וכך נקבע: "עונשו של המערער עולה בקנה אחד עם הענישה הראויה והנוהגת בנסיבות החמורות בהן אדם בוחר לקחת לידיו את ההגה בעודו שיכור ואף מביא למותו של זולתו. ראשיתו של מעשה לקיחת ההגה לידיים לאחר שתייה לשוכרה ידועה ואחריתו מי ישורנה. קלות הדעת במעשה זה היא רעה חולה בעלת פוטנציאל קטלני, שבמקרה דנן היתממש. על כל אלה יש להדגיש שוב כי המערער גרם לתוצאה קטלנית. עולם שלם נאבד. אף יש משקל כמובן לפגיעה הקשה באישתו של המנוח. בשים לב לכל אלה, עונש המאסר והפסילה אינם חמורים יתר על המידה. תקופת המאסר בפועל אף נוטה לקולא ביחס להרשעה בעבירת המתה בקלות דעת. כך ביתר שאת לגבי עונש הפסילה לנוכח טיב קלות הדעת, תוצאות התאונה והרשעתו הקודמת של המערער. בעבירה של המתה בקלות דעת בנהיגה שלושה כללים. האחד, יש להחמיר בשל עקרון קדושת החיים. השני, הנתון הקובע הוא טיב קלות הדעת בנהיגה. והשלישי, הנסיבות האישיות של הנהג נסוגות בפני חומרת התוצאה. לכן, כאמור, לא מצאתי להקל בעונש על אף השינוי בסעיף העבירה. בהקשר זה, יוזכר כי לצד המישטרה והמעבדה, גם בית המשפט מישתתף במילחמה בתאונות הדרכים בכלל ובנהיגה בשיכרות בפרט. זוהי מילחמה שמלכתחילה הייתה אמורה להיות מיותרת, שבה הפכנו לאויב של עצמנו, בנהיגה קלת דעת של חלק מבני החברה שלנו.".
בע"פ 5736/22 מוחיי אלדין עסאספה נ' מ"י (18.5.2023) – הורשע המערער בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, נהיגה בשיכרות, לפי סעיף 62(2) בצרוף סעיפים 64ב(א)(2) ו-64ב(א)(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], ובחבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין.
בית המשפט העליון קבע בעירעור כי יש לתקן את סעיפי הרשעת המערער "באופן שהרשעתו בעבירה של המתה בקלות דעת לפי סעיף 301ג לחוק העונשין תבוא במקום ההרשעה בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק, שכאמור בוטל".
בית המשפט המחוזי קבע מיתחם עונש הולם בין 5 ל – 9 שנות מאסר, והטיל על המערער 7 שנות מאסר, פסילה בפועל למשך 15 שנים, ופצוי לנפגעי העבירה בחלוקה ביניהם בסך 120,000 ₪.
...
הערעור נדחה תוך שנקבע כי תקופת המאסר אף נוטה לקולא ביחס להרשעה בעבירה של המתה בקלות דעת.
לאור כל האמור לעיל, חומרת הנסיבות והתוצאה הקשה, המסקנה הינה כי הרף העליון של טווח הענישה המוסכם בין הצדדים מגלם את מלוא השיקולים לקולא המפורטים לעיל.
הענישה
לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 4 שנים.
