עבירת בריחה לפי סעיף 257 לחוק העונשין

בתגובתו לטענות המאשימה, ציין ב"כ נאשם 1 פעם נוספת את חלוף הזמן מאז בוצעו העבירות כנטען ועד להגשת כתב האישום, חזר על טענותיו בכל הנוגע לאופן שבו נעשה תיקון כתב האישום המקורי ואף בקש - מכח הוראת סעיף 108 לחסד"פ - כי אורה למאשימה להעביר לעיונו את כל כתבי האישום שהוגשו בגין העבירה של בריחה ממעצר לפי סעיף 257(2) לחוק העונשין.

...

כתב האישום המתוקן הראשון בכתב האישום המתוקן הראשון, תוקנה ה"החלפה" בין הנאשמים, כך שבכל מקום בו נכתב קודם לכן "נאשם 1" צויין כי מדובר ב"נאשם 1", למעט מעשה הדחיפה שיוחס מלכתחילה לנאשם 2 ונותר כך (ר' סעיף 11 בכתב האישום המקורי ונותר כך בסעיף 15 שבכתב האישום המתוקן). דא עקא, שמלבד זאת תוקנו העובדות בדרך של הוספת פרטים שעניינם במה שארע החל משלב הגעת השוטרים למקום והלאה. כך למשל, תוקן סעיף 9 לעובדות בו נטען כי בנסיבות שבהן קיללו הנאשמים את המתלוננת וניסו להגיע למגע פיזי עמה, הם גם איימו עליה באמרם: "אנחנו נזיין אותך יא שרמוטה, את לא מתביישת מתקשרת למשטרה, אנחנו נרצח אותך", ועוד נטען כי במהלך מעצר הנאשמים, השתמשו השוטרים באקדח טייזר כלפי נאשם 1, כי המתנדב שהתלווה אליהם ריסס לעברו גז פלפל, וכי בתוך כך אמר נאשם 1 לאחד השוטרים: "אני שם עליך זין, אתה לא מעניין אותי", ולאחר מכן ברחו השניים מהמקום, עד שבסופו של דבר אותר נאשם 1 בבית אחר ברח' הסחלב בבנימינה.

דעתי היא כי דין בקשה זו להידחות גם כן, מן הטעמים שיפורטו להלן: בית המשפט העליון פסק לא פעם כי על מנת שבית המשפט יקבל טענה של הגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית, וכצעד מקדים אף יורה לתביעה להעביר להגנה נתונים על בסיסם ניתן יהיה לבסס טענה שכזו, על ההגנה להציג תחילה תשתית ראשונית, ברמה של ראיות לכאורה בלבד, לכך שאכן לכאורה יש בסיס לטענת אכיפה בררנית.

מכל מקום, טענה זו, גם אם תימצא מוצדקת במידה כזו או אחרת בסופו של דבר, אין בה כדי להוות בסיס מספיק לביטול כתב האישום.

סוף דבר, מפני כל הטעמים שפורטו לעיל, החלטתי לדחות את הבקשה על כל חלקיה.

עובדות האישום שהוגש נגד המשיב: ביום 19.8.21 הוגש נגד המשיב כתב אישום ובו יוחס לו ביצוע עבירות בריחה – לפי סעיף 257 (1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין), גניבה מרכב – לפי סעיף 413ד (א) לחוק העונשין ופריצה לרכב בכוונה לגנוב – לפי סעיף 413ו סיפא לחוק העונשין.

...

לאור האמור, אני מורה על עריכת תסקיר בעניינו של המשיב.

אני קובעת דיון לקבלת תסקיר ליום 7.10.21, שעה 12:30 לפני שופט תורן.

המשיב יובא באמצעות שב"ס. המזכירות מתבקשת להמציא לשירות המבחן החלטתי בצירוף פרוטוקולי דיוני יום 24.8.21 ו-29.8.21 והעתקי כתב אישום ובקשת המעצר ולעקוב אחר קבלת התסקיר בתוך התקופה שקצבתי.

כלל הנאשמים, היו במועד הרלוואנטי אסירים או עצורים בטחוניים המשויכים לאירגון הג'יהאד האיסלאמי או הפת"ח. נאשמים 6-1 בכתב האישום הואשמו בעבירה של בריחה ממשמורת, לפי סעיף 257(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ולנאשמים 11-7, יוחסה עבירה של סיוע לבריחה, לפי סעיף 258(1) לחוק.

...

דין הבקשה להידחות.

בריחה מבית סוהר של שישה אסירים ביטחוניים מסוכנים – חלקם מורשעים ברצח אזרחים ישראלים – שתוכננה מראש ובמשך זמן רב, בשיתוף פעולה של שותפים רבים ומתחת לאפם של אנשי אכיפת החוק.

הבקשה נדחית אפוא.

ביום 14.2.79 יצא המערער מן הכלא לחופשה מיוחדת בת עשרים וארבע שעות, וזאת על-פי היתר, שניתן לו כדין מכוח סעיף 36(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971, הקובע: "השר רשאי, על פי בקשת אסיר או על פי המלצת הנצב, לתת לאסיר, בתנאים שייראו לשר, חופשה מיוחדת שלא תעלה על תשעים ושש שעות; תקופת מאסרו של האסיר לא תוארך בשל חופשה זו". על המערער היה לחזור לבית הסוהר ביום 15.2.79, ברם, הוא לא עשה כן. ביום 22.2.79 הוא נעצר על-ידי המשטרה, והועמד לדין על בריחה, עבירה לפי סעיף 257 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

...

התוצאה היא, כי אנו מקבלים את ערעורה של המדינה וערעורו של המערער כאחד, ואנו מרשיעים את המערער בעבירה לפי סעיף 257 לחוק העונשין, ומזכים אותו מהרשעתו בעבירה לפי סעיף 287 לחוק העונשין.

הטרידה אותי במידת מה השאלה, אם למקרא הסעיפים 15(א) ו-23 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], אין ללמוד, שהמחוקק הניח, שהדיבור "משמורת" כולל אלמנטים פיסיים בלבד; שאם לא תאמר כן, מה צורך היה לקבוע, ששהותו של אסיר מחוץ לכותלי בית הסוהר, בנסיבות שפורטו שם, יחשב "כאילו הוא במשמורת כדין"? אלא שנחה דעתי, ש"משמורת" לעניין פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] לחוד, ומשמורת לעניין סעיף 257 לחוק העונשין, לחוד.

נסיבות העניין אינן מחייבות הכרעה בעניין מעמדו המשפטי המדויק של המערער בתקופת חופשתו, ולפיכך אמנע אף אני מלנקוט עמדה בעניין זה. פרשנות הדיבור "משמורת" כבעל משמעות נורמאטיבית נראה אף לי כרצוי וכתואם את מטרת החקיקה; וכאמור בפסק-דינו של השופט ברק, אם מסקנה זו בדין יסודה, שוב אין קושי להתאים את הדיבור "נמלט" למשמעות זו. הוחלט כאמור בפסק-דינו של כבוד השופט ברק.

אותו אסיר, זוכה מעבירה של בריחה ממשמורת לפי סעיף 257 לחוק העונשין.

...

לטענת ב"כ העותר, אין די בעובדה כי העותר לא הושם עובדתית במאסר אלא היה נתון רק מבחינה נורמאטיבית במאסר כדי לבטל תקופת ריצוי עונש זו. לטענתו, שעה שלא היתה הישתחררות מכבלי המשמורת בהתאם לסעיף 257 לחוק העונשין, המסקנה המתבקשת הינה שהעותר ריצה עונשו החל מיום 1/5/05.

בסיכומו של דבר העתירה נדחית.

אני קובע כי יש לראות את מועד התיצבותו של העותר למאסר במועד בו נעצר ונכלא בפועל, דהינו יום 25/6/05, ולחשב את ימי מאסרו בהתאם.

בשולי האמור לעיל, אני מורה למזכיר בית המשפט המחוזי בחיפה לבדוק מדוע לא נקלט העותר למאסר במועד בו התייצב במזכירות הערעורים בבית המשפט המחוזי בחיפה, כפי שנקבע בפסק הדין בע"פ 1578/01.