ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין של בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת סיגל אלבו) מיום 14.6.2021 בתיק ח"נ 66508-02-19, לפיה הורשע המערער בעבירה של חניה במקום המיועד לרכב של נכה, בנגוד לסעיף 5(א) לחוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחניתו) תשכ"א-1960 ותקנה 72(א)(16) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961, ונגזר עליו תשלום קנס בסך 400 ₪.
...
בתשובתו לאישום טען המערער: "באותו יום במקום שבו אני חונה היה רכב שחנה שם ואותו רכב יצא מהחניה, אני נסעתי אחריו ונכנסתי ברוורס במקומו. רק כשחזרתי למקום ראיתי שיש דוח ואז גם את התמרור. התמונות מצולמות מתחת לתמרור ובצידו ואני טוען שאי אפשר היה לראות את התמרור". המערער הסכים להצגת תמונות שצילם הפקח שרשם את הדו"ח, וכן הציג תמונה של המקום, לפיה, לדבריו, התמרור מכוסה במלואו על ידי עץ.
על פי פרוטוקול הדיון בבית-משפט קמא, ובקשה לתיקון הפרוטוקול, לאחר שבית-משפט קמא הפנה את המערער לפסיקה בעניין; הבהיר לו כי הנסיבות שתיאר יוכלו לשמש להקלה בעונש; והבהיר לו כי אם ינהל את ההליך יקשה על בית המשפט להפחית את הקנס; ולאחר הפסקה ולאור המלצת בית המשפט, ביקש המערער "לסיים את התיק היום ולהתחשב בגובה הקנס".
בהכרעת דינו ציין בית-משפט קמא כי "אין מחלוקת כי במקום בו עמד הנאשם ישנו תמרור המסמן מקום חניה לנכה. עם זאת טענת הנאשם כי לא יכול היה לראות את התמרור ולהבחין בו, שכן הוא הגיע לחניה תוך נסיעה לאחור, לא ראה את התמרור ואף לא היה לו סיבה לחשוד כי במקום ישנו תמרור המסמן מקום חניה לרכב נכה מהטעם שאבני שפת המדרכה הם בצבע אפור וכן לנוכח העובדה שבמקום סמוך ישנם מקומות חניה רבים המיועדים לנכים. הוצגו לי התמונות שצילם הפקח, בתמונות ניתן לראות כי לפני רכב הנאשם ישנו תמרור המסמן מקום חניה לנכה וכי רכב שמגיע מכיוון הנסיעה (ולא בנסיעה לאחור) יכול להבחין בתמרור. עוד יצוין כי על גבי הכביש ישנו סימון של רכב נכה. הואיל ועבירת החניה היא מסוג של אחריות קפידה והואיל והגעתי למסקנה כי אילו היה הנאשם יוצא מרכבו, הולך מספר צעדים אחורה ובודק את הסדר החניה יכול היה להבחין בתמרור, הרי שלא מצאתי מקום לקיומו של הסייג הקבוע בחוק העונשין, טעות במצב הדברים וכבר נפסק כי על נהג לוודא באופן אקטיבי כי החניה במקום מותרת. יצוין כי נתתי אמון בטענת הנאשם כי אכן לא ראה את התמרור וחנה במקום בתום לב, אבל כידוע מדובר בעבירות מסוג אחריות קפידה ושאלת תום הלב אינה רלוונטית. לפיכך, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה שמיוחסת לו בכתב האישום".
לעניין גזר הדין התחשב בית-משפט קמא בכך שהמערער חנה במקום בתום לב; בהעדר הרשעות קודמות; ובנסיבותיו המשפחתיות והכלכליות של המערער, והפחית את סכום הקנס המקורי לקנס בסך 400 ₪.
ככל שהמערער סבר כי התמרור מוצב כך שלא ניתן להבחין בו, בניגוד לנראה בתמונות, היה עליו לנהל הוכחות, תוך נטילת סיכון שאם יורשע יהיה סכום הקנס גבוה מזה שנגזר עליו בסופו של דבר.
נוכח האמור לעיל, הערעור נדחה.
המערער ישלם הוצאות הערעור בסך 400 ₪.
