עבירת חניה בניגוד לחוק עזר לעפולה וחוק חניה לנכים

התובעת לא נדרשה להוכיח את מספר הפעמים בהם חלפה לפני רכב אשת הנתבע וכן לא נדרשה להוכיח את משך הזמן בו עמדה אשת הנתבע בחניית נכים בנגוד לחוק העזר של העיר, שכן נתונים אלו אינם רלוואנטיים לעצם קיום העבירה וגם לא רלוואנטיים לעצם פירסום הפוסט.

...

לסיכום מצאתי כי דין התביעה להתקבל.

הנתבע ישלם לתובעת 33,000 ₪.

מאחר והתביעה נוהלה עד תומה, ביחסים שבין התובעת לנתבע, הוגשו תצהירים והתקיימו שני מועדי הוכחות, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 9,360 ₪.

פתח דבר הנאשם עומד לדין בגין עבירה של חניה בנגוד להוראות סעיף 5(ד) לחוק עזר לעפולה (העמדת רכב וחנייתו) תשמ"ו -1982 (להלן: "חוק העזר") וסעיף 2(א)(4) לחוק חניה לנכים, תשנ"ד-1993.

...

לאחר ששמעתי את עדויותיהם של הפקח, הקב"ט ושל הנאשם, ועיינתי בראיות שהוצגו לעיוני, אני סבורה כי הנאשם לא עמד בתנאים להוכיח, אפילו לא במאזן ההסתברויות, את ההגנה שהוא מבקש לחסות בצידה, הקבועה בחוק חניה לנכים.

סוף דבר לאור כל האמור, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

בכך יוחסה לנאשמת הפרה של סעיף 5(א) לחוק העזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"א-1960 וכן תקנה 72(א)(4) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

ב"כ המאשימה שב והבהיר כי העבירה על החיקוק המיוחסת לנאשמת היא תפיסת "מקומה המיועד של משאית האשפה וממילא גורמת להפרעה ממשית המנוגדת לחוק חניה לנכים". הנאשמת הדגישה כי גם הפקח (עד התביעה) וגם ב"כ המאשימה לא ראו ולא נתנו תשובות לגבי דרך פינוי פחים טמונים, בזמן שהיא הראתה שהרחבה שבסמוך לפחים נגישה (על ידי הסרת העמוד שיש לו מנעול).

...

בהתאם להוראת סעיף 182 סיפה לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, ראשית דבר אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשמת מחוסר אשמה.

נוכח הראיות שהגישה הנאשמת (נ/1, נ/2) ושטף עדותה בעל פה בפניי, ובהעדר ראיות נגדיות, אני מקבל את טענתה העובדתית של הנאשמת בעניין אפשרות הסרתו של העמוד בזמן העבירה הנטענת.

התוצאה אני מורה על זיכוי הנאשמת מחוסר אשמה.

טענות המבקש תחילתו של הליך זה בעבירות חניה שבוצעו, במהלך השנים 2003, 2004 ו-2005 ו- 2006 ואשר ניתנו בגינן, למבקש, דוחות לפי חוק עזר לעפולה.

טוען המבקש, כי המשיבה נוהגת בחוסר תום לב עת מבקשת גביית כספים אשר לא מגיעים לה על פי דין, מאחר ובזמנים הרלוואנטיים להנפקת הדוח היה בעל תו נכה שלא מחויב לשלם בגין החניה נשוא הדוחות.

...

סוף דבר אשר על כן ולאור המקובץ, אני קובעת כי אין הצדקה להארכת המועד המבוקשת ומכאן אני דוחה את הבקשה.

הרקע לבקשה למבקש נרשמה הודעת קנס בגין עבירה של העמדת או החנית רכב במקום אסור, לפי סעיף 5(ד)(3) לחוק עזר לראש העין (העמדת רכב וחנייתו), התשנ"ח-1998 (להלן: חוק העזר).

עוד טען, כי בנגוד להוראות סעיף 3א(א) לחוק חניה לנכים, לא צורף צלום להודעת הקנס, ולפיכך יש לבטלו.

שהרי חוק העזר אוסר חניה על המדרכה, וככל שהמבקש ביקש להיסמך על סעיף 2 לחוק חניה לנכים לצורך קבלת פטור מאיסור חניה במדרכה – נידרש שהמעבר החופשי יהיה במדרכה.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

כפי שנקבע בערכאות קמא, חנייתו של המבקש הובילה לחסימת מלוא רוחב המדרכה, ובוודאי שלא אפשרה מעבר חופשי בה. לפיכך, ובשים לב שסעיפים 2 ו-3 לחוק חניה לנכים "מבטאים איזון בין ההגנה על זכותו של נכה לחניה נגישה לבין האינטרס הציבורי שבשמירה על הסדר הציבורי בכבישים ובמדרכות" ([רע"פ 4819/10](http://www.nevo.co.il/case/5978023) רחמים נ' מדינת ישראל (22.7.2010); רע"פ 5273/12 גיא נ' מדינת ישראל, פסקאות כ-כב (09.05.2013)), אין בידי לקבל את טענת המבקש לפיה חניתו אפשרה "מעבר חופשי", כנדרש בסייג העולה בסעיף 2(א)(3).

אשר על כן, הבקשה נדחית.