עבירת התפרצות לבניין או מבנין

מבין שלל הרשעותיו הקודמות של הנאשם מס' 1, אתייחס להרשעות הבאות: (א) בתאריך 5.4.2020 הורשע הנאשם בבית משפט השלום בחיפה (ת"פ 47158-10-19) בבצוע עבירות התפרצות לבניין שאינו משמש למגורים, גניבה בצוותא, היזק בזדון בצוותא, החזקת מכשירי פריצה, שבוש מהלכי משפט, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.

...

על רקע עקרון ההלימה, לפיו יש לגזור את מתחם העונש ההולם, הנני סבור, שטענת בא כוח המאשימה, כי מתחם העונש ההולם נע בין 4 שנות מאסר ל- 7 שנות מאסר, משקפת את רמת הענישה המתאימה לעניינו של הנאשם במקרה שלפני, והנני מחליט לאמצה.

סוף דבר אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דן את הנאשם מס' 1 (טארק בן חמיס בסטי, ת"ז 80829237) לעונשים הבאים: (1) 6 (שש) שנות מאסר, מתוכן 5 (חמש) שנים לריצוי בפועל, והיתר, (שנה אחת) לריצוי על תנאי, והתנאי הוא, שבמשך 3 (שלוש) שנים לא יעבור הנאשם עבירת רכוש מסוג פשע או עבירת אלימות מסוג פשע כלפי גופו של אדם.

(5) הנני מחייב את הנאשם לשלם פיצויים לקורבן העבירה בסכום של 5,000 (חמשת אלפים) ₪.

(ב) הנני דן את הנאשמת מס' 2 (יסמין בת חליל ביומי, ת"ז 34086744) לעונשים הבאים: (א) 24 (עשרים וארבעה) חודשי מאסר, מתוכם 18 חודשים לריצוי בפועל, והיתר, 6 (שישה) חודשים, לריצוי על תנאי, והתנאי הוא שבמשך 3 (שלוש) שנים הנאשמת לא תעבור עבירת רכוש מסוג פשע או עבירת אלימות מסוג פשע כלפי גופו של אדם.

כתב האישום הנאשם יליד שנת 1997, תושב שועאפט בירושלים, הורשע על פי הודאתו, בעבירות של התפרצות לבניין שאינו דירה או בית תפילה ובגניבה בידי עובד ממעבידו, עבירות לפי סעיפים 417(א) וסעיף 391 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

...

כך, ברע"פ 10342/08 אליס נ' מדינת ישראל קבע בית המשפט העליון את חשיבות ההרתעה בעבירה זו של גניבה ממעביד: "בעבירות בהן הורשעה המבקשת נודעת חשיבות רבה לביסוס הרתעה, באשר הן קלות באופן יחסי לביצוע, עקב ניצול יחסי האמון עליהן מושתת מערכת היחסים בין עובד ומעבידו. כמו כן, עבירות אלו פוגעות לא רק במעביד המסוים שנפל קורבן לגניבה בידי עובדו, אלא ביחסי עובד-מעביד בכלל". בעפ"ג 9963-01-10 מדינת ישראל נ' שבתשוילי (ניתן ביום 7.4.10) נפסק: "שקלנו את טיעוני הצדדים ודעתנו היא, כי ערעור זה בדין יסודו. נראה לנו כי התקיימו מספר גורמי חומרה שלא מצאו ביטוי הולם בפסיקתו של בית-משפט קמא. נתחיל באופייה של העבירה: איננו מחדשים מאום אם נאמר שעבירה של גניבה ממעביד היא עבירה בעלת חומרה מיוחדת בצדה, כפי שציינה גם התביעה. הנזק הכלכלי הוא רק אחד מרכיבי החומרה, לא פחות ממנו הנזק שבהפרת האמון הגלום ביחסי עובד – מעביד. הזדמן לנו כבר לומר בעבר, כי קל יותר להתגונן כנגד גנבים מבחוץ. מעביד יכול למגן את עיסקו וכיו"ב. קשה – אם לא בלתי-אפשרי - להתגונן כאשר הגניבה באה מבית על-ידי אדם שבו נתן המעביד את אמונו". עם זאת, קיימת פסיקה מקיפה בה נפסקו עונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

בהתחשב בכל אלה, ובשים לב לעקרון ההלימה ולמדיניות הענישה הנוהגת, אני סבור כי מתחם העונש ההולם למעשה העבירות בגינן הורשע הנאשם נע בין 6 חודשי מאסר שיכול שירוצו בעבודות שירות ל-18 חודשי מאסר.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר למשך 6 חודשים אותם ירצה בעבודות שירות במסגרת "מעון נכים, גילה-איל"ן אגוד ישראלי לילדים נפגעים" כתובת צביה ויצחק 30 ירושלים.

מצאתי לנכון להציג מקרים אלו: ברע"פ 7709/12 סולטאן נ' מדינת ישראל (4.11.12), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם, אשר הורשע בבצוע עבירה של התפרצות לבניין או מבניין, שאינו מקום מגורים או תפילה ובגניבה, והוטלו עליו 22 חודשי מאסר בפועל.

...

בנסיבות המקרה שלפנינו ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת אני קובע את מתחם העונש ההולם לאירוע הרביעי למתחם שנע בין 10 חודשי מאסר ועד 20 חודשי מאסר בפועל.

עם זאת, אני סבור שיש חשיבות לעיצום משמעותי, שפריסתו תהיה לאורך זמן ותזכיר לנאשם חודש בחודשו את חשיבות ההתמדה בהליך השיקום.

סוף דבר - גזר הדין נוכח כל האמור, משהעדפתי את האפיק השיקומי ומצאתי לנכון לסטות ממתחם העונש ההולם, מטעמי שיקום, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: (1) צו מבחן למשך 18 חודשים.

(3) אני מפעיל את ההתחייבות בסך כולל של 4,000 ₪ מת.פ 48348-01-12 והיא תשולם כקנס שאני קובע תקופה של 40 ימי מאסר תמורתו.

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים בעבירות התפרצות וגניבה הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב כמפורט להלן: ברע"פ 7709/12 סולטאן נ' מדינת ישראל (4.11.12), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם, אשר הורשע בבצוע עבירה של התפרצות לבניין או מבניין, שאינו מקום מגורים או תפילה ובגניבה, והוטלו עליו 22 חודשי מאסר בפועל.

...

אמנם חלה התמתנות סביב צריכת הסמים וביצוע עבירות נוספות, ואולם סבורני כי אין די בכך כדי להצדיק העדפת השיקול השיקומי על פני שיקולי הענישה האחרים.

לנוכח מצבו הכלכלי של הנאשם ועונש המאסר בפועל שנדרש לרצות, סבורני כי מן הראוי להימנע מהטלת רכיבי ענישה כספיים.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 17.4.11 עד 21.4.11 ומיום 4.7.11 עד 5.7.11.

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב כמפורט להלן: ברע"פ 7709/12 סולטאן נ' מדינת ישראל (4.11.12), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם, אשר הורשע בבצוע עבירה של התפרצות לבניין או מבניין, שאינו מקום מגורים או תפילה ובגניבה, והוטלו עליו 22 חודשי מאסר בפועל.

...

באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר מאחורי סורג ובריח לתקופה משמעותית בגדרו של המתחם, לצד מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים.

לנוכח מצבו הכלכלי של הנאשם ותקופת המאסר שמוטלת עליו, סבורני כי מן הראוי להימנע מהטלת קנס כספי.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל שמניינם מיום מעצרו 20.9.14.