עבירת בריחה ממעצר ותקיפת סוהרים

מאז נדון המשיב 1 בגין מספר רב ביותר של עבירות ובין היתר נדון בגין עבירות של התפרצות (13 עבירות סך הכל), הסגת גבול (5 עבירות סך הכל), שבל"ר (3 עבירות), חטיפת ארנקים, גניבה (2 עבירות), בריחה ממשמורת חוקית (3 עבירות), קשירת קשר (3 עבירות), מעשה או מחדל המסכנים חיי אדם לפי סעיף 305(2) לחוק העונשין (ונדון ל-4 שנות מאסר בפועל, כאשר הופעל גם מאסר מותנה כך שסך הכל ריצה המשיב 1 מאסר של 5 שנים ו-4 חודשים, וזאת בשנת 1984), תקיפה (מספר עבירות), שוד מזוין והריגה (שבוצעו ביחד עם עבירות של קשירת קשר, התפרצות לבית מגורים וניסיון לתקיפת אדם לשם ביצוע שוד, ונדון, בשנת 1995, ל-17 שנות מאסר), החזקת אגרופן, וניסיונות לעבור חלק מהעברות הנ"ל. הרשעותיו האחרונות, טרם ההרשעה נשוא העירעור, ואשר עונשי המאסר המותנים שהוטלו בהם הופעלו בתיק שבפנינו, עניינן עבירות של ניסיון לבצוע התפרצות לבית מגורים בצוותא והחזקת סכין – עבירות בגינן נדון בתאריך 30/12/15 ל-6 חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, 6 חודשי מאסר מותנים, צו מבחן ל-12 חודשים ופצוי בשיעור 2,000 ₪; וכן עבירות של נהיגת משאית ללא רישיון למשאית וגניבת רדיאטור וחלקי מכונות, בגינן נדון, במסגרת הסדר טיעון, ובתאריך 10/10/16 ל-12 חודשי מאסר מותנים לבל יעבור עבירת רכוש מסוג פשע, ל-6 חודשי מאסר מותנים לבל יעבור עבירת רכוש מסוג עוון, לקנס בסך 1,500 ₪, לחתימה על התחייבות כספית על סך 10,000 ₪ לבל יעבור עבירת רכוש מסוג פשע בתוך שנתיים, ולפסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום.

מאז נדון פעם אחר פעם בעבירות של התפרצות לבניין (סך הכל, כולל עבירות של ניסיון – 21 עבירות), גניבה (סך הכל – 9 עבירות), שוטטות למטרה פסולה, החזקה ושימוש בסמים מסוכנים (סך הכל 4 עבירות), שבל"ר, בריחה ממעצר, היזק לרכוש (סך הכל 4 עבירות), קשירת קשר לבצוע פשע או עוון (סך הכל 4 עבירות), הונאה בכרטיס חיוב, סחיטה באיום של פירסום, קבלת דבר במירמה, גניבת רכב, זיוף סימני זהוי של רכב, החזקת מכשירי פריצה (סך הכל, כולל עבירות של ניסיון – 6 עבירות), הסגת גבול פלילית (סך הכל, כולל עבירות של ניסיון – 3 עבירות).

נוכח קבלת עירעורו של המשיב 1 באשר לאופן קביעת ביהמ"ש קמא, כי יש לנכות בתיק זה אך ורק את ימי המעצר בהם היה עצור בתיק זה בלבד (שכן תוך כדי מעצרו נדון בתיק נוסף והיה במשך תקופה עצור-שפוט), ולמרות שניתן היה לסבור, כי מהותית קביעת ביהמ"ש קמא בעיניין זה ראויה, אך בודאי שלא היה מקום לתת הוראה שכזו אך לאור "שאילתא" של השב"ס, ללא תגובת הצדדים ועל "פתקית", הרי שהמאסר האמור ירוצה בחפיפה למאסר האחר אותו ריצה המשיב 1 תוך תקופת מעצרו בתיק זה. על המשיב 2 לשאת עונש מאסר בפועל של 16 חודשים, בגין שני האישומים בהם הורשע, תחת 6 חודשים שהוטלו עליו בביהמ"ש קמא.

...

לפיכך, ורק נוכח הכלל שערכאת הערעור אינה ממצה את חומרת הדין, ולאור העובדה כי המשיב 2 כבר שוחרר ממאסרו, אך מתוך הבנה, כי הערעור הוגש ונקבע בתוך תקופת מאסרו של המשיב 2, אך הוא שוחרר שחרור מנהלי טרם הדיון, ובמהלך הדיון הראשון שנקבע בעניינו, לא ניתן היה להמשיך ולקיים את הדיון שכן חש ברע והובהל לבתי החולים (כאמור, נטען כי נמצאו אצלו אבנים בכליות), אנו מקבלים את ערעור המדינה וקובעים כדלהלן: על המשיב 1 לשאת עונש מאסר בפועל, בגין שני האישומים בהם הורשע, של 18 חודשים, תחת המאסר של 8 חודשים שהוטל ביהמ"ש קמא.

נדון בשנת 2013 לעונש מאסר בפועל בן 9 חודשים ומאסרים מותנים בגין עבירות של שימוש בכוח ובאיומים למנוע מעצר, ניסיון בריחה ממעצר, איומים, תקיפה סתם והחזקת סמים לצריכה עצמית.

בהמשך- נטל סכין מטבח ואמר לאביו ואחותו כי הוא רוצה לרצוח אותם, תוך שהוא מקרב לאביו את הסכין, ובתגובה- נהדף מן הבית וננעל מחוצה לו. הנאשם המשיך לאיים כי ירצח אותם באומרו "אתם בבתים שלכם חופשיים בחוץ אתם בבית הסוהר", ואף איים על שכן במקום לאמור "אני סופר עד שלוש אם אתה לא ניכנס אני זורק עליך אבן" , תוך שהוא מרים אבן גדולה ומשליך אותה לארץ.

...

לסיכום- מעריך השירות כי יש צורך בהטלת עונש בעל גבולות ברורים ומרתיעים בדמות מאסר בפועל שיכלול הפעלת המע"ת, ובנוסף- כיום מבטא מוטיבציה להסתייע בגורמי הטיפול בכלא במידה ויישפט לעונש מאסר.

נוכח בקשת הנאשם כי הוא מבקש להמליץ על אפיק שיקומי מיידי, לרבות יציאה להוסטל – אני סבורה כי ייטיב שב"ס למצות אפיק שיקומי זה נוכח נסיבות חייו החריגות של הנאשם ורצונו הכן לשקם את חייו.

לחובת המשיב 18 הרשעות קודמות כאשר בנוסף לעבירות נושא העתירה, הוא נידון בעבר שש פעמים למאסר בפועל, לרבות לתקופות ממושכות של מספר שנים, בגין עבירות שונות של גניבה, הדחה באיומים ובכח, עבירות רכב, עבירות נשק, בריחה ממעצר, תקיפת שוטר, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, חבלה חמורה, עבירות נהיגה ועבירות נוספות.

גם אם המשיב לא הישתלב בטיפול בבתי סוהר רימונים וחרמון מסיבות שלא תלויות בחוסר רצונו, כטענת באת כוחו, עדיין עומדת לחובתו העובדה שלא שולב בטיפול מעמיק לו היה זקוק על מנת לאיין את מסוכנותו שעולה מהתנהגותו נושא מאסרו הששי ועברו הפלילי.

...

הוועדה הגיעה למסקנה שיש מקום לתת למשיב אפשרות לשקם את חייו בתנאי פיקוח, השגחה ומעקב צמודים מאוד כדי להבטיח שהם יהוו נדבך חיובי שיסייע לו לעמוד במחויבותיו.

לאור כל האמור לעיל, החלטת הוועדה נושא העתירה חורגת ממתחם הסבירות ומצדיקה את התערבות ביהמ"ש שכן היא העדיפה שלא כראוי את עמדת גורמי הוסטל "מפתחות" על פני עמדת ועדת אלמ"ב לפיה שחרורו המוקדם של המשיב יסכן אותו ואחרים ושלא קיימים סיכויים לשיקומו לאחר שחרורו, גם אם ישהה בהוסטל במשך חלק מתקופת הרישיון.

אנו מקבלים את העתירה ומבטלים את החלטת המשיבה 1 מיום 23.7.13 לשחרר את המשיב 2 על תנאי.

מכאן, שלכאורה, ביצע המשיב 3 את העבירות המיוחסות לו בנגוד להתחייבות זו. בנוסף, נגד המשיב 3 תלויים ועומדים שני כתבי אישום בגין עבירת של החזקת סכין, בריחה ממעצר ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.

ב"כ המשיב מס' 2 הגיש מסמכים בדבר מצבו הרפואי והכלכלי של המשיב, ולפיכך יועברו המסמכים הרפואיים לשירות בתי הסוהר, אשר ידאג להעניק למשיב מס' 2 טפול רפואי מתאים.

...

כידוע, אין בית המשפט נכנס בשלב זה לדיון בשאלת מהימנות ונחה דעתי, כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיבים.

בנסיבות אלה, אין תחליף למעצר ממש ולפיכך אני נעתר לבקשה ומאריך את מעצרם של המשיבים עד תום הליכים המשפטיים נגדם.

בית המשפט נתן דעתו, בין היתר, להודאת המשיב; לנסיבות חייו האישיות; לכך שלא הוגש תסקיר ולא נבחן אפיק טפולי או שקומי בעיניינו; לעברו הפלילי המכביד, הכולל שש הרשעות קודמות, לרבות בעבירות אלימות, איומים, תקיפת שוטר, תקיפת סוהר ובריחה ממעצר; ולכך שהמשיב חזר וביצע פעם אחר פעם עבירות איומים ואלימות, חרף עונשי מאסר בפועל שהושתו עליו, ואף כשלחובתו מאסרים מותנים.

...

נוכח כל האמור העמיד בית המשפט את עונשו של המשיב בגין שני האישומים על 30 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו); וכן הפעיל שני עונשי מאסר מותנים בני שבעה וחמישה חודשים, במצטבר, כך שסך הכל ירצה המשיב 42 חודשים מאסר בפועל; הטיל עליו מאסר מותנה בן 9 חודשים למשך 3 שנים, לבל יעבור כל עבירת אלימות; הפעיל התחייבות מתיק קודם להימנע מביצוע עבירות בסך של 1,500 ₪; וחייב אותו בתשלום פיצוי בסך של 5,000 ₪ לכל אחד מהמתלוננים.

בערעור נטען, בין היתר, כי עונש המאסר בפועל שהושת על המשיב אינו הולם את מעשיו, וחורג במידה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת; כי על אף שבית המשפט הדגיש את חומרת מעשיו של המשיב ואת מסוכנותו הרבה – לא ניתן לכך משקל ראוי במסגרת גזירת העונש; כי בית המשפט קבע מתחם ענישה מקל, לא מיקם את המשיב בתוך המתחם ולא נימק את אופן גזירת העונש כנדרש; כי מגזר הדין עולה, לשיטתה, כי בית המשפט למעשה גזר על המשיב עונש כולל וחופף בעבור שני האישומים יחד; וכי בית המשפט שגה בעשותו כן. לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ולאחר שקיימנו דיון לפנינו ושמענו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

עוד יצוין כי המשיב השתתף בעבר (הלא רחוק) בתוכנית שיקומית משמעותית במסגרת בית המשפט הקהילתי, אולם לא צלח את התוכנית והוצא ממנה, וחודשים בודדים לאחר שהורשע בבית המשפט הקהילתי – שב וביצע את העבירות מושא תיק זה. מכל האמור לעיל עולה כי נדמה שאין מורא החוק על המשיב, ובנסיבות דנן מצטרפים לעקרון ההלימה גם שיקולים שעניינם הרחקתו מהציבור כדי להגן על שלום הציבור מפניו, ואלה גוברים על פני שיקולי השיקום.

אשר על כן, בשים לב לכך שאין דרכה של ערכאת הערעור למצות את העונש, אנו מקבלים את הערעור במובן זה שלעונשו של המשיב יתווספו 12 חודשי מאסר בפועל, כך שחלף 42 חודשי מאסר בפועל שהושתו על המשיב יעמוד עונשו על 54 חודשי מאסר בפועל.