לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשמת עונשים כדלקמן:
מאסר על תנאי של 6 חודשים, והתנאי הוא כי לא תעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה של הפרת חובה של הורה או אחראי.
...
יפים לענייננו דבריה של השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 9893/06 לאופר נ' מדינת ישראל (31.12.2007):
"המשפט מניח, כי במורכבות החיים האנושיים על תהפוכותיהם, בהשתקפותם בהליך הפלילי, עשויים להיווצר מצבים קיצוניים אשר אינם מתאימים להחלת העקרון העונשי הרחב, המחייב הרשעה פלילית בעקבות הוכחת אשמה. במצבים חריגים מיוחדים ויוצאי דופן, כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה הפלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי-חברתי הכללי, נתון בידי בית המשפט הכח להחליט כי, חרף אשמתו של הנאשם, הוא לא יורשע בדין."
באשר לשיקולים שינחו את בית המשפט באם להימנע מהרשעת נאשם קבע כב' השופט סולברג בע"פ 5985/13 הראל אבן נ' מדינת ישראל (2.4.14) את הדברים הבאים:
"בפסיקת בית משפט זה נִמנו שיקולים ונקבעו מבחני-משנה על מנת להדריך ולכוון את שיקול הדעת אם ראוי להימנע מהרשעת אדם שאשמתו הוּכחה. מחד גיסא, שיקולי שיקום המתמקדים בנסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם, כגון: עברוֹ הפלילי והסבירות כי ישוב ויעבור עבירות; האם העבירה מלמדת על דפוס התנהגות כרוני של הנאשם או שמדובר בהתנהגות מקרית ויחידה; נסיבות ביצוע העבירה; מעמדו ותפקידו של הנאשם, והקשר בין העבירה לבין אלה; השפעת ההרשעה על עיסוקו המקצועי; יחסו של הנאשם כלפי העבירה, קרי, האם לקח אחריות והתחרט על ביצועה; משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם; גילוֹ, מצבו האישי והבריאותי ועוד. מאידך גיסא, ניצבים שיקולים שבאינטרס הציבור, כגון: טיב העבירה וחומרתה; מידת פגיעתה באחרים; הרציונאל שבבסיס הכלל המחייב הרשעה; המסר החברתי ועוד (הלכת כתב, עמוד 344; עניין לאופר, פסקאות 9-11). הנטל הוא על הנאשם המבקש להימנע מהרשעתו לשכנע כי מן הראוי לחרוג בעניינו מדרך הכלל, וכי שיקולי השיקום האינדיבידואליים גוברים במידה רבה על שיקולי האינטרס הציבורי (ע"פ 7211/04 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 7 (13.3.2006))."
יישום מבחנים אלו על מקרנו אנו מביאני למסקנה כי בנסיבות העניין, לא ניתן להימנע מהרשעת הנאשמת.
להערכתי הטלת מאסר בעבודות שירות כפי שדורשת המאשימה תהווה עונש בלתי מידתי, שכן הדבר ישלול מן הנאשמת את האפשרות לטפל כהלכה בילדיה ובסופו של דבר עלול לגרום לנסיגה בתפקודה ולפגיעה בילדיה.
לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשמת עונשים כדלקמן:
מאסר על תנאי של 6 חודשים, והתנאי הוא כי לא תעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה של הפרת חובה של הורה או אחראי.
