הנאשם, תושב הרשות הפלסטינית, הורשע על פי הודאתו בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק – סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל והחזקת סכין שלא כדין – סעיף 186(א) לחוק העונשין.
...
על עובדה זו חלק הסניגור ולאחר ששמעתי את הצדדים ומאחר ועבירת החזקת הסכין לא מתייחסת לנסיבות ההחזקה, ולא הייתה מחלוקת בין הצדדים ביחס ליסודות העבירה, אלא על נסיבות ביצועה בלבד, הוריתי על מחיקת סעיף 3 לעובדות כתב האישום.
ר' למשל האמור בע"פ 242/07 אובלימוב נ' מדינת ישראל, שם נפסק:
ואכן אין צורך להכביר מלים על כך שסכין קוראת לשולף ולדוקר כשם שפירצה קוראת לגנב; "תת תרבות הסכין" על גילוייה השונים – מהחזקת סכין ועד לשימוש אלים בה – היא אורח תדיר, לא רצוי, בבתי המשפט, לרבות בבית משפט זה; היא כבר גבתה לא מעט חיי אדם, ועל כן אין מנוס מענישה מרתיעה לגביה, בכל גילוייה.
ר' גם דברי בית-המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 5953-03-09, אבו לשין נ' מדינת ישראל:
"לא מצאנו עילה להתערב בגזר דינו של בית המשפט קמא. הלכה היא כי בעבירות של נשיאת סכין יש מקום לגזור עונש של מאסר. אמנם קיימים מקרים חריגים בהם לא נגזר עונש כאמור, ואולם בדרך כלל, וגם כאשר מדובר בנאשמים ללא עבר פלילי, גוזרים בתי המשפט עונש של מאסר בפועל על אלו הנושאים על גופם סכין ללא צידוק סביר."
עוד ר' רע"פ 2932/08 מרגאן נ' מדינת ישראל, רע"פ 9400/08 מועתז נ' מדינת ישראל, ע"פ 39461-10-13 גרשקוביץ נ' מדינת ישראל, עפ"ג 27836-08-14 חזן נגד מדינת ישראל וע"פ (חיפה) 31988-06-10 גטהון נ' מדינת ישראל והפסיקה המצוטטת בו.
בנסיבות אלה אני קובע שמתחם העונש ההולם לעבירות בהן הורשע הנאשם בהליך זה שלפני, נע בין 5-12 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה צופה פני עתיד.
בנסיבות אלה, סבורני שיש למקם את הנאשם מעט מעל לרף התחתון של המתחם לצד הטלת ענישה הצופה פני עתיד.
