עבירת פגיעה בכבודם של נציגי מדינות זרות

לעניין זה יפים הדברים אשר נאמרו במסגרת ע"פ 6642/09 מדינת ישראל נ' גביש [פורסם במאגרים המשפטיים] (להלן: עניין גביש): "...הדעת אינה סובלת מעשי תקיפה של נציגי החוק אשר עושים את עבודתם נאמנה למען שמירת הסדר הצבורי וביטחון הציבור. יש להוקיע מעשים בהם אדם לוקח את החוק לידיו, לשם הפרעה לעובדי ציבור במילוי תפקידם. מעשים אלו מערערים את המוסכמות הבסיסיות ביותר של החברה הדמוקרטית בה אנו חיים. חברה המכבדת את שילטון החוק ואת זכויותיו של הזולת לא תאפשר פגיעה בנציגי החוק, וכל פגיעה שכזו צריכה להתקל בקיר ברזל של אפס סובלנות, על מנת לגדוע אלימות מסוג זה במהירות האפשרית...". (שם, בפיסקה 9).

במסגרת ת"פ (שלום - ק"ג) 44079-05-15 מדינת ישראל נ' מחיסן ואח' [פורסם במאגרים המשפטיים], הוטל על שני הנאשמים אשר הורשעו בבצוע עבירה של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו ובתקיפת עובד ציבור והושת על כל אחד מהם עונש מאסר בפועל בן 7 חודשים כאשר על הנאשם 1 הופעל עונש מאסר מותנה בן 3 חודשים אשר היה תלוי ועומד כנגדו כך שחודשיים הופעלו במצטבר וחודש אחד בחופף ובסה"כ הושתו על הנאשם 1 - 9 חודשי מאסר בפועל ועל הנאשם 2 – 7 חודשי מאסר בפועל.

יתרה מכך, דרך התקיפה המיוחסת לו במסגרת תיק זה, דהיינו, נשיכת השוטר, אף היא אינה זרה לנאשם אשר הורשע בעבירה של תקיפת שוטר במסגרת ת"פ 41209-05-20 בגין ארוע אשר היתרחש אף הוא במיתחם קבר הרשב"י במירון ובמהלכו נשך שוטרת בידה.

בתקופה המתאפיינת בגלי אלימות פיזית ומילולית כלפי עובדי ציבור, שומה להגן על השרות הצבורי ועל עובדי הציבור מפני פגיעה בלתי ראויה בכבודם ובמעמדם (רע"פ 2660/05 יוסף אונגרפלד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 13.8.2008)).

...

לאור כל האמור לעיל, טענה ב"כ המאשימה כי מסוכנותו של הנאשם נותרה בעינה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, מצאתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 22 חודשי מאסר בפועל.

הנני מורה על הפעלת עונש המאסר המותנה בן 5 החודשים אשר הושת על הנאשם במסגרת ת"פ (ק"ש) 41209-05-20 מיום 1.12.20 וזאת, במצטבר לעונש המאסר בפועל נשוא תיק זה, כך שבסך הכל ירצה הנאשם 27 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 8.10.21.

הנני מחייב את הנאשם לפצות את עד התביעה מספר 1, השוטר רס"ב יעקב תולסן בסך של 7,000 ₪.

בנסיבות אלה, מעבר לפגיעה בכבודם של העובדים, קיימת גם סכנה פיזית מעצם הנוכחות באתר שבו מתבצעות עבודות בניה.

ראשית, במועד עריכת הבקורת, ביום 1.11.2010, לבקשת המפקח זיגזג, הגיע לאתר נציג של החברה, מר תמיר רותם, מנהל התפעול של החברה, אולם הוא סירב להחקר, ולא טען דבר לגבי קיומם של מגורים אחרים בהם משתכנים העובדים.

המדינה טענה כי בנסיבות המקרה, אין הצדקה להמנעות מהרשעה; העבירות מושא ההליך הן מהחמורות הקיימות בהקשר של העסקת עובדים זרים; ביטול הרשעה יפגע בשיקולי הרתעה ובשיקולי הלימה שבין חומרת העבירה לחומרת הענישה; המערערים לא הצביעו על נסיבות מיוחדות המייחדות אותם מכל מעסיק אחר שהורשע בעבירות דומות, ולא הצביעו על נזק בלתי מידתי וחמור שייגרם להם כתוצאה מן ההרשעה בהשוואה לתאגידי כוח אדם שעברו אותן עבירות.

...

אשר לטענה בדבר הגשת כתב אישום יזום במקום נקיטה בהליך מנהלי, הרי משמצאנו כי המשיבה לא הפעילה שיקול דעת בלתי סביר בעניין - אין מדובר בשיקול שיביא להימנעות מהרשעה.

אשר לטענות הנוגעות למנהל ועברו החיובי - כבר נפסק כי – "......בשל אופיין ותוצאותיהן של העבירות הכלכליות כפי שנקבעו בחוק עובדים זרים, יש להיזהר במתן משקל יתר לעברם הנקי ואורחות חייהם הנורמטיביים של מי שמואשם בהן, ומנגד, על מנת להבטיח את עקרון אחידות הענישה ואת שיקולי ההרתעה והגמול, יש ליתן משקל רב יותר לאופיין של העבירות, נסיבותיהן ותוצאותיהן. בנסיבות אלה, משהמערערים לא הצביעו על נסיבות חריגות ויוצאות דופן, לא מצאנו להתערב גם בהחלטת בית הדין האזורי שלא לבטל הרשעתם של המערערים". ע"פ (ארצי ) 33112-09-15 מדינת ישראל נ' מרסי זלקינד ( 05.07.2017).

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, הערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין נדחה.

על הטענות, העובדות וההליכים בתמצית העובדות- המערער התבטא בשלוש הזדמנויות שונות, במסגרת הליכים שונים, בשנים 2008- 2010, באופן בלתי הולם כלפי היושבים על כס השיפוט והצד שכנגד, כדלקמן: במקרה הראשון, במסגרת הליכים פליליים שהתנהלו נגדו בבית-משפט השלום באשדוד, ת"פ 1238/06 (תיק שהועבר מבית משפט השלום באשקלון; ת"פ 1957/05), פנה המערער, במכתב מיום 28.9.09, ליועץ המשפטי לממשלה בטרוניה כלפי היתנהלות התובע המשטרתי בעיניינו, ובין היתר, כתב בזו הלשון: "היתנהלות התביעה בהליך זה הינה שערורייתית, מושחתת, מעוררת חלחלה"; "התביעה לא בחלה לעשות שימוש במהלכים חריגים אשר פניהם לא יכירם במערכות משפט, גם לא בעולם השלישי. מעבר לעובדה כי התביעה הגישה כתב אישום פקטבי, שקרי, חסר בסיס פלילי, מתוך שיקולים זרים, התביעה בסיסטמתיות: לא קיימה צוי בית משפט; ביזתה את בית המשפט; נציגיה אשר הוחלפו לבקרים (6-7 תובעים שונים) שיקרו במצח נחושה"; "קיומו של הליך זה שלא לדבר על המשכותו הארוכה, לרבות באשר לאופן היתנהלותו ע"י התביעה, מעורר בוז, חוסר אמון ותיעוב כלפי מי שמתיימרת לייצג את המדינה בהליך פלילי. היתנהלות התביעה עד כה, כאמור לעיל, כלפי מי, שלכאורה, נחשב קצין בית המשפט, כלפי אדם נורמאטיבי, איש שומר חוק, מעוררת תחושה קשה של היתעמרות, רדיפה והתנכלות אישית על בסיס שיקולים זרים"; "למרות כל התראותיו של הח"מ בעבור למכותבים דלמטה, על היתנהלותה המופקרת והשערורייתית של התביעה בתיק זה, טרם נענה הח"מ במענה הולם". עוד בהליך זה, הגיש המערער בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, ובן היתר, כתב: "לא זו בלבד שהמשיבים הגישו כנגד המבקש כתב אישום פקטבי, חסר בסיס פלילי מלכתחילה, וגורמים ביודעין ובמכוון לסחבת חריגה וקיצונית בהליך בתיק העקרי, הם מונעים במכוון מהמבקש גישה לחומר חקירה אשר נועד לצורך מיצוי הגנתו". במקרה השני, הגיש המערער, כמייצג, לבית-משפט לעינייני תעבורה בבאר-שבע, במסגרת תיק 6235/09, "בקשה דחופה לשיחרור מייצוג", בגדרה כתב: "הח"מ אינו נאיבי ומודע לכך כי בפעולה שנבחרה על ידו לעיל, יש בכך לגרום לכב' הנשיא מיכליס, כב' הנשיאה בינייש, כב' מנהל בתי המשפט משה גל ושופטים רבים במחוז דרום, סיפוק רב, שכן בדרך זו, המתנהלת מזה כשנתיים, בבתי משפט במחוז הדום, שופטים חברו בקליקה ויישרו קו נגד הח"מ, בכל דרך אפשרית, לרבות בנתינת החלטות משיקולים זרים, השתת הוצאות עונשיות, הגשת 14 פרטי אישום בקובלנה אחת ללישכת עורכי הדין, תפירת תיק פלילי ועוד, מתוך מטרה לפגוע בעבודתו של הח"מ נגדם. מי ייתן ויתקיים הכלל 'ייכרתו אויביי ומבקשי רעתי', אמת, צדק ויושרה תהא דרכם". במקרה השלישי, המערער פנה, במכתב מיום 27.1.10, ליועץ המשפטי לממשלה, נשיאת בית-המשפט העליון, מנהל בתי-המשפט ושר המשפטים, בבקשה להורות על חקירה פלילית נגד השופטים גיל **** וסבין כהן בגין חשד לשחיתות, קבלת טובות הנאה, הטיית משפט, שבוש הליכי משפט וניצול לרעה של תפקיד צבורי.

אלו מקצת אמירותיו במכתב: "מרבית השופטים בבתי המשפט במחוז הדרום מצאו פורקן ללכת בדרך הרע והתרחקו מהאמת"; "שופטים אינם חוששים ממרות הדין שכן אין כל מרות על מי שאינו כפוף למרות כלשהיא בודאי לא מרות הדין שאינה משפיעה על פעולותיו לטוב או לרע", "מרבית השופטים במחוז דרום נגועים בשחיתות. שחיתותם נובעת בעיקר ממתן החלטות שרירותיות, מזיגה אל הרע, חפוש סיפוק אישי וכבדו עצמי, אגו מנופח, טובות הנאה, עבדוה קלה ללא יחס הגיוני לשיעורה, אשר על אלה נאמר כי הן סוג של שחיתות וחוסר התאמה מוחלט לתפקיד השפוטי". לאחר דברים אלו, הגישה ועדת האתיקה קובלנה נגד המערער לפי סעיף 63 לחוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א- 1961 (להלן- החוק), לבית הדין המחוזי, בגין עבירות של פגיעה בכבוד בית המשפט, לפי כלל 32 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו- 1986 (להלן- כללי האתיקה); היתנהגות שאינה הולמת את מיקצוע עריכת הדין, לפי סעיף 61(3) לחוק; ופגיעה בכבוד המיקצוע, לפי סעיף 61(3) לחוק.

...

כללי לפניי ערעור על פסק דינו של בית-הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן- בית-הדין הארצי) בתיק בד"א 19/19, ללא שנושא תאריך חתימה והומצא למערער, לדבריו, ביום 28.8.2019 (עורכי הדין אב"ד עו"ד איתן צחור, עו"ד בנימין לבנטל ועו"ד טייף דיאא), במסגרתו נדחה ערעורו של המערער על פסק דינו של בית-הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין- מחוז דרום (להלן- בית הדין המחוזי) בתיק בד"מ 10/11 מיום 3.2.2019 (עורכי הדין אב"ד עו"ד שי פוירינג, עו"ד לילך אוהל מסנר, עו"ד איילה ביטון).

בנסיבות אלו, סבורני כי יש להקפיד הקפדה יתירה על שיח מכבד כלפי המותב היושב בדין וכלפי הצד שכנגד, במיוחד בין כותלי בית המשפט, ואיני מוצא צידוק לאמירות בסגנון אחר.

סוף דבר, לא שוכנעתי, כי נפל פגם בפסק הדין המצדיק את התערבותו של בית המשפט.

אשר על כן, הנני דוחה את הערעור.

נסיבות ביצוע העבירה מושא האישום השני: הנאשם החליט, גם כאן ללא סיבה נראית לעין, להכנס לרכבו של אדם זר וסרב לצאת ממנו.

וביחס לעבירות כלפי שוטרים צוין כי: "בתקופה המתאפיינת בגלי אלימות פיזית ומילולית כלפי עובדי ציבור, שומה להגן על השרות הצבורי ועל עובדי הציבור מפני פגיעה בלתי ראויה בכבודם ובמעמדם" (רע"פ 2660/05 אונגרפלד נ' מדינת ישראל (13.8.2008)) "שומה על בית המשפט להטיל עונש מרתיע. אל לנו להשלים עם מצב בו האזרח ברחוב יקבע את סוג השיח המתנהל בינו לבין איש המישטרה. כב' השופט ס' ג'ובראן היתייחס לאחרונה לתופעת האלימות נגד שוטרים, לאמור: "יש להוקיע בחומרה רבה מעשים בהם אדם לוקח את החוק לידיו, לשם פגיעה והעלבה בעובדי ציבור במהלך מילוי תפקידם. מעשים אלו מערערים את המוסכמות הבסיסיות ביותר של החברה הדמוקרטית בה אנו חיים. חברה המכבדת את שילטון החוק ואת זכויותיו של הזולת לא תאפשר פגיעה והעלבה כה קשה של נציגי החוק, וכל פגיעה שכזו צריכה להתקל בקיר ברזל של אפס סובלנות, על מנת לגדוע אלימות מסוג זה במהירות האפשרית...הציבור נותן את מבטחו בעובדי הציבור ונציגי החוק, "וטובת הציבור מחייבת כי יובטח להם שיוכלו למלא את תפקידם ללא מורא וללא פחד ... מתוקפנים ומאיימים. לכן הכרח להטיל ענישה של ממש, גם למען ישמעו וייראו" (ע"פ 500/87 בורוכוב נ' מדינת ישראל (8.3.1988) (ע"פ 333/10 סרנקו נ' מדינת ישראל (28.10.2010)‏‏) לצורך בחינת מדיניות הענישה הנוהגת במקרים שנסיבותיהם דומות לענייננו, ניתן להפנות לפסקי הדין הבאים: רע"פ 5127/09 יפקח נ' מדינת ישראל (19.6.2009), בו נדחה ערעור נאשם אשר הורשע בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

...

לעומת זאת, האישום השני ייתכן שנובע מהתנהגות עבריינית דומה של הנאשם ואולם בכך תם הדמיון בין המקרים ואילו השוני שבין המקרים – מבחינת זהות אחד המתלוננים (הנהג – והגם שלא יוחד סעיף אישום נפרד להתנהגות כלפיו) ומאפייניו של האירוע – מוביל למסקנה לפיה יש לראות בו אירוע נפרד.

מדיניות הענישה הנוהגת: מטבע הדברים קשה למצוא מקרים המכילים את שלל העבירות שביצע הנאשם בנסיבות דומות ואין מנוס אפוא מלברר את מדיניות הענישה על ידי בחינת מקרים בעלי מרכיבים חלקיים דומים למכלול שבפנינו.

סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר החל מיום מעצרו – 19.1.2020 מאסר על תנאי למשך שלושה חודשים והתנאי הוא שלא יעבור במשך שנתיים מיום שחרורו ממאסר עבירה של החזקת סכין שלא למטרה כשרה או כל עבירת אלימות כלפי גופו של אדם.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ב"ל 54790-12-18 04 מרץ 2021 לפני: כב' השופט אסף הראל נציג ציבור (עובדים) מר **** אמזלג נציג ציבור (מעסיקים) מר אבי פרלה התובע יובל מהרשק ע"י ב"כ: עו"ד ר' רוגין הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד מ' גלסברג פסק דין

גם אם קיימת פגיעה בזכות החוקתית האמורה, הרי היא עומדת בתנאי פסקת ההגבלה של סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו בהיותה על פי חוק; לתכלית ראויה של הפנית תמיכת המדינה רק למי שזקוקים לה ביותר ולא למי שצרכי הקיום המינימאלי שלו מובטחים; ובהיותה מידתית שכן אי תשלום הגימלה הוא רק לתקופת המאסר ולא מעבר לכך, והפגיעה בזכות האסיר אינה כה קשה בהנתן כי צרכי הקיום המינימאליים שלו מובטחים.

תקופת המאסר בארה"ב טענתו העיקרית של התובע היא כי בעיניינו אין תחולה להוראת סעיף 325 לחוק, מאחר ומדובר במאסר שאותו ריצה בארה"ב על פי פסק דין של בית משפט אמריקאי בשל עבירה על החוק האמריקאי.

זאת, גם אם מדובר בבית סוהר בחו"ל וגם אם מדינה זרה היא שנושאת בצרכי הקיום המינימאלי של האסיר הישראלי.

...

לכן אנו קובעים כי אין כאן נבצרות שמצדיקה להתעלם מהוראת סעיף 296 לחוק (ענין ליבוביץ, פס' 13).

דין התביעה בענין זה להתקבל.

סיכום אשר על כן, התביעה מתקבלת חלקית, אך ביחס לתוספת התלויים.