בית הדין קבע כי בנסיבות העניין, בשים לב לאישומים שבהם הורשע המערער, לא ניתן להמנע מפיטוריו, וזאת בראש ובראשונה בשל ההרשעה בעבירות שבאשום השני, בדבר זיוף מסמכים ובכללם, מסירת דיווחים כוזבים על נסיעות ברכבי האיגום של המשרד; שבגדרם פגע המערער באמון שניתן בו על ידי הממונים עליו ועל ידי הציבור בכללותו, וכן פגע בתדמיתו של השרות הצבורי; המערער ניכשל בשלושה אישומים נוספים מהם עולה כי הקפדה על קיום הוראות הייתה ממנו והלאה.
ביחס לגזר הדין נטען על ידי המשיבה כי, בית הדין שקל את מכלול השיקולים, נתן דעתו לחומרת מעשיו של המערער, אשר הורשע בארבעה אישומים, ביניהם מקרים רבים של זיוף, שפגיעתם הייתה לא רק בשירות המדינה אלא גם פגיעה במישרין בעובד אזולאי, שבשל מעשיו של המערער נחשד ונחקר באזהרה על לא עוול בכפו; בית הדין נתן משקל לשנות העבודה הממושכות של המערער, מסירותו וחריצותו כפי שהדבר בא לידי ביטוי בעדויות האופי, וכן היתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות נוכח מחלת אישתו.
...
בית הדין דחה את טענת המערער שלפיה הוא נדרש למלא את הדו"חות על ידי מנהל האגף במשרד מר פיני מיר (להלן "פיני") ככל העולה על רוחו; בית הדין מצא כי טענה זאת "חסרת כל ביסוס הקלוטה מן האוויר, ואשר הושמעה לראשונה רק במהלך עדותו בבית הדין"; המערער יכול היה לשחזר את הדו"חות על פי תכניות העבודה ונתוני החנייה, אולם, הוא חסך לעצמו את הטרחה הכרוכה בכך וכדבריו "לא היה בראש שלי... חיפשתי לעצמי חיים קלים"; המערער חזר וציין בפני הממונים כי הדו"חות לא מולאו כנדרש בשל העדר זמן לכך ולא בשל הנחייה שקיבל מפיני למלאם בדרך שמילא.
אשר לעונש שבגזר הדין: סבורני כי בצדק הדגיש בית הדין את החומרה במעשיו של המערער, בעיקר בכל הנוגע לאישום השני, ובהצטברותן של ההרשעות באישומים האחרים.
בנסיבות אלה, סבורני כי אין מקום להתערב בהחלטה על פיטוריו של המערער, וזאת חרף החומרה הידועה הכרוכה בעונש זה, הפוגע במקור פרנסתו של המערער והצורך לסיפוק והגשמה עצמית; אין גם מקום להתערב בפסילת המערער לשירות המדינה לתקופה מוגבלת עד הגיעו לגיל 60; עם זאת, וחרף הפגיעה המועטה שבדבר, סבורני כי בנסיבות המקרה כפי שצוינו לעיל, לא היה מקום לפגוע בגמלתו של המערער, ולפיכך, אני מחליט לבטל מרכיב זה בגזר הדין.
סוף דבר: הערעור נדחה, למעט לעניין ביטול הפגיעה בגמלתו של המערער שבגזר הדין, כמפורט לעיל.
