהמקום ללא השארת פרטים ליצירת קשר, או אפילו מקרים בהם נוכח הנהג הנפגע אך הפוגע מסתלק מהמקום (כמו במקרה שלפנינו). אין ספק, כי עלינו לעשות כל שניתן לביעור ולמיגור תופעה מעין זו וזאת באמצעות הטלת עונש מרתיע. העונש צריך להיות כזה שיוביל למסקנה כי המלטות ממקום התאונה אינה משתלמת." ברע"פ 555/13 כהן נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 4.2.13) נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם בעל עבר תעבורתי הכולל 22 הרשעות שהורשע בגרימת תאונת דרכים בעבירות של אי שמירת מרחק, גרימת נזק ואי השארת פרטים.

...

בת"ד (י-ם) 2760/08 מדינת ישראל נ' שרון, לא פורסם (מיום 17.11.09) (להלן: "פס"ד שרון") בו הורשעה נאשמת גם בעבירה של אי מסירת פרטים, קבע כב' השופט טננבוים כי יש להילחם בנטייה האנושית לברוח מזירת תאונה: " מדיניות הענישה כלפי נהגים שאינם משאירים פרטים ובורחים צריכה להיות נוקשה. פעמים רבות הנהגים פוגעים ובורחים הם האנשים היחידים שהיו במקום האירוע. לא תמיד נוכחים עדים שיוכלו לשפוך אור על אופן התרחשות התאונה. מי שבורח מבלי להשאיר פרטים מתנהג בצורה מכוערת ומרגיזה. לצערנו אנו עדים למקרים לא מעטים בהם רכב פוגע ברכב חונה ומחליט לברוח מהמקום ללא השארת פרטים ליצירת קשר, או אפילו מקרים בהם נוכח הנהג הנפגע אך הפוגע מסתלק מהמקום (כמו במקרה שלפנינו). אין ספק, כי עלינו לעשות כל שניתן לביעור ולמיגור תופעה מעין זו וזאת באמצעות הטלת עונש מרתיע. העונש צריך להיות כזה שיוביל למסקנה כי הימלטות ממקום התאונה אינה משתלמת." ברע"פ 555/13 כהן נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 4.2.13) נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם בעל עבר תעבורתי הכולל 22 הרשעות שהורשע בגרימת תאונת דרכים בעבירות של אי שמירת מרחק, גרימת נזק ואי השארת פרטים.

בעפ"ת(חי') 25822-02-15 נודלמן נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 12.3.15) נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בעבירה של אי שמירת רווח, גרימת נזק ואי השארת פרטים ונגזרו עליו קנס בסך 1,000 ₪, פסילה ל- 3 חודשים ופסילה על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: הנאשם יצהיר על התחייבות כספית בסך של 5000 ₪ להימנע מביצוע עבירה בניגוד לתקנה 144 בתקנות התעבורה או עבירה של נהיגה בזמן פסילה והכל תוך שנתיים מהיום.

הנני גוזר על הנאשם 4 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 144 בתקנות התעבורה או עבירה על תקנה 21(ב) בתקנות התעבורה והכל תוך 2 שנים מהיום.

אותה עת נהגה גב' תמר לנגר ז"ל ( להלן: "המנוחה") מכוניתה ברח' ז'בוטינסקי מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעה לצומת רח' אלתרמן פנתה שמאלה אך מסיבות לא ברורות עלתה על אי התנועה כשחלקו הימני-אחורי של רכבה בולט לעבר נתיב הנסיעה הימני בכביש.

גדר המחלוקת – כאמור לעיל, טען ב"כ הנאשם כי "כל מה שכתוב בכתב האישום מדויק כימעט במלואו, למעט הטענה כי היה זה הנאשם שנהג ברכב. אנו נטען כי רכב אחר לטעמנו פגע וגרם לתוצאה וכל שעשה הנאשם הוא לפגוע ברכב חונה/נטוש ( שעתיים לאחר מכן-צ.ק) ואנו מודים בעבירה על תקנה 145 לתקנות התעבורה" (אי השארת פרטים בתאונה שתוצאתה נזק בלבד – צ.ק.).

סעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין מבהיר טיבה של מודעות וזו לשונו: "רואים אדם שחשד בדבר טיב ההיתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נימנע מלבררם". יש להפנות גם לע"פ 6864/14 לואי ענאש נ' מדינת ישראל ( 8.3.2015) , פסקה 1 של כב' השופטת ע' ברון כי: "...כובד המשקל הוא על נסיבות שבהן הנהג ביצע את מעשה ההפקרה תוך מודעות לכך שבתאונה נהרג אדם או שנגרמה לו חבלה חמורה. ודוק: הנסיבות המחמירות שבסעיף אינן בעצם התוצאה הקטלנית של התאונה כפי שהתבררה בדיעבד, אלא בידיעה של הנהג בעת המעשה כי הוא מפקיר נפגע שפגיעתו חמורה ואף קטלנית". ראה גם ע"פ 8002/13 מוחמד בדארנה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)(21.05.2015), פסקה 5 לחוות הדעת של כב' הש' הנדל: "הגענו לעבירת ההפקרה. במישור היסוד העובדתי טוען הסניגור כי חזר למקום התאונה כעבור כמה דקות. עוד נטען כי כוחות הצלה הוזעקו למקום על ידי אחרים ולכן ממילא לא היה יכול להגיש סיוע נוסף למנוח. טענות אלה אין בהן כדי לסייע לו. נוסחו של סעיף 64א(ב) לפקודה, בו הורשע המערער, לפני שתוקן בשנת 2011 (חוק לתיקון פקודת התעבורה (מספר 101), התשע"ב-2011)) הוא הנוסח הרלבנטי למקרה שלפנינו:

...

על רקע האמור לעיל יובאו החלקים הרלבנטיים בכתב האישום אשר הוגש נגד הנאשם.

גדר המחלוקת – כאמור לעיל, טען ב"כ הנאשם כי "כל מה שכתוב בכתב האישום מדויק כמעט במלואו, למעט הטענה כי היה זה הנאשם שנהג ברכב. אנו נטען כי רכב אחר לטעמנו פגע וגרם לתוצאה וכל שעשה הנאשם הוא לפגוע ברכב חונה/נטוש ( שעתיים לאחר מכן-צ.ק) ואנו מודים בעבירה על תקנה 145 לתקנות התעבורה" (אי השארת פרטים בתאונה שתוצאתה נזק בלבד – צ.ק.).

לפי שהחוקר לא שאל את הנאשם על אתר כיצד הוא יודע פרט זה, אני מחליט שלא לייחס לכך חשיבות.

משום כך, אם הגיעה למסקנה כי יש בידה די ראיות כדי לתת תמונת אמת ולהוכיח לכאורה את האישום, ובעבירות חמורות נדרש שמסקנה זאת תהיה מקובלת גם על פרקליטות המדינה המגישה את האישום, היא אינה חייבת להמשיך בחקירה עד שתהיה מושלמת.

לפי שעבירה זו לא יוחסה לו בכתב האישום, והינה בבחינת ברירת משפט, הבטלה במאות מונים בהשוואה לאישומים המיוחסים לנאשם, אינני רואה לנכון להרשיע אותו בעבירה זו. כללם של דברים – הנטען כלפי הנאשם הוכח מעל לכל ספק סביר ואני מחליט להרשיע את הנאשם בכל העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום.