בגב המנוי, מפורטים תנאי ההיתקשרות בין הצדדים, ובין היתר, נקבע כי-"מחזיק הכרטיס מאשר כי ידועים לו כללי ההיתנהגות במיגרש הכדורגל, כי כללים אלה מחייבים אותו, כי הוא מתחייב לכבדם ולקיימם וכי אי ציות לכללים ולהוראות כללי ההיתנהגות באצטדיון ובמתקן ספורט זה, עלול לגרום להרחקתו, לאלתר, מהאצטדיון ולנקיטת צעדים נוספים נגדו בהתאם להוראות החוק לאיסור אלימות בספורט- התשס"ח.
בנוסף, ידוע למחזיק מנוי זה כי עבירה של קהל האוהדים על כללי מכללי ההיתנהגות ו/או על עבירה מהעבירות המנויות בתקנון המשמעת, גם אם לא נעשתה על ידי מחזיק מנוי זה, עלולה לשלול ממנו את הזכות להכנס לאצטדיון ולצפות במשחק ו/או במשחקים המופיעים בגב מנוי זה.
הפועל תל אביב לא תנפיק מנוי במקום מנוי שאבד/ נגנב".
כל קריאה בעלת אופי גזעני אסורה.
...
הנתבעת הגישה ערעור על פסק הדין לבית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל, הערעור נדחה ומשחקי יום 18.3.12, 24.3.12 ו- 14.4.12 התקיימו ללא קהל.
כך, בעת ראיון שנערך עמו, נשאל התובע אודות מדיניות השבת כספי מנויים בגין עונשי רדיוס והשיב-
"אין לי חוזה עם ההתאחדות ולא שילמתי לה כסף. אני חושב שמשחק רדיוס ללא קהל הוא עונש לא מתאים. בטח לא בעידן הזה, אבל הוא לא משהו שאני יכול להתמודד איתו ברמת היחסים ביני לבין הקבוצה. ...עשיתי את זה על מנת שייווצר מצב שמהיום והלאה קבוצות שמקבלות עונשי רדיוס, יחזירו את הכסף לאוהדים שלהן או לכל הפחות יתנו פיצוי אחר..למשל שיגידו שכל בעלי המנויים יוכלו להיכנס בחינם למשחק גביע אירופה."
כאן, הביע התובע עמדתו כי אי החזרת הכספים במקרה של עונש רדיוס, איננה מקובלת עליו, והוא מנסה לשנות, מטעמים של צדק, מבחינתו, את הנוהג הרווח.
על כן, קובעת אני כי דין עילה זו להידחות.
סוף דבר, התובענה נדחית, ללא צו להוצאות.
