בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית, לביטול פסילתו המנהלית של המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 ימים החל מיום 1.3.21, לאחר שיוחסה למבקש עבירה של נהיגה במהירות מופרזת – מהירות של 167 קמ"ש בדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי בה מותרת מהירות מירבית 90 קמ"ש בכביש 65 ק"מ 22 ממזרח למערב בשעה 00:55–בנגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, שנאכפה באמצעות מכשיר ממל"ז.
לאחר שימוע שנערך למבקש בפני קצין מישטרה, החליט קצין המישטרה לפסול את המבקש מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 30 יום.
מעיון בתיק החקירה עולה, כי, השוטר רשם בדו"ח הזמנה לדין וכתב אישום: כי "אני במושב נהג בניידת סקודה כחול לבן 206 סטאטי בירידה בכביש שירות מתחנת עירון לכביש 65 מערב שחזית הניידת לצפון מערב בכביש 65 למערב כביש בינעירוני חד סיטרי עם שטח הפרדה בנוי בעל שני נתיבים לכל כיוון בלי תמרורי שינוי מהירות, חלון דלת נהג פתוח אני מפעיל ממל"ז תנועה מיתרחקת כלפי התנועה שנוסעת למערב הבחנתי ברכב הנל שנע בודד בכביש בנתיב ימני מבין שניים לישר למערב. כיוונתי את הנקודה האדומה שבעינית הכיוון למרכז אחור הרכב הנל. אחור הרכב הנל גלוי בשלמותו ובבירור שדה ראיה נקי ביני לבין הנל ללא כל הפרעה או מיכשול לזרתי את הנל אשר נקלט במהירות של 172-קמ"ש במקום 90 קמ"ש ובמרחק 68.9 מטר מיד יצאתי אחרי הרכב הנל תוך הפעלת אמצעים ראיתי ששלושת אורות בלם אחורי של הרכב הנל נדלקו סימנתי לרכב הנל עם אורות חזית הניידת צמצמתי טווח לרכב הנל לפני צומת ערערה וכרזתי לנל לעצור הרכב הנל נעצר בשול ק"מ 20.8 תוך שמירה על קשר עין רצוף ממדידת הרכב הנל ועד עצירתו המוחלטת, נהג לבדו,". השוטר ציין גם, כי "תאורת כביש עובדת, ראות טובה, מזג אויר נאה ללא ערפל וללא גשם. לציין ממדידת הרכב הנל ועד עצירתו המוחלטת הרכב הנל היה בודד בכביש". עוד צוין בנספח א' לדו"ח, כי היה קו ראייה נקי מהפרעות בין המפעיל לבין רכב המטרה, ההפעלה נעשתה כלפי רכב המטרה שכל חלקיו הניתנים להראות גלויים לעיני המפעיל, כי מרגע זהוי הרכב ובמהלך כל המדידה נקודת הכיוון האדומה כוונה לאיזור מרכז הרכב, כי היה קשר עין רצוף בין המפעיל ורכב המטרה עד לעצירתו, וכי טווח גילוי רכב המטרה היה 68.9 מטר כשהרכב הנמדד היה בנתיב ימין מתוך 2 נתיבים כשהוא בתנועה מיתרחקת, וכי בעת הבדיקה לא ירד גשם, שלג ולא היה ערפל, וקטע האכיפה מואר בתאורת רחוב, לפחות 300 מטר.
...
בעת מסירת הדוח לנהג נרשמה תגובתו "אין סיכוי, לא מרגישים מהירות ברכב הזה"; ובשימוע עצמו טען המבקש, כי "...אני גם לא מאמין שנסעתי במהירות הזו. אני ממש מצטער מאוד."
שקלתי טענות ב"כ המבקש בדבר הקשיים בראיות, ואני סבורה כי אין בטענות אלה כדי לכרסם בקיומן של ראיות לכאורה הנדרשות בשלב זה של ההליך.
לא נעלמה מעיני העובדה, כי עברו התעבורתי של המבקש אינו מכביד, ובותק נהיגה משנת 2014 צבר המבקש לחובתו 5 הרשעות קודמות, מלפני מספר שנים, וללא עבר דומה; אולם אני סבורה כי אין בכך כדי לבטל את המסוכנות הנשקפת מן המבקש, לאור חומרת העבירה ורף החריגה, כי הרי מי שנוהג במהירות העולה ב- 77 קמ"ש מהמהירות המותרת במקום יוצר סיכון רב הן לעצמו והן למשתמשים בדרך; וזאת בשילוב עם נסיבות ביצוע העבירה לפיהן טען המבקש כי "לא מרגישים מהירות ברכב הזה". נסיבות אלה, לנוכח חומרת העבירה ומסוכנותה לנהג עצמו ולמשתמשי הדרך, מלמדות על מסוכנות ממשית.
לסיכום - לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני; כאשר לא נעלם מעיני כי הפסילה המנהלית אינה מקדמה על חשבון העונש, וכי אין מדובר בהחלטה בינארית של 0 או 30; לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש.
המדובר בתקופת צינון ראויה, ולא שוכנעתי כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית.
וראו דברי בית המשפט בע"ח (מחוזי חיפה) 31129-08-19 כבהא נ' מדינת ישראל, 15.8.19: "דומה כי התערבות של בתי משפט בהחלטות מנהליות של קציני משטרה צריכה להיות מידתית ולא על דרך השגרה ורק אם נפל פגם מהותי ומשמעותי בהחלטת קצין המשטרה. בתי המשפט אינם אמורים לשים עצמם במקום הרשות המנהלית."
אשר על כן, הבקשה נדחית.
